"יש לי משהו שנורא חשוב לי לומר. האמת היא שיחסי הציבור, המנהל שלי, אמא שלי, החברים שלי וכולם אמרו לי 'אל תעשי את זה! אל תפתחי את הפה הגדול שלך!'" (מתוך הנאום הדרמטי שנשאה מאיה בוסקילה לפני ארבעה חודשים במהלך הופעה במועדון "זאפה" הרצליה, בו האשימה את גלגלצ בבריונות ובניסיון "להעלים" אותה, וקראה לשרת התרבות מירי רגב לעשות רפורמה כללית בתחנה).
גם לעובדות בשטח יש כמה דברים שנורא חשוב להן לומר. אחת כזאת, למשל, אומרת שלפני שלוש שנים וחצי תעשיית המוזיקה הישראלית רעשה וגעשה סביב יציאתו של זמר אחר, דודו אהרון, נגד אותה תחנה. מי שעמד אז מאחורי המהלך של אהרון היה עופר מנחם, איש יחסי הציבור שלו - וכן, גם של בוסקילה. זה שאמר לה, לטענתה, "אל תעשי את זה!".
במקרה של אהרון, אפשר לומר שהתרגיל עבד: שירו "טרמינל 3" הגיע למקום התשיעי במצעד השנתי של וואלה! NEWS וגלגלצ. החרם, אם היה אחד כזה, תם ונשלם. ניצחון קטן נרשם לזכות אוהל המחאה שהוקם אז, בעקבות זעקתו של אהרון, מול גלגלצ. הסיפור של מאיה בוסקילה מסובך יותר. הרבה יותר.
רק מתי מעט יודעים כיצד להתמודד איתו - כלומר, איתה - ומה עושים במקרה שהיא מאבדת את זה, אבל רבים עדיין עטים על האתגר, כי בכל זאת, מאיה בוסקילה היא שם דבר. זה קרה לרונן אור צרפתי, למשל, המנהל האישי שנפרד ממנה בחודש שעבר, אחרי "נאום הבריונים". בשלב זה, כשהפרידה עדיין טרייה ומדממת, הוא מעדיף לשמור על שתיקה, אבל, כפי שעולה מתיאוריו של בכיר בתעשייה המצוי בפרטי הפרטים, אור צרפתי המום מהדרך שבה בוסקילה התנהגה אליו, והרקע לסיום הקשר לא היה דווקא התנגדותו להתנגחותה בגלגלצ, אלא סירובה לשלם לו את שכרו החודשי.
"מעבר לנושא הכספי שלא נסגר ביניהם", מוסיף המקורב, "היתה שם בעיה של תקשורת לא טובה. מה לעשות, אמן שלא נותן לנהל אותו ולא מקשיב לסביבה שלו, אי אפשר לנהל אותו - ומאיה בוסקילה היא אמנית כזאת. היא לא מקשיבה לאף אחד, וכל המערכת שלה מתחרפנת בגלל זה: עופר (מנחם) לא יודע מה הוא עושה והבוקרית שלה לא עובדת. לא במקרה היא עברה בין שבעה מנהלים אישיים עד עכשיו - ואגב, גם לא במקרה היא והגרוש הטרי שלה (מתן כהן, ר"ב) בנתק מוחלט היום. גם הוא, כמו הקהל שלה מפעם, לא רוצה יותר לשמוע ממנה".
"הבעיה היא שבנוסף לכל זה גם אין לה מושג במוזיקה. אין לה שמץ של מושג. אני אפילו לא בטוח שהיא רוצה להיות מוזיקאית. נכון להיום, היא לא רווחית בתור אחת כזאת, זה בטוח. העבודות שלה לא מכניסות כסף. זה לא אומר שאין לה כסף, אגב. אתה יודע, לאחרונה היא עברה לגור במגדלי יו. ככל הידוע לי, יש לה סטוקים של כסף, אבל זה לא מהעבודה".
