(בסרטון: משדר האוסקר של אולפן וואלה! NEWS)
אומרים שהאוסקר הוא הדבר הכי צפוי בעולם, ולכן אפשר לנחש מה יקרה בו חודשים מראש. אומרים שקל לקלוע לטעם האקדמיה, כי יש תבניות קבועות וכל מה שבמאים ושחקנים צריכים לעשות זה להתיישר לפיהן ואז הפרס מונח בכיסם. אז אומרים. העובדות אומרות אחרת: אם נחזור כמה חודשים אחורה כדי לסקור את ההערכות רגע לפני תחילתו הרשמית של המירוץ, ונבדוק מי נחשבו הפייבוריטים השנה, נגלה כי בסופו של דבר אף אחד מהם לא הצדיק את מעמדו.
וכך, למשל, "סטיב ג'ובס", "הנערה הדנית", "גשר המרגלים", "קרול" ו"ג'וי", היו אמורים לככב בטקס, שיתקיים בלילה שבין ראשון הקרוב לשני שעון ישראל, אבל בסופו של דבר יסתפקו בפסלון אחד לכל היותר, ואולי בכלל יוותרו בידיים ריקות. לעומת זאת, איש לא ספר את "ספוטלייט" ו"מכונת הכסף", שלבטח יזכו בפרס כלשהו, ויש אף כאלה הסבורים כי עדיין יש להם סיכויים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.
אף אחד גם לא חשב ש"מקס הזועם: כביש הזעם" יהיה מועמד בלא פחות מעשר קטגוריות ויזכה ככל הנראה בחלק מהם, ורשימת ההפתעות עוד ארוכה. רק בדבר אחד צדקו החזאים: עוד בקיץ העריכו כולם כי חובה לקחת בחשבון את "האיש שנולד מחדש", אבל אפילו לגביו ההערכות לא היו מדויקות, שכן הנביאים לא צפו כי הנוכחות שלו בטקס תהיה כל כך משמעותית, עם תריסר מועמדויות ומעמד של אחד הפייבוריטים לזכייה בפרס הסרט.
הדברים הללו היו נכונים גם בשנים עברו. "בירדמן", "הארטיסט", "נאום המלך", "מיליון דולר בייבי" ורבים אחרים הפכו במפתיע לפיייבוריטים בטקס ואז לזוכים בו, והוכיחו מחדש כי בדומה לבחירות לנשיאות, גם פרסי האקדמיה האמריקאית הם לא דבר שכל כך קל לפצח חודשים קדימה. "ג'ובס" וג'ב (בוש) הוכיחו מחדש כי לא כדאי למהר ולרתום את הסוסים לפני העגלה.
בקיצור, אז האוסקר אינו עסק כה משעמם ומעושה כפי שיש המנסים לטעון. אין מתכון קבוע לזכייה וכל שנה מתקיים תהליך אלימינציה, שפולט מתוכו את הסרטים הפחות ראויים ומקנה לטקס איזשהו נופך מעניין ומרענן.
כך קרה גם השנה, מה שסידר עוד עונת אוסקרים מסעירה, ובכל זאת הטקס יתקיים כשכוכבית בצדו: אמנם הקריאה להחרמתו בגלל הדרתם של שחורים מרשימת המועמדים לא ממש תפסה תאוצה, ועדיין אסור להתעלם מהסיפור הזה וגם אי אפשר יהיה. סביר להניח שסוגיית האפליה הגזעית תאוזכר רבות גם בזמן אמת וכי בסופו של דבר, מה שלא יהיה, לא יזכרו את 2016 בגלל מי שזכה, אלא בגלל מי שלא זכו ואפילו לא היו מועמדים; וכשנת קו פרשת מים, שאחריה הוליווד שינתה דרסטית את היחס לכל מי שאינם גברים לבנים.
