ימים מאושרים

אלה הימים המאושרים בחיי. אני מאוהב, אבל אהובתי לא איתי. היא חזרה לחבר הקודם הקודם שלה, אחרי תקופה קצרה איתי. זה נפלא, כי אני מאוהב בה, ולא צריך לסבול מכל החסרונות של הסיטואציה המאוהבת. למשל, התהיות אם היא באמת אוהבת אותי ועד כמה, ועד מתי. או ההרהורים המיוסרים על נאמנותה, המחשבות המורעלות שעולות בכל פעם שהיא לא עונה לטלפון, או כשהיא לא יוצרת קשר ואני לא יודע איפה היא. או, מצד שני, החרטות על אובדן הפרטיות והזמן שלי, התחושות שאני מקריב מעצמי, מההתפתחות שלי, מהקריירה, עבודה, תחביבים, חברים – כדי לספק אותה ולספק את הזוגיות. כמובן, נחסכים ממני גם את הרגעים הלא נעימים יחד, הריבים, התסכולים, העייפות, הקונפליקטים של הרצונות. הזיונים הרעים. אני ממליץ מכל הלב – זה כל כך טוב לדעת שאתה מאוהב ולא להיות יותר מדי מעורב, או מאוכזב.

גם מבחינת קריירה אלו ימים נפלאים. אני על סף שינוי גדול מאוד לטובה. הימים האלה שלפני מאוד מרגשים – הציפיות, התקוות, החלומות, הפנטזיות. אני מרגיש בקצות האצבעות שלי את החשמל של ההתרגשות, הלב שלי דופק, הנשימה מתקצרת כי אני כמעט שם, כמו על המקפצה הגדולה בבריכה, רגע לפני הקפיצה. ואני יודע שברגע שזה יקרה, ברגע שאקפוץ, אצטרך להתמודד עם כל החרא שאני לא יודע עליו עכשיו, כשאני מדמיין שמה שמחכה לי שם יהיה טוב. כי ברגע שזה יקרה, יתלוו לזה אכזבות, ביקורת של אחרים ושלי, תחושת כישלון, מבוכה, חוסר אונים, והצורך להסביר. ובמיוחד, התחושה שזה עדיין לא זה, שמשהו טוב יותר צריך להגיע, חוסר הסיפוק האינסופי שעכשיו אני לא חש אותו כי זה רק מתחיל. לכן, היום טוב לי מתמיד, כי העמידה על הסף מבטיחה הרבה יותר ממה שיתקיים
.
מבחינה כלכלית אלה גם ימים טובים. המינוס הגדול שלי בבנק נותן לי חופש אדיר. חופש מוסרי לנצל אנשים אחרים. חופש לחסוך בלי להרגיש קמצן, להישמר מהוצאות. והידיעה שההצלחה קרבה והכסף יזרום איתה, מרגיעים. אבל כשהדברים יקרו באמת, כשהמינוס ייסגר והכסף יעלה בצד החיובי של האפס, אז יתחיל הלחץ, וההוצאות הגדולות, והאחריות הענקית, וכל הוצאה תגרור אחריה עוד אחת גדולה ממנה ולא אוכל להנות מכל מה שהכסף יציע אלא רק אהיה בלחץ מהתפיחה הבלתי מובנת של חשבון ההוצאות, והציפיות של אחרים לעזרה, והמחויבות לשמור על מה שיש, או להגדיל את מה שיש, שגוררת הליכה בין טיפות בין כל היועצים החכמים, בין מי שנאמן לך ומי שנאמן רק לכסף שלך ומי שנאמן רק לעצמו. לא נעים.

שלב הציפיות תמיד מציע הרבה יותר אושר מהשלב שאחרי מימושן, כי ההגשמות תמיד נמוכות ממה שחשבת. כך שמשלושת הבחינות הנ"ל אני מאושר יותר משהייתי שנים, ואולי מעודי. אני מעריך את זה, באמת.

אם רק הווריד הזה ביד ימין שלי לא היה מתנפח כמו בלון של בזוקה. שורש כף היד כואב עד שאני מרגיש את הלב שלי דופק בתוכו כמו ציקדה. אני חייב לנוח מהמחשב. ההקלדה האינסופית גומרת לי את היד. ואולי האוננות. כי רציתי, באמת שרציתי להגיד שגם מבחינה בריאותית אני מאושר, כי אומרים שהעיקר הבריאות אז איך אני ייראה אם אני אצעק כמה אני מאושר אבל לא אגיד כלום על הבריאות שלי. ובאמת הבריאות בסדר, ברוך השם, אבל הווריד הזה הוא בעובי של נהר הסיינה בפריז, וזה כואב.