מוזיקה היא באמת לא הצד החזק של מאיה בוסקילה. לפחות לא במהלך 11 השנים שחלפו מאז ש"משחק מכור", אלבום הבכורה שלה, הפך את הצעירה האמביציוזית מנתניה לגיבורת-על עטויית גלאם שכוחה המיוחד הוא קול גדול וחזק שמהדהד בעור התוף ושובה את הלב ללא קרב. "הלב" הוא גם שמו הרשמי של להיט הדיסקו המוצלח שנקרא, בפי העם, "לילה סתווי" - הסינגל השלישי מתוך האלבום ההוא (מילים: מירית שם אור, לחן: צביקה פיק), שאחראי כמעט בלעדית לכך שמאיה בוסקילה היא מאיה בוסקילה.
מאז ועד היום, הסינגלים שהוציאה לרדיו היו לילה סתווי אחד ארוך וחשוך במיוחד. האחרון שבהם, "השתגעתי", שסוקר כאן במדור "טעון קיפוח", היה רע אף יותר מהרגיל. אפשר בהחלט להבין את ההחלטה של גלגלצ לא לשבצו בפלייליסט, כשם שאפשר להבין את החלטתן הדומה של שאר תחנות הרדיו הפופולריות בארץ (על פי נתוני ההאזנה של חברת "מדיה פורסט", במהלך החודש שעבר קיבל "השתגעתי" 16 השמעות יום בלבד מכל תחנות הרדיו החשובות גם יחד, ו"זיכרון ישן", הסינגל שקדם לו, הושמע 21 פעמים בסך הכל). במילים אחרות: הקייס של מאיה בוסקילה מול גלגלצ בעייתי לפחות כמו מאיה בוסקילה, אבל זה לא ממש משנה, כי הנה, אנחנו שוב מדברים עליה. כנראה שמשהו בכל זאת הצליח לה פה.
"חייבים להוריד את הכובע בפני האופן שבו היא הצליחה למנף את זה מבחינה תקשורתית", מחמיא לה גורם בגלגלצ, וממהר להבהיר: "אבל ברור מאליו שכל הטענות שלה נגדנו חסרות שחר ומשוללות כל יסוד. אף אחד לא מחרים אף אמן ויש אמנים שנכנסו איתנו לעימותים וכן נכנסו להם שירים לפלייליסט. זה לא על רקע היותה אישה, לא על רקע היותה בנאדם ששמו מתחיל באות מ' ולא שום דבר. כל אחד שהיה יושב בישיבת פלייליסט בכל תחנה שמכבדת את עצמה היה מקבל החלטה דומה בעניין הסינגלים האחרונים שלה. זה לא אישי כלפיה. מגיעים לפה הרבה שירים כל יום וחלק גדול מהם לא ראויים. מה לעשות, ככה זה".
ועכשיו, אחרי שהיא הכריזה עליכם מלחמה, היא שרופה מבחינתכם?
"לא. אני מבטיח לה שזה לא יפגע בה. אם היא תוציא שיר טוב, אני בטוח שיהיו הרבה הצבעות בעדו בישיבת הפלייליסט".
"...אבל אני לא יכולה שלא לפתוח את הפה הגדול שלי. במיוחד אחרי שלוש שנים ששתקתי וסגרתי אותו ממש טוב. כי חשבתי שדברים ישתנו" (בוסקילה, מתוך נאום גלגלצ).
על חלקו הראשון של הציטוט הזה רבים יהיו מוכנים לחתום (אם כי ביד מעט רועדת, שכן זה עשוי לגרום לבוסקילה שוב לפתוח את הפה). כן, פיה גדול, כמעט כמו האגו שלה והדחף שלה להכרה. השילוש הקטלני הזה (פה-אגו-אמביציה) הפך אותה, עם הזמן, לסמל של נשיות לוחמת, והמוחצנות שדרכה הוא בא לידי ביטוי היוותה בסיס להכתרתה, באמצע העשור הקודם, כגיי-אייקון.
