בחור עם אוזניות 09: ערבית, עברית, אנגלית - וחלום משותף אחד

המיקסטייפ הזה הוכן כמה שעות לאחר מתקפת הטרור בפריז. הפיגוע בהופעה של איגלז אוף דת מטאל התרחש בזמן שהייתי בקונצרט אחר, של חביבי המדור וולף אליס. כמו עוגת שוקולד שנפלה לחול, גם ההרמוניה של השירים שלהם מתערבבת עכשיו באוזני במשהו אחר והרבה פחות יפה. אי אפשר שלא לתהות האם שוב יישמעו כמו פעם, בצורה המקורית והטהורה. וגם אם כן, מה הטעם?

אולמות ההופעות סגורים עכשיו כמובן. גם בתי הקולנוע ואפילו הספריות. אבל אם לאנשים מותר לקנות לחם, מותר להם גם להקשיב למוזיקה, ואם לא עם עוד אלפי אנשים במרכז העיר, אז לפחות לבדם במעונם.

אפשר למשל להתחיל עם זה. "Catch" של המוזיקאית הקנדית הפורצת אלי אקס. אחד המאפיינים הייחודיים למוזיקה לעומת אמנויות אחרות ואחד היתרונות שלה הוא עניין פיזיולוגי-פסיכולוגי פשוט: קשה לאטום את עצמך בפניה. יש שירים כל כך מרימים, שלא משנה באיזה מצב אתה, סביר שתתבטל מולם.

בלי שום יומרות, גם הטראק המדובר הוא כזה. לראשונה שמענו אותו כבר לפני שנה וחצי. אך עתה, לרגל השקת האי.פי הראשון שלה באי הבריטי, האמנית הצעירה הכינה לו קליפ חדש. למי שפיספס, זו הזדמנות מחודשת להתוודע אליו ולהתרשם מאיך שהוא מצליח להיות מהנה אך לא טראשי, אייטיזי אך לא מעושה, חינני אך לא ילדותי וסקסי אך לא פרובוקטיבי. לא צריך להגזים כמובן: "Catch" הוא לא שיר גדול, אבל הוא מגיע במקום הנכון ובזמן הנכון, ובעיקר מושלם כמתאבן למיקסטייפים.

להיט אלקטרוני נוסף, והפעם תוצרת הארץ, הוא "אומץ", אחד הפנינים ב"מכונת הזמן של הלב", אלבום הבכורה הטרי של ריו. כלי התקשורת המקומיים כבר העניקו בשבועות האחרונים שבחים רבים להרכב של אור אדרי וזואי פולנסקי. הסופרלטיבים היו מוצדקים וכל מילה נוספת מיותרת.

אפשר אולי רק לומר כי "אומץ" לא פחות טוב מן הקטע שקודם לו ברשימה זו, ובכלל הוא עומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של מוזיקה בינלאומית עכשווית מסוגו. השיר לא נמצא כאן מתוך פטריוטיות, אלא כי סביר שהוא יתפוס את האוזן של כל חובב אלקטרו חלומי, ולא משנה מאיזה נקודה בעולם הוא יקשיב לו. הלוואי שהמציאות היתה חלום, ושהחלום היה נשמע ככה.

ומעברית לערבית, שפת אמה של וואפיה אל-ריקאבי, בת להורים ממוצא עירקי וסורי, הפועלת כיום באוסטרליה. בסינגל החדש שלה, "Heartburn", היא משלבת בין השפות של ארץ מגוריה ושל הוריה, ומזכירה לנו עד כמה יכולות שתיהן, ביחד ולחוד, להיות מוזיקליות וענוגות, לחדור מתחת לעור, להבעיר את הנשמה.

את וואפיה גילינו לראשונה כבר לפני כשנתיים, דרך שיתופי פעולה שלה עם אמנים אחרים, למשל ב"Breath In" שהתגלגל עד רגע שיא בסרט האחרון של זאק בראף. כאן היא עושה את הצעדים הראשונים שלה בכוחות עצמה בדרך לאי.פי הבכורה שלה, ומסתמן כי גם פרויקט הסולו יזכה לתהודה. לא כל יום נתקלים בקול מדהים כל כך, בכל שפה שלא תהיה.