ועד אז, וכיוון שלמרות הכל גם השנה יתקיים ערב האוסקר כרגיל ולפי כל כללי הטקס, גם אנחנו נפעל כתמול שלשום וכמיטב המסורת, נפרסם כאן הימורים לקראת החגיגה ההוליוודית, ויש על מה לדבר. כהמשך לשלל התהפוכות שהיו במירוץ, עד הרגע האחרון לא ברור לגמרי מי יזכה בפרס החשוב מכולם, לסרט הטוב ביותר, ויש גם עוד כמה סימני שאלה.
בצד זאת, זהות חלק מהזוכים כבר נראית ודאית, כך שכמו בשנה שעברה, גם הפעם ההימורים מתחלקים לשלוש: קטגוריות שבהן יש באנקרים ברורים, אלא אם כן תיפול סנסציה מרעישה; קטגוריות שבהן יש פייבוריט מובהק, ובכל זאת לא הכל סגור; וקטגוריות שבהן הכל עוד פחות או יותר פתוח, ומי שיסתכן בהימורים עליהן, ישים את כספו על קרן הצבי.
הבאנקרים
נתחיל בשתיים מן הקטגוריות המרכזיות ביותר: השחקן הראשי והשחקנית הראשית טובים ביותר. אין כמעט ספק כי את הפרסים הללו ייקחו לאונרדו דיקפריו ("האיש שנולד מחדש") וברי לארסון ("חדר").
הוודאות הזו נובעת מדלילות התחרות. זו לא היתה שנה של תצוגות משחק אינדיבידואליות רוב הסרטים הגדולים היו כאלה בגלל הבימוי, הצילום, ההפקה וכדומה, או הודות לאנסמבל שחקנים עשיר, שאף כוכב לא בלט בתוכו.
נוסף לכך, האקדמיה אוהבת לפרגן למי שעושים תפקידים מאתגרים מבחינה פיזית, ושני השחקנים עוברים בסרטיהם ויה דולורוזה מספיק מאמללת כדי להבטיח להם את הפרס. עוד שיקול: הפסלון בקטגוריה זו הולך בדרך כלל או לכוכב עם קריירה מפוארת שכבר היה מועמד פעמים רבות בעברו אך מעולם לא זכה, מה שנכון לדיקפריו, או לתגלית אלמונית שעשתה תפקיד פריצה מטאורי, מה שתקף כמובן לברי לארסון.
כמו כן, די בטוח כי נפגוש על הבמה גם את אלחנדרו גונזלס איניאריטו, יוצר "האיש שנולד מחדש", שכבר זכה בשנה שעברה בפרס הבימוי על "בירדמן" ויירשם בדפי ההיסטוריה כראשון שמשחזר את ההישג מאז שנות החמישים. זה אמנם הישג אדיר, נדיר ובל ייאמן, אבל אין ברירה אלא להאמין: המקסיקני הרי קטף את פרס גילדת הבמאים, ומאז ומעולם, מי שזוכה בו לוקח לאחר מכן גם את האוסקר.
עוד איש צוות של "האיש שנולד מחדש" שצריך להכין את נאום הזכייה הוא הצלם עמנואל לובצקי. במקרה שלו, הרצף מרשים עוד יותר, שכן בעל המלאכה המקסיקני קיבל את האוסקר גם בשנתיים הקודמות, והוא צפוי להפוך השנה לראשון בהיסטוריה שזוכה בקטגוריה זו שלוש פעמים ברציפות.
דברים נוספים: שנדמים כמעט מובנים מאליהם: "הקול בראש", שבשנה פחות צפופה יכול היה להתחרות גם על פרס הסרט הטוב ביותר, יקטוף בקלילות את הפסלון לסרט האנימציה הארוך, ו"הבן של שאול" יביא להונגריה את האוסקר השני בתולדותיה בקטגוריית הסרט בשפה זרה. נכון, זו קטגוריה בעייתית לחיזוי שלא פעם נפלו בה סנסציות, ולעתים קרובות עדיף להגיע אליה כאנדרדוג ולא כפייבוריט, אבל מעמדה של דרמת השואה ההונגרית נראה חסין לחלוטין: כולם מדברים עליה בחודשים האחרונים, ומובן שגם הסוגיה בה היא עוסקת אף פעם לא הזיקה בהוליווד.