אי אז, ב-2004, הפה הגדול והמפליא בזמרה שלה טרף מדינה מזרח תיכונית שלמה, שסובלת ממחסור חמור בדיוות גדולות מהחיים, כמו ביונסה, אדל, וויטני יוסטון, סלין דיון וריטה. זו היתה שנה מכוננת בקריירה של בוסקילה, ובמובנים רבים גם בתולדות הפופ הישראלי, אבל הפה והאגו הרלבנטיים לענייננו הם לא בהכרח תולדה ישירה של ההצלחה העצומה והפתאומית ההיא.
עדויות רבות מצביעות על קיומם של הנ"ל עוד הרבה קודם לכן. הראשונה שזכתה לתיעוד מהימן ורשמי נמצאת בארכיוני צה"ל, תחת התיוג "משוחררות משירות צבאי מתוקף סעיף 40 לחוק שירות וביטחון". כחלק מההסתערות על חלום חייה (להיות זמרת), בוסקילה הצהירה, כידוע, בפני קצין המיון על היותה דתייה, וכך קיבלה פטור מהשירות. הצבא לא קורץ לאנשים ששונאים שאומרים להם מה לעשות, ובוסקילה - דוגמה קיצונית ביותר לאדם כזה - מנעה ממנו מראש להיכנס איתה למקומות כאלה. הוא חייב לה תודה גדולה על זה.
בוסקילה, מצדה, ביצעה את המהלך הזה אחרי שלא עברה את המבחנים ללהקה צבאית. היא שרה שם לצד 12 בנות אחרות, ורמי קליינשטיין, הבוחן שלה, טען ששומעים רק אותה. זמן קצר אחר כך, הוריה התגרשו והיא, כדי להתרחק מהבעיות בבית, הצטרפה ללהקת האירועים "השחקים" ובהמשך עבדה כזמרת בלהקה המתחרה - "הפסגות".
"מאיה הצטרפה אלינו כשהיתה בת 20 בערך", מספר איציק זמיר, מנהיג ההרכב, "קיבלנו אותה ללהקה כי פשוט אי אפשר היה להתעלם ממנה כשהיא ביצעה שירים של וויטני יוסטון וטינה טרנר. עשינו לה אודישן אחד ואמרנו לה 'אוקיי, התקבלת'. בסופו של דבר, היא נשארה איתנו ארבע שנים".
שזה מרשים למדי, בהתחשב בטמפרמנט הידוע שלה.
"שמע, מאיה היא לא בחורה קלה. אמנים בסדר הגודל הזה, צריך לדעת להסתדר איתם, ולכן דאגתי תמיד ללטף לה את האגו. היא לא פראיירית, בוא נגיד ככה, והיא תמיד ענתה אם מישהו היה אומר משהו שלא מוצא חן בעיניה, אבל ברגע שהיא עלתה לבמה הכל נשכח".
בתור מי שמכיר את הפתיל הקצר של בוסקילה מקרוב, זמיר מקפיד, כמובן, להיזהר בלשונו כשהוא מדבר עליה, אבל גורמים קצת פחות רשמיים שהיו אז בסביבתה מציירים תמונה קצת פחות מחמיאה של אישיותה. "כשמאיה היתה בלהקת הפסגות, היא נחשבה, בין חברי הלהקה, לבחורה עם האופי הכי מגעיל בעולם", מספר אחד ממכריה דאז, "אף אחד לא הסתדר איתה שם, כי היא לא היתה מסוגלת להשתלב עם זמרות נוספות ודרשה את מלוא תשומת הלב. אף אחת מהבנות לא חיבבה אותה והבנים פחדו ממנה".
הקשר של בוסקילה עם "הפסגות", בדומה לשאר הקשרים המקצועיים של בוסקילה בחיים, הסתיים באופן לא ממש חלק (זמיר מספר שהיא עזבה על רקע הסתבכות של ההרכב עם רשויות המס) והתחנה הבאה שלה היתה חברת התקליטים "הליקון", שהחתימה אותה על חוזה הקלטות. אחרי ארבע שנים בחברה שבהן לא הצליחה לגבש חומרים לאלבום עקב חילוקי דיעות עם ההנהלה, היא נפלטה חזרה אל השוק החופשי בו מצאה עבודה צנועה כמלצרית מזמרת במסעדה אילתית.
