בשנת 2020 עתיד להיחנך המבנה החדש של הספרייה הלאומית בירושלים. ששה משרדי אדריכלים מקומיים ובינלאומיים הגישו הצעות שאפתניות, ונדמה שהשאפתנית מכולן קטפה את המכרז; הצמד השוויצרי הרצוג דה מרון, שהיה אמון בין היתר על הסבת תחנת הכוח הישנה בגדה הדרומית של לונדון לכדי מוזיאון הטייט מודרן המרשים, כמו גם לאיצטדיון האולימפי בבייג'ינג. מהדמיות מפוארות שחשף משרדו של הצמד, עולה כי הספרייה החדשה תיבנה בצורה גיאומטרית שקשה לאפיין. היא תפיץ אור על דרך רופין שלצדה, תארגן את הספרים במבנים מעגליים מהודרים, תשמש גם כמוזיאון ותקבל פטור משימוש באבן הירושלמית לטובת תרכובת מינרלית מתוחכמת. הכל, על פניו, מאוד מרגש.
האומנם? מישהו מבין קוראי שורות אלה בכלל זוכר מתי בפעם האחרונה ביקר בספרייה? שפחתכם הנאמנה וחובבת הספריות יכולה להעיד שאף שהיא לומדת בירושלים, כף רגלה מעולם לא דרכה במתחם הספרייה הלאומית הישן בגבעת רם. לרגל שבוע הספר וחודש הקריאה, המעודד בין היתר ביקור בספריות, החלטנו לבקר בספרייה העירונית רעננה. ספרייה מן המניין. כזאת שנמצאת הרחק מהדיון הלאומי אך משרתת קוראים וקוראות יום יום, ולא רק את החפצים לעיין בכתבי הרמב"ם או להתרשם מכתב ידו של נפתלי הרץ אימבר.
לספרייה העירונית ברעננה כמה זרועות. בבית יד לבנים ברחוב אחוזה 147 יש שני אולמות קריאה בקומות שונות, אחד מיועד לילדים ואחד למבוגרים, וברחוב סמוך נמצאת ספריית העיון במבנה נפרד. למרות כל זאת, מסבירה מנהלת מחלקת הספריות מוריאל בן שושן, הספרייה סובלת מחוסר מקום. "הבעיה שלנו היא לא הרעיונות אלא יותר המקום", אומרת בן שושן, המלווה את הספרייה העירונית רעננה מזה שנים רבות, ומתייחסת לאירועים השונים שנועדו לפתות קוראים להגיע. כך פעם בשנה נערכת פעילות לילית בספרייה בחודש הקריאה. השנה התקיים "לילה מצמרר בספרייה", פעילות לילדים עם מספר תחנות לאור פנסים אחרי שעות הסגירה. "הייתה לדוגמה פינה של כתיבה יוצרת שהשמיעו להם רעשים. היה סרט שעבד בלופ והם היו צריכים לזהות רמזים. היה ממש נחמד. היו משהו כמו 50 ילדים". לדבריה של בן שושן, יתכן שילדים נוספים רצו להשתתף אך הספרייה לא יכלה להכיל אותם, לכן יש להירשם לפעילויות מסוג זה מראש. אם כן נוצר מצב אבסורדי: מצד אחד מעודדים ילדים להגיע לספרייה ומצד שני צריך לוודא שלא מגיעים יותר מדי.
המדיניות שחודש הקריאה וכן שבוע הספר נועדו לעודד היא קריאה כמותית, לכן כל ילד ששואל ספר הוא בחזקת הצלחה. בספרייה העירונית ברעננה מוענק פרס "אלוף הקריאה" על פי סטטיסטיקות כמות ההשאלות. "תמיד אני מתלבטת אם להמשיך בזה או לא", אומרת בן שושן, החושפת כי אין דרך ממשית לוודא שאותם אלוף או אלופה אכן קראו את כל הספרים ששאלו. "מצד אחד זה נחמד. אנחנו מזמינים אותם וקונים להם חמישה ספרים. הם מקבלים פרס, מקבלים מידי ראש העיר או מהסגנית איזו תעודה, זה נחמד".