שני זוכים כמעט בטוחים נוספים: התסריט המעובד של "מכונת הכסף", גם בגלל שזו עשויה להיות הדרך היחידה לפרגן לסרט המוערך, וגם מפני שעבודת הכתיבה כאן זוכה להערכה רבה בתעשייה בשל יכולתה להנגיש שאלות כלכליות סבוכות; ו-"Til It Happens To You" של ליידי גאגא מ"The Hunting Ground", שינצל את הזניחות של שאר המתחרים בקטגוריה ההולכת ומידרדרת משנה לשנה של השיר המקורי.
יש פייבוריטים ברורים, אבל עדיין קיים סיכוי להפתעות
קטגוריות שחקני המשנה הן תמיד קצת טריקיות: מטבע הדברים, למי שלא מככבים בסרטים יש תפקידים מינוריים יותר עם פחות זמן מסך, כך שהם גם מותירים חותם פחות משמעותי וחשיבות העבודה שלהם יותר נתונה לוויכוח. כוכב גילם צייד שצולח כל מכשול גופני אפשרי במשך שעתיים וחצי? ברור שאיש לא ייקח לו את הפסלון. שחקן מגלם את המנטור של הגיבור שמגיח פה ושם לחלק לו עצות? זה כבר לא כל כך מובהק.
לכן, לאורך השנים התוצאות בקטגוריות הללו היו לא פעם שונות מהצפוי, וזה בהחלט יכול לחזור על עצמו גם השנה. סילבסטר סטאלון, למשל, מסתמן כפייבוריט על הופעתו ב"קריד", בעיקר בגלל הרצון של האקדמיה להעניק לו כך מעין פרס מפעל חיים על הקריירה הארוכה שלו, אבל מארק רופאלו ("ספוטלייט") וכריסטיאן בייל ("מכונת הכסף") בהחלט יכולים לעקוף אותו בסיבוב.
כנ"ל לגבי אליסיה ויקנדר לפי כל ההערכות, הסקנדינבית אמורה לזכות בפרס הודות לתפקידה ב"הנערה הדנית", בין היתר גם מפני שהאקדמיה תמיד אהבה לפרגן בקטגוריה זו לשחקניות לא אמריקאיות, אבל אי אפשר לבטל את הסיכויים של רוני מארה ("קרול") ושל קייט ווינסלט ("סטיב ג'ובס").
פייבוריט כבד נוסף הוא המלחין אניו מוריקונה, שאמור לקבל בזכות "שמונת השנואים" את האוסקר הראשון שלו בגיל 87. על פניו, אפשר להאמין כי האקדמיה לא תפספס את ההזדמנות לכבד את המאסטר האיטלקי לפני שכבר יהיה מאוחר מדי, אלא שהתחרות בקטגוריית המוזיקה המקורית עמוסה ואיכותית: ג'ון וויליאמס ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") וקרטר בורוול ("קרול") הם גם כן מלחינים דגולים שעשו עבודה נפלאה, ואולי יהיו להם מספיק תומכים באקדמיה כדי לחולל הפתעה, מהסוג שנופלת לא פעם בקטגוריה הזו.
מתח מסוים שורר גם סביב קטגוריית התסריט המקורי. לכאורה, הכתיבה המעולה של "ספוטלייט" אמורה לסדר לו כאן את מה שאמור להיות הפסלון היחיד שלו, אבל ברור כי האקדמיה תחשוב פעמים לפני שתתעלם כאן מן ההברקה של "הקול בראש", וגם להיט ההיפ-הופ "Straight Outta Comton" עוד יכול להדהים, בעיקר מפני שזו תהיה הדרך של המצביעים להתגונן קצת מפני הטענות על גזענותם (אם כי התסריטאים שלו, בניגוד לשחקניו, לבנים, כך שזה לא ממש יעזור להם).