כעבור זמן מה, סוכן האמנים רוברטו בן שושן גילה אותה שם ולקח אותה תחת חסותו. השנה היתה 2003, בוסקילה ציינה 26 אביבים לא ממש מלהיבים, ודרכה מלהקת "הפסגות" אל פסגה רצינית יותר החלה להיסלל. "יש בלבי כינור" (מילים: נורית בת שחר-צפריר, לחן: עידן רייכל), הסינגל הראשון שהיא הוציאה במסגרת העבודה עם בן שושן הפך ללהיט בערוץ 24 והושמע יפה בתחנות הרדיו, ובעיקר בתוכניתו של דידי הררי. "משחק מכור", שיצא אחריו וסימן את בוסקילה בתור קול נשי חדש בשמי הזמר הים-תיכוני, הצליח אף יותר. "הלב", הסינגל השלישי, הקפיץ אותה לשמיים.
"היה לי קל מאוד לשווק אותה כי הייתי סוג של מעריץ שלה כשגיליתי אותה", מספר בן שושן, "היא ללא ספק הזמרת הכי גדולה שצמחה במדינת ישראל. אני עדיין חושב ככה. עד היום. למרות הכל. היא באמת דיווה, אבל לא בקטע רע. היא כמו הכוכבות הגדולות בארצות הברית".
אוקיי, היא זמרת טובה. ואיך היא כאדם?
"אני חייב להגיד שהיחסים בינינו היו מדהימים. אני חושב שאני הבנאדם היחידי בעולם שמאיה הקשיבה לו. מאיה ואני מעולם לא רבנו. במשך שנתיים וחצי רבנו רק פעם אחת - וזו היתה המריבה ששינתה את הכל. היתה בינינו אהבה אמיתית של סוכן ואמן, של אדם שבאמת מאמין באמן שלו ולהפך. הכל עשיתי מאהבה ומרצון שהיא תצליח - והיא באמת הצליחה בצורה מטאורית. עד שהיא פגשה אותי, היא היתה נערה מנתניה שסתמו עליה את הגולל, ופתאום, בחצי שנה, היא הפכה את כל תעשיית המוזיקה בארץ. זה לא צחוק. יש באוניברסיטה קורס מיוחד על איך רוברטו ומאיה עשו את זה".
איך באמת זה קרה?
"פשוט מאוד: היינו מאוחדים לגמרי. אם מישהו היה אומר עלי משהו רע, הציפורניים שלה היו נחשפות ואוי ואבוי היה לו".
גם החיבור שלה עם צביקה פיק במהלך ההקלטות של "הלב" היה, לפחות לפי מה שפיק מספר, חם, לבבי ואוהב. "ממש לא חשתי אי נעימות בזמן העבודה איתה", הוא טוען, "היה שם רק כישרון גדול, מוזיקליות יוצאת דופן ושיתוף פעולה. מאיה היא אחת הזמרות הטובות ביותר שפעלו ופועלות בארץ. יש לה יכולות קוליות שאין כמותן. עד היום היא מתארחת מדי פעם בהופעות שלי והאמת היא שבימים אלה אנחנו עובדים ביחד על שיר חדש".
השיר הזה, אם וכאשר ייצא, יתקשה מאוד להתחרות עם עוצמת הבום שיצר "הלב" בקריירה של מאיה בוסקילה - בום שהמשיך להדהד במהלך השנתיים הבאות ולסדר לה, בין השאר, קמפיין של חברת בגדי הים "גו אנדר", השתתפות בתצוגת קולקציית הקיץ של "כאוס", השקת "יומן לתלמיד" בכיכובה, זכייה בתואר "זמרת השנה" של רשת ג' ושל גלגלצ, השתתפות בפסטיגל, תפקיד ראשי בסרטו המביך של מנחם גולן "ימים של אהבה" וחיקוי מוצלח במיוחד ב"ארץ נהדרת" (מאיה בומבילה, בביצועה של עלמה זק) שכלל את הקאץ' פרייז האלמותי "אממממא". היו אלה רגעי השיא בקריירה של בוסקילה, האגו שלה היה מנופח אף יותר מהרגיל ואנשים בסביבתה היו חייבים, נוכח מעמדה הרם, ללמוד לקבל את זה ולחיות עם זה.
