הצלילים הראשונים של "ככה זה" נשמעים כמו טיפות מים, וכמו אדוות במי הנחל הן מתרחבות וממלאות את הלב, קוראות לך: אל תחפש רחוק, תישאר קרוב. ככה זה לאהוב את עצמך. זה רגע פשוט אך נדיר שאין צורך לתאר באמת, אבל כשהוא קורה הכל ברור לך: מה הדבר הנכון לעשות, מה השביל הנכון ללכת בו. כשהתנגנו הצלילים האלה אתמול, עם פתיחת ההופעה שציינה 20 שנה לאלבום "נגיעות" בהאנגר 11 בתל אביב במסגרת פסטיבל גולדסטאר סאונד סיסטם, היה לי ברור: זוהי תחילתו של ערב מושלם.
רוב המבקרים סבורים שאלבום המופת של סחרוף הוא "סימנים של חולשה", אחרים נשבעים בשמו של "האחר", ויש אפילו כאלה הטוענים בתוקף שסחרוף רק הולך ומשתכלל כל הזמן, ולכן "אתה נמצא כאן" הוא אלבומו השלם ביותר. כולם טועים: נגיעות הוא היהלום המושלם ביותר ביצירה של סחרוף, האלבום שהפך אותו מעוד אמן למי שמכתיב את הנוסח לרוק הישראלי החדש.
ב"נגיעות" שכלל סחרוף את הסגנון שלו והלחים רוק, מוזיקה מזרחית ואלקטרונית יחד, את הרבי מקוצק עם מיכה שטרית ואלתרמן, עטף הכל בסרט ושכנע גם את הקהל באלבום הכי קומוניקטיבי שלו, ואחד האלבומים הגדולים של הדור האחרון.
הוא עשה את זה יחד עם נבחרת החלומות שעבדה איתו באולפן, ורובה גם היה אתמול על הבמה, מהם כאלה שרצים איתו עד היום כמו גידי רז ואורן לוטנברג ומהם שהתארחו כמו דני מקוב, אסף אמדורסקי, ג'וני שועלי וחיים לרוז. גם אחרי 20 שנה, הכל נשמע מצוין: גם הלהיטים כמו "עבדים" שהעיפו את הקהל, ולא פחות מהם גם השירים הפחות מרכזיים באלבום, קטעים כמו "ארץ זרה" שבהופעה קיבלו את הנפח הראוי להם והפנטו את המאזינים ברעש מופלא. בתווך: "החיים שממול", "שתי פנים", "עיר של קיץ", כל שיר הוא מתנה. האלבום נוגן במלואו, נדמה לי שיחסית במהירות, וכמעט ללא שינויים ותוספות (אמדורסקי הצטרף לברי בשיר הנושא של האלבום).
מבחינתי אפשר היה לסיים ב-12 הרצועות המקוריות. זה היה נפלא כמו שזה, ללא שום צורך בתוספות - אבל לסחרוף היו תוכניות אחרות: בחלקו השני של המופע, כולל ההדרן, הוא ניגן אפילו יותר שירים מהרפרטואר שלו ושל האורחים: "אהבה חדשה" ו"חלום כהה" עם אמדורסקי, ועם שועלי - "עכשיו" ו"חנן נסע רחוק" של להקת רעש, שהוקדש לחבר הלהקה אמיר קרטס שאף הוא השתתף בהקלטות של "נגיעות", אך מת השנה בטרם עת. על זה נוספו להיטיו של סחרוף מכל האלבומים.
מגוחך להתלונן על כך, אני יודע, זה היה נפלא ומספק ומושקע, אבל ההתרגשות שלי נשארה בחלק הראשון, בשירים ההם. החלק השני היה פשוט כיף בלתי מחויב, בונוס מצוין ומעט ארוך מדי, ואם זה הדבר הכי רע שאני יכול לומר על ההופעה, אתם יכולים להסיק לבד את המסקנות.