ומה עם "מקס הזועם: כביש הזעם" על עשר המועמדויות שלו? אז בקטגוריות הסרט, הבמאי והצילום אין לו ככל הנראה הסיכוי, אבל שעתו אמורה לבוא ברבות ממה שנהוג לכנות "הקטגוריות הטכניות": העריכה, עיצוב ההפקה, האפקטים המיוחדים, האיפור ועיצוב השיער, עיצוב התלבושות וכן עיצוב ומיקס הסאונד.
הלהיט הפוסט-אפוקליפטי חביב המבקרים ניצב כמועמד מוביל בכל שבע הקטגוריות, אבל כמעט בכל אחת מהן מישהו עשוי לגנוב ממנו את הפסלון. "האיש שנולד מחדש" נושף בעורפו בקטגוריות הסאונד, עיצוב ההפקה והעריכה, שם גם ל"מכונת הכסף" יש סיכויים; "מלחמת הכוכבים: הכוח המתעורר" אורב לו בפינה בקטגוריית האפקטים המיוחדים; ו"קרול" ו"סינדרלה" עושים זאת בקטגוריית התלבושות (אגב, לשניהם אחראית אותה מעצבת סנדי פאואל, שכבר זכתה בעבר בשלושה אוסקרים).
יש מחלוקת מי המועמד המוביל
כיוון שמפאת קוצר היריעה התחזיות שלנו לא נוהגות להתייחס לסרטים הקצרים, זה משאיר לנו עוד שתי קטגוריות מרכזיות, ובהן המצב סבוך ומורכב, וקשה למצוא אצל החזאים השונים ברחבי העולם פייבוריט אחד ברור.
וכך, נביאים שונים אומרים דברים שונים לגבי קטגוריית הסרט התיעודי הארוך. רובם, וגם אני, סבורים כי כרגיל יזכה מי שפונה לקהל הכי רחב, כלומר - הלהיט הביוגרפי-מוזיקלי "איימי". עם זאת, יש כאלה שמהמרים דווקא על ביוגרפיה מוזיקלית אחרת, על נינה סימון; ויש כאלה המניחים את הז'יטונים דווקא על מסמכי דוקו הרבה פחות קומוניקטיביים והרבה יותר אלימים, שניהם על מרחצי דם: "מבט השתיקה" שצולם באינדונזיה ו"קרטל לנד" שהופק על הגבול שבין ארצות הברית למקסיקו.
ולסיכום, הדובדבן שעל הקצפת פרס הסרט הטוב ביותר. בדרך כלל, ערב הטקס כבר ברור מי הולך לזכות בפסלון החשוב מכולם, אבל השנה זה לא כך. יש כאן אמנם פייבוריט, "האיש שנולד מחדש", אבל רבים עדיין מהמרים על "ספוטלייט" או על "מכונת הכסף", סרטים שיש להם אוהדים רבים בתעשייה.
מעולם לא היססתי כל כך לפני תחזית, ובכל זאת, ואף שלדעתי אינו ראוי לכך, אלך עם "האיש שנולד מחדש". כמו שלמדנו מקמפיינים של בחירות לכנסת, מה שחשוב במירוצים כאלה הוא המגמה, והלהיט המדובר נמצא כרגע בתנופה הכי גדולה מבין שלושת המועמדים המובילים, לאחר זכייתו בשני הפרסים המשמעותיים האחרונים שחולקו לפני האוסקר גילדת הבמאים והבאפטא (של האקדמיה הבריטית).
כמו כן, "האיש שנולד מחדש" נהנה מן התדמית של היצירה הכי אמנותית, פיוטית וקולנועית, בשעה ש"ספוטלייט" ו"מכונת הכסף" הואשמו בהיותם טלוויזיוניים ופטפטניים מדי. גם מבחינה פוליטית הבחירה בו נראית נכונה, בשל הביקורת שלו על הקפיטליזם ועל היחס של הכובש הלבן לאינדיאנים, מה שמתחבר היטב לדיון הנוכחי על הגזענות של הוליווד. מובן גם שהצבעה לסרט של במאי מקסיקני תעזור עוד יותר לחברי האקדמיה לנסות לנקות את תדמיתם הבעייתית ולהוכיח כי הם לא מפלים לרעה את מי שאינו מן האצולה הלבנה של ארצות הברית.
