סוגיית הפליטים מסוריה ואפריקה לא מפסיקה להטריד את המדינות האירופאיות. האמן הברלינאי יוליאן רוזנפלט השכיל לטפל בנושא כבר לפני 14 שנים כשצילם 120 מהגרים מקבוצות אתניות שונות לסרט שלו "מחסה" המוצג בימים אלה במוזיאון הרצליה (אוצרת: דורית יפעת), והגיע לאולפן וואלה! NEWS כדי לדבר על היצירה והמשמעות שלה היום.
רוזפלדט יוצר סביבה תיאטרלית בתוכה מבצעים בני קבוצות אתניות שונות פעולות חסרות תועלת. כל קבוצת פליטים לבושה על פי מיטב הקלישאות והסטריאוטיפים הקשורים בה אותם רוזפלדט מנסה לפרק. כך הקבוצה הקוריאנית לבושה כולה בבגדי שף ונשים אפריקניות מתוארות כיצאניות אקזוטיות.
"ישנם הרבה מיעוטים אתניים בגרמניה שמשויכים פעמים רבות באופן לא מודע לאיזו עבודה 'נחותה' קלישאתית שהם מחויבים לחיות איתה", מספר רוזפלדט.
"ביקרתי חבר בברצלונה בספרד וישבנו בבית קפה", הוא מספר. "אחד ממוכרי הוורדים הפקיסטנים נכנס לבר וחשבתי לעצמי שפגשתי את האדם הזה בכל מקום בעולם והוא תמיד נראה אותו דבר. התלבושת הטיפוסית, המחוות. וזה גרם לי לחשוב על סטריאוטיפים שקיימים סביב קבוצות אתניות. חשבתי שאני יודע כל כך מעט על האנשים האלה למרות שאני פתוח מחשבתית, בתקווה, ומקבל אותם. אבל אני חושש שיש לי מעט מידע בנוגע לגורלם האמיתי, וזו הייתה נקודת המוצא ליצירה".
העבודה "מחסה" מוצגת לצד שבע תערוכות יחיד שמוצגות כעת במקביל זו לזו במוזיאון הרצליה. התערוכות מתמקדות בהיבטים של ניכור, אירוניה, אבסורד וגעגוע בעולם טכנולוגי עכשווי, בהשראת חיבורו של חוקר התרבות ג'ונתן קריירי, "24/7: הקפיטליזם המאוחר וסופי השינה", בו משורטט עולם עכשווי וירטואלי, גלובלי, אינטנסיבי, חסר שקט וקשב, הדוחק הצדה את הצרכים האנושיים האלמנטריים ובראשם זמן שינה ומנוחה - לטובת דהרתו הבלתי פוסקת של המנגנון הקפיטליסטי היצרני והצרכני.
רוזפלדט מלמד ניו מדיה במינכן וחי יחד עם משפחתו בברלין. עבודותיו נמצאות באוספים של ה"מומה" בניו יורק; תיסן-בורנמיסה, וינה; קונטסמוזיאום בברן, שווייץ; אוסף גץ, מינכן ועוד.
בימים אלה נפתחה תערוכתו Manifesto ב"המבורגר באנהוף" בברלין. במסגרתה השחקנית קייט בלאנשט מציגה על גבי 13 מסכים מניפסטים של זרמים חשובים ואמנים ידועים במאה ה-20.
הוא הגיע לישראל כדי להשתתף בשיח גלריה במוזיאון הרצליה שיתקיים בשבת הקרובה בשעה 12:30. הההשתפות כלולה בדמי הכניסה למוזיאון.