העידוד, חושפת בן שושן, כבר הפך לדרישה של ממש. "לי יש בעיה כרגע עם הסניף היחיד שיש שהוא לא פעיל, כי הוא באזור שאנשים לא כל כך קוראים בו", היא אומרת ומתייחסת לסניף "השחר" הנמצא מרכז בית איזי שפירא. "יש שם הרבה פעילויות קהילתיות אבל אין השאלה. והתפקיד הראשי של ספרייה הוא עדיין השאלות. קיבלתי אולטימטום שלא אקבל תקציב אם אני לא מוכיחה שיש שם השאלות".
הספרייה העירונית רעננה פתוחה בימים א'-ה' בין השעות 9:00-18:45. יום עבודה ארוך עבור הספרניות, המייאש רבות מלעסוק במקצוע. "אם את עובדת בספרייה ציבורית את אמורה לתת שירות גם בשעות הערב", אומרת בן שושן כספרנית מוסמכת שמבינה מדוע רבים ורבות לא בוחרים במקצוע. "רוב האנשים עובדים בשעות הבוקר, אז הקהל לא מגיע בבוקר אלא בערב, לכן הספריות פתוחות עד 19:00. אז בלי משכורת, בשעות לא כל כך נוחות, אם יש לך משפחה וילדים זה שילוב לא כל כך טוב".
מצד שני, שהייה של יום בספרייה מלמדת שהספרניות לא "עובדות קשה מדי" במהלך רוב שעות המשמרת. ספריית הילדים נטושה לגמרי עד אחרי סיום הלימודים. אז מגיעה קבוצה מצומצמת של בנים ובנות. הבנים חובשי כיפה הגיעו כדי לשחק במחשבי הספרייה, הבנות נפגשו כדי לסיים עבודה שהיה עליהן להגיש ביום רביעי.
ספריית המבוגרים רושמת תחלופה דלילה של מבקרים, אך יש לציין שהם בני גילים שונים ופוקדים את המקום מסיבות שונות. אלי קיניברג בן ה-18, למשל, הגיע כדי לצפות בסדרת הדרמה "ויקינגים" במחשב הספרייה, ומעיד שהוא מרבה לפקוד את המקום ואף הספיק כבר לקרוא את כל הספרות האנגלית שקיימת בה. "אני תולעת ספרים. אם זה עלילתי אני אקרא את זה", מעיד קיניברג, שמגיע לספרייה כל יום בשעות הצהריים ואף נהג להבריז מבית הספר כדי לבקר בה.
אייל אלפי בן ה-46, שיושב לצדו בפינת המחשבים בספריית הבוגרים, מבלה בימים אלה שעות נוספות במקום בגלל מחקר שהוא עורך לקראת מיזם עסקי חדש. "זאת חוויית קריאה אחרת", מסביר אלפי את המשיכה לספרייה. "שום טאבלט לא יכול להעביר את החוויה של ספר". לדבריו של אלפי הוא פוקד את הספרייה פעמיים בשבוע, ובביתו נמצאים בדרך כלל שני ספרים מושאלים שמוחלפים בתדירות גבוהה. "בתי מחליפה דרך הבית ספר. גם היא נדבקה בחיידק הזה. רואה אותי אז הולכת בעקבותיי".
מאוחר יותר מתמלאת הספרייה בבני ובנות נוער שלומדים למבחן במתמטיקה. "אנחנו לא באות לספרייה סתם ככה", אומרות יעל ואמונה בנות ה-16. "לפני מבחנים במתמטיקה בעיקר לומדות בספרייה. בדרך כלל שקט כאן ויותר קל להתרכז".
"אני פחות קוראת, אבל כשאני קוראת זה כשאני קונה את הספר", אומרת אמונה ומסבירה: "אני לא מחזירה בזמן, וגם לא יודעת, פשוט יוצא ככה". יעל לעומתה דווקא מעידה שהיא קוראת ספר בשבוע אך גם היא מעדיפה לרכוש או לשאול מחברות ולא בספרייה. "כי זה ספרים יותר חדשים ואם זה מחברות הן ממליצות לי על זה".
אתן קונות יותר בזמן שבוע הספר?
יעל: "לא משנה לי ששבוע הספר".
אתן שמחות שביטלו את חוק הספרים?
שתיהן: "מה זה?"
למישהו במשפחה שלכן יש קינדל?
יעל: "כן יש לאבא שלי קינדל. אני שומרת שבת אז אני לא ממש אוהבת את זה, ובשבת אני קוראת הכי הרבה".
