כותב בוואלה! על מוזיקה ותרבות ישראלית מאז 2011, ומבקר הטלוויזיה של האתר מאז 2018. בעל תואר שני בהיסטוריה מהאוניברסיטה העברית. ער בלילות, חולם בימים
המיני-סדרה של התאגיד, העוקבת אחרי הלחימה במוצב קורס אחד במלחמת יום הכיפורים, עוסקת בהפקרה ובאתוסים לאומיים שמתרסקים. אחרי 7 באוקטובר וברקע המלחמה הנמשכת, בלתי אפשרי לצפות בה מבלי להזדעזע ממה שקורה כאן עכשיו
הסדרה החדשה של יס, שבמרכזה העבר החידתי של זוג ניצולי שואה ומרדף אחרי נאצים בכירים לשעבר, אולי עוסקת בנושאים כבדי משקל - אבל מתנהגת כמו מותחן נטפליקס שמחכה להפוך לבינג', לטוב ולרע. מצטיינים במיוחד אוליבר מסוצ'י ואניה בוקשטיין, שמהפנטים בתפקידים הראשיים
לאה רודניצקי כתבה בגטו וילנה שיר קורע לב לתינוק יתום שנאסף מגיא ההריגה. זהו סיפורה של משוררת מבטיחה, של הונאה נאצית שהסתיימה במרחץ דמים, ושל מילים ולחן שהתגלגלו עד לתיאטרון הישראלי
"סמטת כנען", האוטוביוגרפיה המינימליסטית של גדולת זמרות ישראל, הוא קריאת תיגר נגד "המותג חוה אלברשטיין" גם בתוכן וגם בסגנון, שמתנגדת לכל מיתולוגיזציה. היושר הזה הוא עוד ביטוי של מה שהופך אותה לענקית שהיא
בטקס החזרה הקולקטיבי של פדויי השבי, אחת התחנות עוברת כמעט תמיד במפגש עם שיר ישראלי. אלה רגעים מנחמים, שמזכירים לרגע את מה שהיינו לפני המבול. הדרך אל החופש, פרויקט מיוחד לפסח
במערכון הכי מצחיק של הפרק, כשהוא מגלם את מנהיג סוריה אל-ג'ולאני ומתענג על הפער שבין התדמית החביבה והמיתממת לאכזריות הרצחנית, בר מדגים מה הפך אותו לאחת המניות הכי חזקות בעונה הזאת של התכנית
"עוד פעם הכתם הזה?", תהה ביבי-מריאנו ברגע קצר אחד. זה מספיק. כשכוחה של הסאטירה חלש מתמיד במדינה שהבושה בה מתה מזמן, אין הרבה מה לעשות יותר מאשר להזכיר שהוא כל הזמן שם. אפילו אם זה לא מצחיק בכלל
פוליטיקה אינה ספורט, ומה שמונח על הכף הוא לא גביע אלא החיים של כולנו. בשלב הנוכחי של ההתרחשויות, ביטויים כמו "שחקן פוליטי מצוין" או "אף אחד לא רוצה את זה כמוהו" על פוליטיקאים ציניים שלא בוחלים בדבר הם בלתי מתקבלים על הדעת
בדרמה חברתית אפלה, מחוספסת ועשויה היטב על רוצח נשים סדרתי, שמתרחשת ברקע העלייה הגדולה מברית המועצות הקורסת, "מגרש הרוסים" (כאן 11) חושפת תמונה מכוערת של זלזול ואפליה כלפי עולים
יום השידורים של אתמול, שליווה את הידיעה הופכת הקרביים על חזרת החללים מרצועת עזה, ניסה ללא הפסקה לרפד את האימה במילים ריקות וקלישאות במקום להישיר מבט אל הכישלון המוחלט
לסכם את אריק איינשטיין, או ליצור מחווה הולמת ומספקת שתקיף את הסיבות שהפכו אותו לענק של התרבות הישראלית ולא תסתפק בהדהוד של צל חיוור, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. תזמורת המהפכה נענתה לאתגר - וניצחה אותו בצורה מבריקה
מופע ההצדעה "מעפר פורחת שושנה" הוכיח, בעזרת כמה מהזמרות הישראליות הגדולות בכל הזמנים, שהשירים של רחל שפירא הם ההיפך המוחלט של התקופה הנוראה הזאת: מרפאים, כנים ואנושיים
בשידור החי שליווה את חזרת החטופים בחדשות 12, הזמן שנמתח באכזריות הורגש שוב ושוב בציפייה לתחושת ההקלה המיוחלת. ואז הגיעו התמונות של השלושה, חומת ההדחקה נסדקה, והאמת המרה עלתה על פני השטח: ככה נראית ההפקרה
המועמד לאוסקר ג'אד הירש ("הפייבלמנים") והשחקנית סלמה בלייר ("משחקי פיתוי", "לא רק בלונדינית") יצטלמו לסרטו של דורון ערן, "תהיה חזק", על פי סיפורם של יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה שנחטפו ב-7 באוקטובר לעזה ונורו למוות בשוגג בידי כוח צה"ל