"היא דיווה אמיתית, עם כל מה שמתלווה לזה, אבל בסך הכל היא בחורה מוכשרת והיה לי מאוד כיף לעבוד איתה", מספר נירו לוי, ששיחק לצדה ב"ימים של אהבה". "הכרתי אותה עוד הרבה לפני שעבדנו יחד, ואני חייב להגיד שתמיד היה לי כיף איתה. לפני כמה שנים הוצאתי דיסק וגם אני, כמותה, הרגשתי את נחת זרועות של הפלייליסט בגלגלצ, כך שאני יכול להזדהות איתה עכשיו. אני מקווה שהיא תצליח במאבק הזה". בינתיים, עם או בלי קשר למאבק בגלגלצ, ההצלחה של הימים ההם לא שוחזרה ובקצב הזה גם לא תשוחזר בקרוב. גלגליה של האחרונה הפסיקו לנוע ברגע שבו בוסקילה ורוברטו בן שושן נפרדו לשלום (ולא להתראות).
"כולם שואלים אותי ברחוב, במשך שלוש שנים, 'לאן נעלמת?'" (בוסקילה, מתוך נאום גלגלצ).
מדוע דווקא שלוש שנים? מפני שלפני שלוש שנים בוסקילה השתתפה בעונה השנייה של תוכנית הריאליטי "חי בלה לה לנד" ואף זכתה בה, אבל היעלמותה מהתודעה כזמרת אירעה הרבה קודם לכן, בשלהי 2006, אחרי סכסוך ארוך ומתוקשר עם רוברטו, שכלל חילופי האשמות קשים ורמיזות על מעורבות של ארגון פשע בבוררות בין הצדדים - מה שיצר לבוסקילה שם רע מאוד בתעשייה והכניס אותה לסיטואציה של תיזוז בין אמרגנים וחברות תקליטים במטרה למצוא לעצמה בית חדש.
הסיטואציה הזאת נמשכת, במובנים רבים, עד עצם היום הזה, אבל הפעם רוברטו לא מתכוון בשום אופן לשוב ולהציל אותה מעצמה. "היום אני בעיקר כואב על מאיה, כי אין פה עוד קול כזה, כמו שלה", הוא אומר. "אני לא מתכוון לחזור לנהל אותה, אבל מאחל לה הרבה הצלחה, כי אני עדיין מאמין שהיא יכולה להצליח אם היא תלך עם האמת שלה ולא עם זאת של אנשים אחרים - אבל זו בדיוק הבעיה איתה. קל מאוד לתמרן אותה ולתת לה עצות אחיתופל, כפי שקרה בזמן שעבדנו יחד.
"היא איבדה את הביטחון שלה בי ובמעמד שלה, הקשיבה לעצות לא טובות והסתחררה מההצלחה הפתאומית. מה לעשות, כשאתה הדבר הכי לוהט בישראל, קל לך מאוד לאבד את הכיוון - וזה מה שקרה לה. אנשים הטעו אותה כשגרמו לה לחשוב שהקטע של הדיווה הים-תיכונית לא מתאים לה ושכדאי לה לנסות להיות משהו צפונבוני יותר, כמו מירי מסיקה. זה גרם לה ללכת למקומות שהיא פחות טובה בהם ובדיעבד זה חיסל את הקריירה המוזיקלית שלה".
והיום, במבט רטרוספקטיבי, אתה לא מצטער על זה שלא התעקשת לשמור עליה ולהמשיך במה שהתחלת?
"מצד אחד כן, כי בשורה התחתונה איבדתי אותה, אבל ב-2006 האגו שלי היה מנופח בערך כמו האגו שלה, ככה שלא היה לזה סיכוי. היום אני הרבה יותר מפוכח ואני מקווה שגם היא".