אגב, וואפיה גם מתחזקת חשבון טוויטר פעיל, בו היא לא מפחדת להביא את דעתה על המתרחש בעולם. בסוף השבוע, למשל, העזה להביע אמפטיה לא רק עם ההרוגים בפיגועים אלא עם מוסלמים שוחרי שלום ברחבי תבל שיסבלו בגללם מגילויים גזעניים, מה שכמובן גרם לה מיידית לסבול מהם בעצמה ולספוג שלל נאצות וירטואליות.

נותר רק כי בקרוב נזכה לראות את וואפיה מפיצה את משנתה ההומנית והמוזיקלית גם בארץ - אולי למשל במסגרת הופעה משותפת יחד עם ריו. עד אז אפשר להצטמרר כל פעם מחדש בהאזנה לקולה המרגש מספר בסוף השיר כי "قلبي يحترق" (לבי בוער)

את "Heartburn" הפיק Ta-Ku, בן עמה המהולל של וואפיה שפרש עליה את חסותו, ונוסף לקידום קריירת הסולו שלה הוא גם רתם אותה לקטע החדש פרי עטו, "American Girl".

מדובר בסוג של קאבר – או נכון יותר במקרה זה, ריימיק. על בסיס "American Boy" של אסטל נוצר כאן משהו חדש לגמרי, שלא רק מבצע מהפך מגדרי בשם השיר, אלא גם מפשיט ומפשט את המקור, ומגיש גרסה נוגעת וחושנית יותר שלו. מפסקול מושלם של פרסומות לסלולר, זה נהיה שיר שאי אפשר שלא לדמיין אותו מהדהד מקירות בית קפה בשעת ערב בעת שזוגות מחזיקים ידיים.

והנה עוד עיבוד מחודש לשיר, והפעם נועז עוד יותר, כי הרכב האלקטרו המופלא הכרומטיקס מעז לטלטל כאן קלאסיקת ענק בכל המובנים – "Girls Just Want To Have Fun" של סידני לאופר.

במקור, הפרשנות הופיעה כקטע באורך שלושים שניות בלבד שעיטר פרסומת למנגו בכיכובן של קייט מוס וקארה דלווין. עתה, הכרומטיקס הגדילו עשות ולא רק שהוציאו גרסה באורך מלא, אלא הוסיפו לה עוד שש וריאציות שונות לפנינה הקאנונית של לאופר.

כל אחת מהן מתוחכמת, מתחכמת וטובה בדרכה, אך בסופו של דבר זו הראשונית והבסיסית היא המרשימה מכולן, ואולי אף ניצבת כאחד הקאברים המשובחים והמשמעותיים של השנים האחרונות בכלל. נוסף לכך, זה לא רק הקאבר הבולט של 2015 אלא בכלל אחד הקטעים הגדולים של השנה. אם למישהו אי פעם היה ספק בחיי הנצח של להיט האייטיז, הרי שעכשיו הוא הבטיח את אלמותיותו.

ומאייקון תרבותי של שנות השמונים, נעבור לאבן דרך של הניינטיז –"הנסיך המדליק מבל-אייר". הקטע המפתיע הזה, שבא משום מקום, מתגלה כמחווה לג'נט הובר, מי שגילמה בסדרה את דודה ויויאן ואז הוחלפה ללא הסבר, במהלך שהטראומטיות שלו משתווה רק להחלפה השרירותית לא פחות של פיפה ב"קרוב, רחוק".

הכל כאן מבריק: לא רק עצם הרעיון, אלא גם ההגשה הווקאלית והמוזיקלית שלו והשימוש בקטעי אודיו מהסדרה. לכל אלה אחראי אמן מתחיל בשם הבמה Berhana, שמעט ידוע עליו. אחד מן החסידים של טראק הבכורה פרי עטו מיהר להסיק מסקנות ולכתוב כי הוא "ראפר מברוקלין", אך בירהאנה הגיב בטוויטר כי "הוא לא ראפר ולא מברוקלין". אז מה הוא כן? הדבר היחיד שברור, כי מדובר באחד הנסיכים המדליקים שיש כרגע בעולם המוזיקה.

