הקשר הישראלי של טוני סופרנו

לאביו של טוני סופרנו, ג'וני, היתה מאהבת משך שנים ארוכות, יהודייה בשם פראן פלשטיין. טוני מתוודע אליה יום אחד, שנים רבות אחרי מותו של אביו. במהלך לווייה באותו בית קברות, הוא ניגש לקבר אביו, ושם הוא פוגש אותה, אישה נאה בשנות השישים המאוחרות שלה. הם מתחילים לדבר והוא מבין שפראן היתה הגומארה – המאהבת – של אביו.

ג'וניור, דודו הסנילי של טוני, טוען שהיה מאוהב בפראן שנים רבות אבל לא חשף בפניה את אהבתו מעולם, סבל בשקט, ובגלל שהיסס, אחיו ג'וני גנב אותה מתחת לאפו. פראן מספרת אחר כך לטוני שלמעשה ג'וניור הטריד אותה ממושכות במשלוחי פרחים ושמפניות זולות. טוני מחבב את פראן ומבלה איתה. היא מספרת לו על אביו ועל דודו, ומגלה לו עובדות חדשות: למשל, הכלב שטוני אהב בילדותו, טיפי, שאימו אילצה את אביו למסור, לא נמסר לחווה מרוחקת אלא לפראן ולבנה ברוס, אצלם חי חיים טובים עד מותו. למשל, היה לה קטע קצר עם הנשיא קנדי.

כשגדל ברוס, בנה של פראן, התחתן עם ישראלית ועבר לגור בתל-אביב. הוא אחראי על המזון באל-על. הוא עובד מול ספקי מזון וספקי כלי אריזה, תזונאים, מחסני קירור בשדות תעופה, מובילים, משגיחי כשרות, חברות תעופה אחרות, יצרניות מטוסים, ועוד ועוד. לאנשים קל להתלונן על האוכל שהם מקבלים במטוסים, אבל אם היו מבינים מה עומד מאחורי הארוחות שלהם, ארוחות שהם מחסלים בשמונה דקות ואחר כך לא מפסיקים להתלונן, אולי היו ממתנים קצת את הטון.

אשתו של ברוס פלשטיין נקראת ציונה ואחותה הצעירה היא ריקי שמר (במקור סמיר). ריקי עבדה תקופה ארוכה אחרי שחרורה מצה"ל כקופאית בשופרסל ברמת אביב החדשה, וכשציונה היתה קונה אצלה, ריקי היתה מעבירה חצי מהמוצרים מבלי להעביר בברקוד. ברוס מצידו ארגן לריקי טיסות חינם, שהיא ניצלה בעיקר לטוס לכרתים, רודוס ואנטליה, עם חברות, ופעם אחת לבנגקוק.

אין הרבה מה לעשות נגד רמאות בר-קוד של קופאיות, אבל בסופו של דבר תפסה את ריקי המצלמה הנסתרת שהותקנה בתקרת הסופר ונועדה לעקוב אחרי לקוחות שגונבים מוצרים. ריקי פוטרה מהסופר וחייתה כמובטלת במשך שישה חודשים. ציונה חויבה לשלם לרשת אלפי שקלים. ברוס הצטער שהסידור הנוח בא לסיומו, אבל משך בכתפיו. לפחות הוא עדיין יכול להביא הביתה ארוחות דוגמא של אל-על, וזה חוקי למהדרין, וגם כשר למהדרין, למרות שבנם נתן (נייט) בן הארבע-עשרה לא מוכן לנגוע במה שהוא מכנה "הזבל הזה", ואחותו הצעירה דבורה (דבי), בת העשר, מחקה פחות או יותר כל דבר שעושה אחיה הגדול.

בחופש הגדול שלחו ברוס וציונה את שני ילדיהם לסבתם, אימו של ברוס, בניו ג'רזי. הוא שקל לשלוח אותם לבדם – אחרי הכל נייט כבר בן ארבע-עשרה והוא ילד גדול ואחראי (חוץ מהעניין עם הארוחות של אל-על), אבל ציונה אמרה שמאז שנפלו התאומים זה הרבה יותר מסובך להגיע לאמריקה והיא לא רוצה ששני הילדים יסתבכו עם אנשי הגירה מגעילים. בגלל שהטיסות ממילא לא עלו לו כלום, ברוס הסכים שגיסתו ריקי תצטרף לילדים כמלווה.

הקיץ עבר בשלום. פראן לקחה את הילדים לפלורידה לשלושה ימים באפקוט, אולפני יוניברסל ודיסניוורלד. בשאר הזמן הם הסתובבו בניו-יורק, במוזיאונים ובסרטים ובלונה פארק בברייטון-ביץ'. לריקי לא התחשק לנסוע לפלורידה, היא בילתה את רוב הזמן על החוף. פעם אחת ראו נייט ודבי את טוני סופרנו, כשבא לבקר את סבתם. טוני שאל את פראן על ריקי, אבל היא אמרה לו שיעזוב, היא ממש מטומטמת.