ב-2006 נפסקה - בבת אחת, ממש כמו שהתחילה - הצלחתה של מאיה בוסקילה כזמרת, ואת מקומה החליפו ניסיונות נואשים שלה להישאר בתודעה בעזרת דרכים אחרות, שונות ומשונות. במרץ 2009, אחרי שכל ניסיונותיה לייצר להיט נוסף עלו בתוהו ולאחר שגנזה סרט תיעודי של "קשת" על חייה בשל חילוקי דיעות אמנותיים, היא פנתה לאופציית יום הדין ונכנסה לבית "האח הגדול vip".
קצת מיותר לשוב כעת לבלגנים שמטבע הדברים היו שם, בין השאר, נוכח העובדה שדודי מליץ, בן זוגה לשעבר (שחשף סיפורים עסיסיים מתוך מערכת היחסים שלהם בריאיון מקדים ל"מעריב"), נכנס לתוכנית יחד איתה, ואף יצא ממנו מנצח. הנקודה החשובה היא שגם זה לא ממש סייע לה לחזור לעניינים, וגם הפעם בוסקילה הקפידה לירוק לבאר שממנה שתתה וטענה שזו היתה טעות חייה ושהיא "מתעבת את הפורמט".
דרך הקיצור הבאה שבה היא בחרה ללכת היתה העונה השנייה של סדרת הריאליטי "TLV - עושים את תל אביב", שלא הותירה רושם יוצא דופן, ומשם היא המשיכה ל"חי בלה לה לנד" - ריאליטי-דאחקה ששמה מתאר, במידה רבה, את חייה של מאיה בוסקילה. למרות העובדה שהיא זכתה שם בפרס הגדול - הפקת אלבום באל.איי - גם הופעתה שם לא בהכרח תיזכר לטובה.
שלוש שנים עברו מאז, אבל אורי פסטר, המנטור של המתמודדים בתוכנית, עדיין לא לגמרי הצליח להירגע מהקריזה שהיא הביאה לו שם. "לצערי הרב", הוא אומר, "מאיה בוסקילה אולי זמרת גדולה שקיבלה מתת אל, אבל יחסי האנוש שלה עם הסובבים אותה, ובעיקר עם אלה שרוצים בטובתה, הם גרועים ביותר. מאוד הופתעתי שהיא נכנסה במהלך צילומי התוכנית לעניינים של קומבינות מאחורי הגב של מתמודדים אחרים, לדוגמה. לא אהבתי את ההתנהגות הזאת ועוד יותר לא אהבתי את ההחלטה של המפיק האמריקאי לתת לה את הפרס הראשון. אני גם זוכר שהיא אמרה, ברגע שהיא זכתה, 'עכשיו אני לוקחת את המזוודה וטסה לאל.איי', אבל היא לא עשתה את זה, ובכך בעצם סתם לקחה את המקום של מישהו אחר - נאמר, שיר לוי - שאולי כן היה עושה את זה".
אתה חושב שיש סיכוי שהיא תוכל לשנות את דרכיה הרעות ולחזור למסלול ההצלחה?
"לא יודע. יש לה כישרון מוכח, אבל היא לא עושה איתו שום דבר ורק נלחמת כל הזמן באנשים, מדלגת בין סוכנים ועולה על עגלות שלא קשורות למוזיקה. במהלך הצילומים של 'לה לה לנד' היא דיברה בסקייפ עם אמא שלה ואמרה לה 'תגידי לאורי שיפסיק לעשות לי את המוות' ואמא שלה ענתה לה, בצרפתית, 'תפסיקי את, מאיה. תפסיקי כבר לריב עם כולם'. מה אני אגיד לך? אמן שלא פותר עם עצמו בעיה אישיותית כל כך גדולה, צר לי עליו. כרגע, אני לא רואה איך היא יכולה להצליח שוב".