מי שאולי פחות מסתייגת מהגדרה כראפרית היא נוניים ג'יפסי, שם הבמה של פטימה וורנר, משוררת ומוזיקאית צעירה משיקגו. עד כה הכרנו אותה בעיקר בזכות שיתופי הפעולה שלה עם צ'אנס דה ראפר. ב"Open Apology" היא לוקחת את המושכות לידיה, ומסתייעת בקולות של בן עירה סאבה כדי ליצור בלי יומרות את אחד מאותם המנונים אורבניים, שנראה כי לא בני אדם כתבו אותם, אלא העיר עצמה.

כל כך הרבה עושר, דיוק, דקדקנות והגינות אנושית יש כאן, וכיאה לעיר הרוחות – גם שאר רוח. אין מצב בעולם שהסרט הבא על השכונות בשיקגו לא ייקח את השיר הזה לככב בפסקול שלו, ועד שזה יקרה נותר לחכות בהתלהבות לפרויקט הבא של נוניים ג'יפסי, עליו היא עמלה כעת.

ביבי בורלי נשמע כמו שם אידיאלי לנתניהו לו היה ראש ממשלת איטליה, וסביר להניח שהוא לא אומר הרבה לרוב אוכלוסיית העולם. אך למעשה, הוא שייך למוזיקאית החתומה על אחד הלהיטים הזכורים של השנים האחרונות - "Bitch Better Have My Money" של ריהאנה.

מי שציפה כי גם עבודת הסולו של בורלי תהיה ברוח דומה, יגלה ש"Ego" פרי עטה הוא דווקא קטע בלוזי המתבסס בעיקר על גיטרות. הדמיון ליצירות שכתבה לאחרות מתבטא רק באיכות הגבוהה, וגם בפה הגדול וההחלטי, המספק כאן שלל פאנצ'ים נון-קונפורמיסטים ומעוררי השראה.

ביבי בורלי מבטיחה כאן שלעולם לא תשים זין על איש, והלוואי שבאמת תלך בדרכה ותמשיך לעשות את מה שהיא יודעת, כמו שרק היא יודעת. ההימור הכי קל בעולם זה לשים הרבה מאני על כך שעוד תספקי הרבה משפטי מחץ בשנים הקרובות.

גם Cigarettes After Sex האמריקאים הם קופירייטרים טובים. מדי יום עולים לרשת אינספור קטעים של המון להקות שמעולם לא שמעתם עליהן ורובן הולכות לאיבוד, אבל עם שם כזה היה קשה לא לשים לב לקטע החדש שלהם, "Affection".

אז היד נשלחה לעברו, וכבר מן הצלילים הראשונים, התברר כי גם אם זה לא היה מן הסיבות הנכונות, זו היתה ההחלטה הנכונה. בגלל הקולות והגיטרות הפוצעות, המילים המדברות על סיטואציות רומנטיות מן החיים שכולנו עברנו והסאונד הניינטיזי, המחזיר אותנו למחוזות אהובים – אם זה מאזי סטאר ואם זה "לונדון" של החשמליות. הודות לכל אלה, בדיוק כמו האלמנטים המוזכרים בשם הלהקה, גם "Affection" הוא שיר ממכר.

התחלנו בסיוט אז נסיים בחלום בהקיץ. רק כך אפשר לתאר את הרמיקס של יאנג גאד ל"Foreign Fields", מתוך אי.פי הבכורה הטרי של קייסי הייל, בת חסותו של קנייה ווסט.

זה היה קטע יפהפה מלכתחילה, אבל הטיפול שניתן לו הופך אותו לחוויה שמימית של ממש – כאילו שחללית באה ולקחה אותנו למקום אחר. מקום בקצה השמים ובסוף המדבר, בו עושים אהבה לצלילי מוזיקה וחיים למענה, אבל אף פעם לא צריך למות בגללה.