הווירוס

הגיע אימייל מבן-דוד שלי שמתגורר בלוס אנג'לס. האימייל אמר משהו כמו: "היי, חשבתי עליך כשראיתי את הדבר הזה. תבדוק את זה, זה נחמד". צריך להבין שהבן-דוד הזה, ג'רי, שולח לי שטויות משחר ימי היסטוריית האימייל. הוא היה הראשון שהציף אותי בספאם, עוד באמצע שנות התשעים, לפני שקראו לזה ככה. עוד דבר עם ג'רי היה שהוא לא כתב לך כל הזמן, מה שהיה עדיף כמובן, אבל הפך את ההודעה, "היי, חשבתי עליך..." וכו', לאמינה בהקשר שלו.

פתחתי את הקובץ המצורף. במסך נפתח חלון שחור קטן, ובתוכו התפוצצו צבעים שונים באנימציה פשוטה שהזכירה זיקוקין די-נור. זה עדיין היה סביר. ג'רי, כאמור, היה שולח דברים מהסוג הזה. אולי קצת מוזר שהוא חשב עלי כשראה את הזיקוקין הפרימיטיביים האלה, אבל מתקבל על הדעת.

זה היה וירוס, כמובן. וירוס שברגע שאתה פותח אותו, ניגש לספר כתובות האימייל שלך ושולח לכל מי שמופיע בו את אותה הודעה. הווירוס הזה לא פוגע במחשב ממש. הוא לא אוכל מסמכים, תוקע פעולות או גורם נזק לחומרה או תוכנה. הוא רק משגע את המחשב במשך כמה דקות, כשהוא מתחיל לשלוח את האימיילים. וגם, הוא גורם למבוכה. מבוכה רבה.

המחשבה הראשונה שעברה בראשי כשהבנתי שמדובר בווירוס היתה, ג'רי האידיוט, קיבל וירוס והעביר אותו. ואז חשבתי, אוי ואבוי. אני הוא האידיוט פה.

עד שסגרתי את המחשב, הווירוס שלח ממני מאות אימיילים. היו שם אנשים שאני כמעט לא מכיר, ששלחתי להם אימייל אחד פעם במסגרת עבודה. היו שם לקוחות של החברה בה אני עובד, היו שם מכרים שלא הייתי איתם בקשר זמן רב, אנשים שרשמתי את כתובתם למקרה הצורך, אנשים שרבתי איתם או שלא רציתי ליצור איתם קשר מסיבה אחרת, מאהבות לשעבר שניתקתי איתן יחסים באופן, בוא נאמר, לא חברי, או כאלו שעשו את אותו הדבר לי. היו שם... המחשבה על האנשים שהיו שם גרמה לי להרגיש נורא. במשך חודשים לא העזתי לבדוק את ספר הכתובות, כי לא רציתי לדעת את ההיקף המדויק של המבוכה. המבוכה נבעה מכמה סיבות: ראשית, יצרתי קשר עם מישהו שלא התכוונתי ליצור איתו קשר; שנית, תוכן ההודעה, "בדיוק חשבתי עליך" וכו', עלול להיות לא נעים במקרים מסוימים, סליחה, רבים; שלישית, אם יתפתו לפתוח את הקובץ המצורף, המחשב שלהם יידבק בווירוס, בגללי; רביעית, יצאתי אידיוט, כי נדבקתי בווירוס.

אולי אני מגזים. אולי זה לא היה כל כך נורא. אנשי התמיכה בחברה בה אני עובד ניקו את המחשב שלי מהווירוס תוך זמן קצר. בעצתם שלחתי אימייל מהיר לכל הנמענים שלי, להתנצל, להסביר, להזהיר. ואני מניח שרוב האנשים שקיבלו את זה, הבינו, לא פתחו את הקובץ, והמשיכו את חייהם.

מלבד זאת, לפתע נוצר קשר עם כמה מכרים וחברים שלא שמעתי מהם שנים, והיה נחמד לשמוע מהם שוב. והיה גם אימייל התשובה הבא, מבחורה שהכרתי בקושי, לא זכרתי מאיפה. היא כתבה לי מאינטרנט קפה בקטמנדו שזה מאוד יפה שחשבתי עליה, וגם היא חשבה עלי בזמן האחרון, והיא תשמח להיפגש כשתחזור לארץ בקרוב.

בדרך לדייט, כמה שבועות אחר-כך, בידי ורד אדומה, חשבתי איזו דרך מופלאה זו להיפגש עם אשתך לעתיד, בגלל תאונה מוזרה כזו. הערב עבר בנעימים. היא סיפרה לי על הודו ואני סיפרתי לה על העבודה. מהמסעדה המשכנו לבר, ומשם לדירה שלה, שממנה יצאתי רק למחרת, יום שישי, לקראת הערב. הקשר נותק כעבור כמה ימים אך לאחרונה נזכרתי בה כשקראתי על וירוס חדש באינטרנט, וחשבתי שזה היה יכול להיות מעניין אם היא היתה מדביקה אותי בווירוס באותו לילה.