גם במהלך השנים האחרונות המשיכה בוסקילה, כאמור, להוציא שירים ואלבומים לרדיו, תוך שהיא נעזרת בכל מי שעדיין היה מוכן להיכנס להרפתקה מורכבת ורבת סיכון ולנהל אותה. אחד כזה היה אבי גואטה, המנהל המיתולוגי של שרית חדד, שהסכים, לפני ארבע שנים, להחתימה במשרדו. תחת ניהולו של גואטה, היא הוציאה שלושה סינגלים ("מה שהיה היה", "הזמן שלך" ו"אל תוותר עלי"), אבל גם הם, כמו קודמיהם, לא עוררו עניין מיוחד וכמעט לא הושמעו ברדיו. בסופו של דבר, כצפוי, גם הקשר הזה נותק בסערה.
"עד שמאיה הגיעה לגואטה, היא דפקה על כל דלת אפשרית בתעשייה ואף אחד לא רצה אותה", מסביר גורם בתעשייה, "הוא זרם איתה למרות שלא היו לו שום מהלכים פרקטיים, מוכנים מראש, לעשות איתה. קודם לכן היה לה גם דיבור עם 'ליאם הפקות' של אייל גולן, אבל הם דחו אותה. גואטה אמר לה 'בואי נזרום', אבל הוא ידע טוב מאוד שהיא יושבת לו בדיוק על המשבצת של שרית (חדד), כך שהמטרה שלו בזה היתה להשתיק אותה.
"בפועל, הוא השתמש בה כזמרת מחליפה. היא קיבלה ממנו את השאריות ששרית לא רצתה כשהיו מזמינים את שרית להופעה בחתונה ונבהלים מהמחיר שהיא דרשה, גואטה היה מציע להם את בוסקילה במקומה. לא היתה לו שום כוונה לעשות איתה משהו יותר מדי גדול ובשלב מסוים היא כנראה הבינה את זה והלכה".
"זה נגמר בינינו בלי דרמות ושום דבר כזה", טוען אבי גואטה, "לכל אחד מאיתנו היה את האמת שלו. אני חשבתי על מסלול אחד שמתאים לה והיא חשבה על מסלול אחר וזה פשוט לא הסתדר. אני רק רוצה להגיד שאני מאחל לה בהצלחה ושכל עזרה שהיא צריכה - אני אשמח לעזור".
"אני קוראת הערב למירי רגב: 'אם את רוצה באמת לקום מהמקום שלך - ואני יודעת כמה היה קשה לך בתור אישה להיכנס לעולם של גברים - לקום לעשות מעשה ולשנות את השיטה בגלגלצ, שבגללה נהרסות קריירות רבות של זמרות וזמרים" (בוסקילה, מתוך נאום גלגלצ).
החיבור בין בוסקילה למירי רגב טבעי ומתבקש. יש ביניהן לא מעט נקודות השקה. שתיהן נשים, שתיהן מזרחיות (בנות העדה המרוקאית) ושתיהן הגיעו מהפריפריה (בוסקילה מנתניה ורגב מקריית גת) ופרצו לתודעת הציבור בפרק זמן קצר יחסית ובאמצעות אותו פה, אותו אגו ואותה אמביציה, פחות או יותר.
"מאיה בוסקילה תופסת עכשיו טרמפ על שרת התרבות והספורט, מירי רגב, כי היא מבינה טוב מאוד שיש לה מן המשותף איתה", מסביר גורם בכיר בתעשיית המוזיקה, "כלומר, שיש כאן מישהי שכל הגווארדיה של השמאל רצחה אותה וקראה לה אספסוף - ועכשיו היא באמת רוצה להתערב. מאיה בעצם אומרת לעצמה 'אוקיי, אני אחבק את מירי רגב כדי שיראו שיש לנו את אותו האופי ואת אותה האג'נדה - ואגייס אותה לטובתי'. מאיה אוהבת קיצורי דרך. היא לא באמת מתכנסת בתוך עצמה ומנסה לבדוק עם המוזיקה שלה ראויה, אבל היא כן מנסה להכריח אנשים להשמיע אותה".