אז לאחר חודשים של תהפוכות, עושה רושם כי כל סימני השאלה ייפתרו בכך ש"האיש שנולד מחדש" יסיים את האוסקר כמנצח הגדול שלו. מה יגידו בעוד עשר שנים, כשיביטו בדברי הימים ויזכרו שדווקא הסרט הכה מוערך יתר על המידה הזה קטף את הפסלון המוזהב? זו כבר שאלה אחרת.
ועוד עניין אחד, לפני שנעבור לרשימת התחזיות המלאה. מנקודת מבט פרובנציאלית, אמנם לקולנוע הכחול-לבן אין נציגות ישירה בטקס, אבל בכל זאת יהיו בו כמה הקשרים מקומיים:
צ'רלס רנדולף, תסריטאי "מכונת הכסף", נשוי למילי אביטל; לסלו נמש, יוצר "הבן של שאול", פיתחו אותו בחממה בירושלים מבית היוצר של סם שפיגל; וארנון מילצ'ן, מפיק "האיש שנולד מחדש", הוא ישראלי שמתחזק קשרים הדוקים עם הפוליטיקה המקומית, ובמידה ואכן יעלה לבמה לקבל את הפסלון, צפוי לומר כמה מילים גם על המצב במזרח התיכון.
כמו כן, "אווה מריה", הפייבוריט הפלסטיני בקטגוריה הזניחה של הסרט העלילתי הקצר, צולם בארץ ודובר עברית וערבית, ומשחקים בו כמה שחקנים ישראלים.
בקטגוריה השולית עוד יותר של הסרט התיעודי הקצר, אפשר למצוא מועמדים צפון-אמריקאים שביימו אותם ישראלים החיים בניכר: "שעה אחרונה של חופש" של נעמי טליסמן ו"קלוד לנצמן: חזיונות מהשואה" של אדם בנזין. מעטים מבין החזאים הבינלאומיים מתעסקים בקטגוריה הזו, אבל אלה שכן, מהמרים כי הסיכויים של השניים לזכות אינם גבוהים.
* טקס האוסקר יתקיים בלילה הקרוב שבין ראשון לשני שעון ישראל ב-3:30, ויועבר בשידור ישיר בערוצי הסרטים של yes וב-Hot Gold.
ולסיכום גזרו את התחזית המלאה שלנו, ושמרו אותה כדי שתוכלו ללעוג לנו אחר כך.
הסרט הטוב ביותר: "האיש שנולד מחדש"
הבמאי: אלחנדרו גונזלס איניאריטו, "האיש שנולד מחדש"
השחקן הראשי: ליאונרדו דיקפריו, "האיש שנולד מחדש"
השחקנית הראשית: ברי לארסון, "חדר"
שחקן המשנה: סילסבטר סטאלון, "קריד"
שחקנית המשנה: אליסיה ויקנדר, "הנערה הדנית"
התסריט המקורי: "ספוטלייט"
התסריט המעובד: "מכונת הכסף"
סרט התעודה הארוך: "אמי"
סרט האנימציה הארוך: "הקול בראש"
הסרט בשפה זרה: "הבן של שאול" (הונגריה)
העריכה: "מקס הזועם: כביש הזעם"
הצילום: "האיש שנולד מחדש"
האפקטים המיוחדים: "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"
עיצוב ההפקה: "מקס הזועם: כביש הזעם"
עיצוב התלבושות: "סינדרלה"
האיפור ועיצוב השיער: "מקס הזועם: כביש הזעם"
המוזיקה המקורית: "שמונת השנואים"
השיר המקורי: "ליידי גאגא"
עריכת הסאונד: "מקס הזועם: כביש הזעם"
מיקס הסאונד: "האיש שנולד מחדש"
סרט האנימציה הקצר: "Sanjays Super Team"
הסרט העלילתי הקצר: "אווה מריה"
הסרט התיעודי הקצר: "Body Team 12"