בזכות אלבום הקאנטרי שלה, "Cowboy Carter", כוכבת הפופ המעוטרת בתולדות הטקס גרפה סוף סוף את הפרס שהיה חסר לה. גם קנדריק לאמאר, סברינה קרפנטר, צ'ארלי XCX וצ'אפל רואן לא יצאו בידיים ריקות - וכך גם הביטלס והרולינג סטונס. כל מה שקרה בטקס
בין חזרה חגיגית של אסי כהן כסוכן מוסד בעל אלף זהויות והופעת אורח נוגעת ללב של יובל רפאל, "אימהות ברזל" חזרו לסיבוב נוסף של שקרים לילדים ולעצמנו, ונחשפו מיד
היום יציינו באתר הרצח הגדול בתולדות אירופה 80 שנה לשחרור המחנה, בנוכחות 50 ניצולים בלבד. בעוד אנו מתקרבים לעולם ללא עדים, משמרי הזיכרון מתאמצים להגן על השרידים מהתקופה - ולהיאבק בהכחשת השואה וגילויי האנטישמיות ברשת. מכאן והלאה, זה רק ייעשה קשה יותר
אנשים שאוהבים מוזיקה רואים הרבה הופעות. טובות יותר, טובות פחות, הרבה מהן נשכחות. יש מקרים בודדים שבהם אתה יודע: את הופעת האיחוד הזו של הכבש השישה עשר, שבה גם יהודית רביץ חזרה לבמות אחרי היעדרות של שנים, אתה לא תשכח
העונה החדשה של סדרת הלהיט של נטפליקס פחות משכנעת, אבל עדיין כוללת כל מה שריתק אותנו אז למסך: סאטירה על קפיטליזם חסר מעצורים עם שלל משחקי ילדות תמימים ורצחניים ומדים מטמטמים באותו מתקן איקוני ומושחת. הפעם יש לה מה להגיד גם על דמוקרטיה שהולכת ומתרוקנת מתוכן
מכל המקומות, הרוקר הענק הגיע לבית האופרה למופע מהפנט, חולמני וצבעוני, שמדי פעם התכתב עם המציאות הקודרת. וכשהחבר ברי סחרוף הצטרף אליו על הבמה, הצופים לא יכלו עוד להישאר במושבים של האולם המכובד
מדי שנה בחנוכה תום יער לובשת את מדי הקונדיטור ומציגה את הסופגניות הכי מופרכות שניתן להעלות על הדעת. על הדרך, היא חושפת את כל מה שמופרע בישראל של היום, וממחישה כיצד גם זוועות המלחמה הופכות לקיטש בידי מכונת הנרמול
עברו עשר שנים (!) מאז שהחיקוי של שרה דנוך ("רחמים לא ידע, הוא לא ידע") הפך לקאלט. בזמן ש"ארץ נהדרת" התקשתה לפצח את עלייתו של ראש הממשלה לדוכן העדים, היא שוב הצילה את המצב עם אותו משפט אולטימטיבי
אי אפשר לדמיין את המוזיקה הישראלית בלי אלאל, שהקדימה את זמנה שוב ושוב וזכתה למעמד משלה גם בזכות התעוזה להיות מקורית ואחרת. היא משאירה אחריה המוני השירים הנפלאים ומורשת של אהבה, נחמה ואומץ - דברים שארץ קטנה עם שפם צריכה היום יותר מתמיד. פרידה מענקית
אלאל, מהמוזיקאיות המוערכות והאהובות במוזיקה הישראלית בעשורים האחרונים, שרה בין היתר את "אנטארקטיקה", "זן נדיר", "כשזה עמוק", "מותק" ו"שיר לשירה", והלחינה את "אין לי ארץ אחרת" ו"חזקה מהרוח". כיוצרת חלוצית וסמל של הקהילה הגאה, היא השפיעה על דורות של אמנים
אחרי הקפאה ארוכה בצל המלחמה, מותחן הריגול של התאגיד ואפל טי-וי עולה סוף סוף, בתצוגת תכלית של אקשן מצוין וסבך אינטרסים אלים ומפתיע. אבל מה הטעם במלחמת צללים טלוויזיונית כשנחיל כטב"מים אמיתי בדרך אליך?
דווקא כשהיא לא מספקת דרמות מוגזמות, תחרות השירה מוכיחה שהיא יכולה להיות פשוט אסקפיזם הגון ומשמח. וגם: המהפך של עדן חסון בשולחן השופטים, האודישן של בני אלבז והביצוע האמת מעניין של הערב
הפרודיה המוזיקלית של כאן חינוכית משבשת את התבניות של סדרות וסרטי תיכון עם שירים מדבקים וקורעים מצחוק. כבר מפרקיה הראשונים ברור: גם אם לא הכול מושלם, זאת אחת הסדרות הכי מסקרנות שעלו כאן לאחרונה
כשראש הממשלה תופר בגסות הצהרה מוקלטת, לא פלא שהנראטיב כולו נראה מחורר. שלוש הערות על מהדורות החדשות
במשך יותר מ-50 שנה, שלמה ארצי שר על הישראלי האוהב, החולם, המתגעגע - ומעצב במילותיו את הסיפור של כולנו. לכבוד יום הולדתו ה-75, חזרנו ל-75 שורות שכתב, והפכו לחלק בלתי נפרד מפסקול חיינו. מחווה לענק
מערכון הפתיחה השתמש בפורמט של הפינה הכי מנחמת לכאורה של המהדורה, ובחיוך אלים, כדי להראות את העתיד הדיסוטופי שנבנה על בסיס הסיוט של כולנו