האם זה בכל זאת יצליח לה בסופו של דבר? ניסיון העבר לא מעורר אופטימיות. התעלול היחצ"ני הקודם בכיכובה - התגייסותה לצה"ל בגיל 30, לפני חמש שנים, שנעשה כדי "לכפר" על השתמטותה - אמנם סוקר בהרחבה, אבל הקריירה שלה נותרה תקועה גם אחרי "שחרורה" המחודש. גם עכשיו, אחרי שגייסה את דוברת צה"ל לשעבר (מירי רגב) לשירות קרבי בחטיבת מאיה בוסקילה, העתיד לא נראה מבטיח. הוא יתבהר אך ורק ברגע שבוסקילה תבין שיש גבול למה שהפה הגדול שלה יכול לעשות בהיעדר שירים טובים. שיהיה לה בהצלחה.
מממשרדו של עופר מנחם, שמנהל את מאיה בוסקילה בימים אלה, נמסר בתגובה:
"מאיה ורונן חברים מזה שנים וסיימו את יחסיהם המקצועיים ברוח טובה ומקצועית בהסכמה הדדית משותפת. לרונן לא היו שום תביעות נגדה ולא התקבלה שום פנייה ממנו לא אליה ולא אלי בשום נושא, גם לא כספי. אנו לא נוהגים לשתף את התקשורת בהסכמים אישיים ופרטיים ולכן לא נרחיב מעבר לזה, גם מאיה וגם אני מאוד מכבדים את רונן ורואים בו חבר, מאיה מודה לו על כל הזמן שעבדו יחד ומעריכה אותו מאוד ומאחלת לו המון בהצלחה.
מאיה מגדלת את בנה לני כאם חד-הורית, כשאביו לא נמצא בארץ ושוהה בחו"ל מזה מספר שנים, מאיה מקדישה לילד את מלוא תשומת הלב והטיפול הטוב ביותר, ונותנת לו את כל כולה, כל מי שמקורב למאיה יודע כי לני הוא חייה. היא בטח לא חייבת לתת לך או לאף אחד דין וחשבון על טיפולה כאמא מהמסורות והאכפתיות שאני אישית ראיתי והכרתי.
בנושא גלגלצ: דודו אהרון מככב בפלייליסט עם 2 שיריו האחרונים "טרמינל 3" ו"הגורל הזה" כך שהמידע ממש לא מדויק (וזה רק מראה כי שאר שאלותיך הזויות), היחסים שלי עם גלגלצ מצוינים, כנראה לא ראית את הפלייליסט אבל 9 שירים של מיוצגי נמצאים בפלייליסט הישראלי (יותר מכל איש יחסי ציבור אחר), לא ארחיב מעבר על יחסיי האישיים עם מנהלי גלגלצ שכן מה שיש ביניהם וביני יישאר פרטי ולא נכבס את העבר, ההווה והעתיד דרך התקשורת. יש יחסים טובים ומקצועיים בינינו, הבנה ומקצועיות, וכל פיסת מידע שקיבלת שגויה.בנושא מאיה בוסקילה/גלגלצ, אכן מצער אותי באופן אישי כי הם מתעלמים משיריה שבעיני מצוינים ואני מאמין שגם היום הזה יגיע שהם יבואו להופעותיה ויראו ויחווה את מה שאני ורבים אחרים חווים - אהבת הקהל, שירים מצוינים וזמרת ופרפורמרית מהשורה הראשונה בעלת הקול הנשי הכי גדול במדינה. ועד אז נמשיך לכבד אחד את השני.
בנושא רוברטו בן שושן, במשך שנים מצטטים אותו בשוגג ומעבירים שמועות כאלו ואחרות, מאיה מודה לרוברטו על זה שהיה אחראי לקריירה שלה בתחילת הדרך, ולמרות הסכסוך שהיה בעבר, עברו כבר מספר שנים ואין שום עניין לדון במה שהיה ולא קיימת שום בעיה ביניהם, רק הערכה הדדית. לא פעם אני בעצמי שמעתי כי רוברט מעריך את מאיה וחושב שהיא זמרת מצוינת ואני בטוח שהוא מאחל לה רק הצלחה, כפי שמאיה ואני מאחלים לו ולכל אומניו. לא נרד לרמת הכפשות וריכולים כי אנו בטוחים שגם הוא נוהג רק בכבוד והערכה כלפי הצד השני".