זה היה פרוייקט ענק, בעלות של מיליארדים, כזה שמשנה את חייהם של אנשים רבים בכמה מדינות. למעשה, הצורך בפרוייקט עלה לאחר שמאות אלפים נהרגו, והיה הכרח, היתה דחיפות, לשנות את המצב בשטח. היו שטפונות, בחלק מסוים של העולם, והיה צורך לבנות סכר כדי למנוע נזקים עתידיים, או לחצוב מנהרות באורך מאות קילומטרים כדי לנתב את המים. הפתרונות האלו יכלו להגן פוטנציאלית על חיי מאות אלפים, להציל אותם, אך היו להם השלכות חמורות. ראשית העלות ההערכות דיברו על בין 15 ל-21 מיליארד דולרים. שנית, הם היו עלולים להוביל לשינויים אקלימיים ופגיעה בתוצרת חקלאית ובמיליוני בעלי חיים, מברחשים ועד פילים, שייאלצו להסתגל לעולם חדש ולא מוכר.
מסמכים רבים מספור, אלפי עמודים, עם טיעונים לכאן ולכאן, וגם לכאן ולכאן ולכאן טיעונים לכל כיוון אפשרי הונחו על שולחני, ז'ואו מנואל דה סילבה, הנציג הברזילאי בבנק העולמי, לשעבר ארז ביטון מקיבוץ מחניים (ילד חוץ). איך הגעתי להיות נציג ברזיל בבנק העולמי, ולשאת שם כזה? זה סיפור ארוך, אך פחות מעניין ממה שנדמה במבט ראשון, אני מבטיח, ובכל מקרה לא ניכנס אליו כעת, כי אנחנו עוסקים בפרוייקט הענק.
המסמכים חוברו במשך שנים על ידי חוקרים ופרופסורים במספר תחומי הנדסה, גיאוגרפיה, גיאופוליטיקה ומגוון תחומים אחרים. אותם חוקרים אמורים להיות אובייקטיביים ועבודתם הוזמנה באופן סודי על-ידי הבנק העולמי. קראתי את המסמכים לפני השינה, בטיסות, ובהפסקות חטופות בין ישיבה אחת לאחרת. אבל ליותר מדי אנשים וחברות יש אינטרסים כבדים בעד פרוייקט מהסוג הזה, מכדי שההחלטה עליו תישאר בידיהם של האובייקטיביים: חברות הנדסה, יצרני ציוד כבד ובנקים, בין השאר, לא סומכים על פרשנים אובייקטיביים. פרוייקט בסדר גודל כזה יכול לספק להם עבודה לשנים, והם מנסים להשפיע על החלטה חיובית בכל דרך אפשרית; הם שותלים אנשים שלהם בכל צומת קבלת החלטות; והם יודעים לפנק: טיסה לאותו אזור מוכה גורל בסין כדי לבחון את השטח ולקבל הסברים במקום בעד ונגד הפרוייקט, הפכה למסע תענוגות בחבל סיני מתפתח, בערים מודרניות, טיולים בפלאי טבע וכפרי נופש מלאי פיתויים הכול על חשבון בעלי האינטרסים.
שילוב של שלושה גורמים הביאו אותי להצביע נגד אישור המימון לפרוייקט: ראשית, עקיצת דבורה במהלך אחד מסיורי השטח, שהיתה באחריות ישירה של נציג חברת ההנדסה שארגנה את הסיור: הוא היה זה שנפנף את הדבורה מראשי וכנקמה היא יצאה לגיחה התקפית שבסיומה נעצה את עוקצה בצווארי. שנית, רעידת אדמה קלה שהורגשה יום לפני ההצבעה המכרעת תחת משרדי הבנק העולמי בלוס-אנג'לס, קליפורניה, בזמן שהתכנסנו שם, חברי הועד המנהל, לדיון מקדמי אחרון לפני ההצבעה. רעידת האדמה היתה חלשה אך המוקד שלה היה ממש מתחת לבניין ופירשתי זאת כדרכו של הטבע לאותת שאל לנו להתערב במעשיו; כוחו רב מדי משננסה לעצור אותו בעזרת סכר או מנהרה. שלישית, הצבעתי נגד מימון הפרוייקט באותה פינה נידחת וסינית של העולם, כי הייתי צריך לקדם פרוייקטים בדרום אמריקה. זאת הסיבה שאני יושב איפה שאני יושב. קולי עזר להטות את ההצבעה נגד. דעתו של הבנק העולמי, כמשתקף מההצבעה, היתה שבניית סכר או כריית תעלות היא רעיון רע. אחרינו, דחו גופים נוספים את בקשת העזרה של אותה ממשלה: ממשלת קנדה, ממשל קלינטון, בנק היצוא-יבוא של אמריקה. אבל כשכוחות רבים כל כך לוחצים, הם ימצאו את הדרך לקבל את המימון, ובסופו של דבר הפרוייקט ממומן כעת בכסף שווייצרי, גרמני ויפני.
איש חשוב
אסף גברון, רענן אליזוב
9.6.2005 / 9:17