התשובה הזו מעוררת תהייה בנוגע לספרות דיגיטלית והאופן שבו היא משפיעה על הרגלי הביקור בספרייה. ברעננה מציעים למבקרים ספרים המוקלטים על גבי דיסקים, מערכת השאלה וחיפוש דיגיטלית, אפליקציה, וכן מכונה להחזרת ספרים שמאפשרת להזדכות עליהם בכל שעות היממה ללא צורך לבקר בספרייה עצמה.
"עדיין אין לנו מיזם לספרים דיגיטליים", מסבירה מוריאל בן שושן. "זאת אומרת שהספרייה תתווך בין האי-בוק (הספר הדיגיטלי) לקורא, זה לא קיים. עכשיו בבית אריאלה יצאו במיזם חדש של השאלה ספרים דיגיטלים, אבל זה באנגלית וכנראה היה הסכם עם ההוצאה. כי ההוצאות לא מעוניינות. יש לידיעות אחרונות מחלקה של ספרים דיגיטליים אבל זה לא עובר דרך הספרייה. את כלקוח מורידה את הספר, משלמת לידיעות למשל. על מנת שנוכל לתת את השירות הזה בחינם אנחנו זקוקים להסכם עם הוצאת ספרים, וזה לא קורה עדיין. אני חושבת שחוץ ממאגרי המידע של האוניברסיטאות זה לא קיים גם בעולם".
יש לכם קינדל להשאלה?
"לא. היה פיילוט של משרד התרבות שנתנו טאבלט, וזה לא היה נוח. עברית בעייתית בעולם הדיגיטלי. אנחנו מחכים שזה יקרה. אין לי בעיה, אני יודעת שהרבה אנשים ואני עצמי מורידים ספרים".
אך נראה שלמבקרים בספרייה זה לא חסר. בשעת הפסקת הצהריים אלי, קבלן שיפוצים כבן 49, החליט לקפוץ לספרייה כי היה באזור. "אני מעדיף לקרוא אולדפאשן", הוא מסביר בעודו מעלעל בספר על סטלין. "אני רגיל מילדות. אני רואה דברים באינטרנט אבל לא קורא שם ספרים. מעולם לא".
ויש גם מי שבא מרחוק. לין בת ה-62, שהגיעה לרעננה מארה"ב לפני 30 שנה ומתגוררת בשומרון, עדיין עולה לרגל לספרייה כל שבוע כדי לשאול שני ספרים לשבת. "אני קוראת רק באנגלית ולדוברי אנגלית זה טוב. אפשר להתייעץ עם האנשים שעובדים פה ויש רשימה, ואפשר להקליד במחשב מה שאני רוצה". היא מסבירה את השיקול לפקוד דווקא את הספרייה המרוחקת ממקום מגוריה. גם היא מתמהמהת לעבור לקינדל, על אף שמדובר בפלטפורמה שככל הנראה תציע לה יותר. "אולי בעתיד אשתמש בקינדל אבל כרגע לא. כשאהיה יותר קשישה אולי, כי הספרים יהיו לי כבדים", היא אומרת.
אחרי הצהריים, לקראת סוף היום, ניתן לראות הורים וילדים נכנסים ויוצאים מספריית הילדים ועוברים לספריית המבוגרים. חלקם בוחרים קודם ספר לאמא או אבא וחלקם באו רק בשביל הילדים, או בשביל שעת סיפור (שבחודש הקריאה מתקיימת גם מחוץ לספריות - ברחבי העיר בשלל גינות ציבוריות או ברחבת בית יד לבנים).
יובל קצמן בת ה-7 מעלעלת בספר קומיקס, הז'אנר האהוב עליה, בזמן שאמה גלית מחפשת משהו בשבילה. "אנחנו מבקרות בספרייה פעם בשבוע כי אני לא מספיקה לקרוא מהר", מסבירה קצמן, שמכריזה ש"יומנו של חנון" הוא הספר האהוב עליה. "אני אוהבת לקרוא אבל נראה לי שחברות שלי קוראות יותר", היא אומרת. "חברה שלי קוראת המון ספרים. בהפסקה היא גם קוראת ספרים. אני משחקת עם חברה שלי בהפסקה".
בסוף היום בספרייה מותירה אותנו קצמן עם מבט אופטימי משהו לגבי העתיד. "אני מעדיפה לשאול ספרים בספרייה. כי במקום לקנות הרבה ספרים אפשר פשוט לשאול", אמרה ומיד חזרה לקרוא בספר, מתנתקת מהעולם וצוללת אל הדמיון.