"קבוצת אנשים אנו הרוצים לבנות חברה שבה יהיו הבחור והבחורה שווים בפעילות ובאחריות" - כך כתב חתן פרס ישראל הצלם דוד רובינגר, במאמר שחיבר כשהיה בן 15 בחברת הנוער בקיבוץ בית זרע.
רובינגר, שמת בשבוע שעבר בגיל 92, כתב עוד באותו מאמר, תחת הכותרת "שאלת הבחורה בחברתנו", כי "ברצוננו לפרוק מעלינו את כל ההרגלים השמרניים שהבאנו אתנו מהגולה בכל השטחים. ובייחוד לשנות את עמדת הבחורה בחברתנו, שלא תהא דומה לזו שבחברה שאנו שוללים אותה". לאחר מותו של רובינגר החלו בארכיון בית זרע לחפש מסמכים מהתקופה בה חי במקום ואתמול (רביעי), בדיוק לרגל יום האישה הבינלאומי, נמצא המאמר, שפורסם במסגרת חוברת של חברת הנוער בקיבוץ.
רובינגר נולד באוסטריה בשנת 1924. בגיל 14 סולק מבית הספר בו למד, בשל היותו יהודי. אביו נלקח למחנה הריכוז דכאו והוא נותר עם אמו. בשנת 1939 הצליח להעפיל לארץ-ישראל, במסגרת תנועת "השומר הצעיר" והגיע לקיבוץ בית-זרע שבעמק הירדן. הוא נמלט מאירופה כדי להתחיל חיים חדשים בארץ ישראל, בגיל 15 בלבד. בבית זרע נמנה רובינגר, העולה החדש, על "חברת נוער ג'", יחד עם 29 נערים ונערות נוספים שהצליחו להיחלץ מאוסטריה ומצ'כיה במסגרת "עליית הנוער".
המאמר שחיבר התפרסם בבטאון הוציאה הקבוצה לסיכום שנת פעילותה הראשונה בקיבוץ. בין מאמרים של חברי הקבוצה התפרסמה גם ברכה ליום הולדתה ה-80 של הנרייטה סאלד, שעמדה בראש ארגון "עליית הנוער". סאלד ביקרה את הקבוצה במהלך שנתם הראשונה, יחד עם עוזרה האישי הנס בייט. בברכה שפרסמו חברי הקבוצה לסאלד, תיארו כיצד טרם עלייתם "דכאון וחשכה איומה רבצו על חיינו באין דרך". לצד תיאורים על חוסר האונים לנוכח היפרדות מבני משפחותיהם שנשלחו לנדודים ולמחנות ריכוז, כתבו הנערים והנערות על תקוותם להגיע לארץ ישראל. "היום הננו אנשים חדשים. לעינינו נתגלה נוף ואופקים חדשים. את מוחנו מעסיקות מחשבות חדשות והרגשות נדלקו בלבבות", סיכמו את הברכה.
את הנער דוד רובינגר העסיקה המחשבה על מעמד האישה בחברה החדשה שבה חי. במאמרו כתב עוד כי בעבר, מעבר לים, "החינוך היה שונה לגמרי וגרם לכך שמחשבת הנער על המין השני היה על רקע של דיכוי וניצול, ולא היה זכר ליחסים טבעיים בין שני המינים בגיל הנוער. וכאן בארץ ובקיבוץ הייתה בעיה זו לאחת הקשות והמעכבות ביותר את התפתחות החברה".
רובינגר הנער ביקש למצוא בדבריו פתרון לבעיית חוסר השוויון בין המינים והסביר כי לבנים קל יותר להשתחרר "מסבך ההרגלים והמנהגים שהביאו אתם מחו"ל. לא כן הבחורות, הן לא הצליחו במידה כזאת להסתגל, ונוצרה תהום בין הבחורים והבחורות. האשימו אותן בחוסר מהפכנות ובשמירה על המנהגים הזעיר-בורגניים, בחוסר פעילות וכו'".
רובינגר סבר כי הקושי של הבנות להסתגל לשינוי באורחות החיים הוא משם "חינוכה (של הבחורה, א"א) במשך דורות על יד הכיריים. הבחור חינוכו היה בכל זאת יותר חופשי והאפשרויות לא כל כך מוגבלות. בזאת עלינו להתחשב טרם שאנו ניגשים לדיון בשאלה זו". הוא טען עוד כי לא תיבנה חברה חדשה, בה שני המינים שווים בזכויות ובחובה, באמצעות הקלת ראש בערכן של נשים: "לא נוכל להגשים את מטרותינו על ידי האשמות, ביטול וזילזולים על חשבון הבחורה".