פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גם בלי הפתעות, בפני קהל הוא עדיין מלך העולם

      צילום: יח"צ, שלומי פינטו

      כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע: שלמה ארצי חגג חמישה עשורי פעילות מול קהל מעריץ שקיבל מנה גדושה של הלהיטים המוכרים בעזרת חברים כמו ישי ריבו ונורית גלרון, אבל בערב חגיגי שכזה רק מעט מהשירים התעלו מעל הרגע. כך, זה היה ערב יפה מול ירח, אבל לא ערב לפנתיאון

      אם לשפוט לפי הרפרטואר ולא לפי ההיסטוריה, שלמה ארצי מתחיל לספור 50 שנות קריירה מ"פתאום עכשיו, פתאום היום (אהבתיה)". ארצי כבר שר אמנם לפני כן בלהקת חיל הים, אבל בפסטיבל הזמר והפזמון של תש"ל הוא עמד לבד - וזכה במקום הראשון, עוקף בדרך את חברתו ללהקה רבקה זוהר. בשיר ההוא של תרצה אתר נשתלו הרמזים לכל השירים הגדולים של שלמה ארצי (יש הרבה כאלה): אהבה מופשטת, נטייה ארספואטית, רומנטיקה שהיא אישית ולאומית גם יחד. עם השיר הזה הבין ארצי איך מנצחים, ועם הנוסח הזה הוא הלך (כמעט) 50 שנה.

      פאסט פורוורד ל-2019: שלמה ארצי הוא כיום האמן החי הגדול, המשפיע והאהוב בישראל. תעריצו אותו, תבקרו אותו, תלעגו אפילו - זה לא ממש משנה. חלק ממשתתפי אותו פסטיבל הזמר כבר לא בחיים, אחרים נותרו אייקונים של העבר. ארצי קם ונפל, המציא את עצמו מחדש תקליט אחרי תקליט וקיסריה אחרי קיסריה. יש לו מאז המון המון המון להיטים נצחיים. ישראל השתנתה לבלי הכר: זאת לא אותה המדינה, כבר לא אותו החדר, אבל כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע.

      שלמה ארצי חוגג חמישה עשורים, לייב פארק ראשון לציון 15 באוגוסט 2019 (יח"צ , שלומי פינטו)
      מה שארצי אולי שכח לאחר חמישה עשורים של פעילות אחרים כבר לא ילמדו (צילום: שלומי פינטו, יח"צ)

      מה שארצי אולי שכח לאחר חמישה עשורים של פעילות אחרים כבר לא ילמדו, וגם אם הוא לא פוגע היום תמיד בכל סינגל, בפני קהל הוא עדיין מלך העולם, והאולטראס שלו הם כלי בפני עצמו וחלק מהתזמורת שעל הבמה. זה קהל שרוף שיודע מה הוא אוהב - ואת הלהיטים של שלמה ארצי הוא אוהב מאוד. הביקוש לאהבה, אחרי הכל, באמת לא מסתיים אף פעם. אתמול, בלייב פארק בראשון לציון, הוא קיבל את המנה שלו גדושה במיוחד, בערב שכלל יותר מ-30 שירים: "אבסורד" לצד "לא עוזב את העיר", "תרקוד" לצד "מלך העולם", או בקיצור: ארצי המזוקק.

      הבעיה היא שהרפרטואר שלו עצום ממילא, וגם חמש שעות של מופע לא יספקו הכל. גם בכמויות האלה, ארצי לא חרג מרוב החשודים המיידיים, לא הפתיע בשירים נדירים או ביציאות מהעבר הרחוק יותר. זה מובן לחלוטין לספק מופע כזה, בוודאי בערב שכולו חגיגה, אבל קצת מאכזב עבור מי שקיווה להיתקל פה ושם במופע קצת יותר מקורי. הצפוי הוא מוכר ואהוב אמנם, אך עדיין צפוי למדי.

      שלמה ארצי חוגג חמישה עשורים, לייב פארק ראשון לציון 15 באוגוסט 2019 (יח"צ , שלומי פינטו)
      הצפוי הוא מוכר ואהוב אמנם, אך עדיין צפוי למדי (צילום: שלומי פינטו, יח"צ)

      היו כמה רגעים ששווים במיוחד אזכור בערב ארוך שכזה, וכוונתי במיוחד לרגעים שבהם ארצי פתח לרגע את החלון וחשף מעט ממה שהוא מרגיש וחושב, והציג לקהל איך גם שירים שעלו על הבמות כבר מאות פעמים עדיין פועלים אצלו במלוא העוצמה. זה קרה ב"חום יולי אוגוסט", כשחזר פעם נוספת על הטקסט של השיר, כמו חי אותו מחדש; ב"לילה לא שקט", כשהחליט לשיר ללא ליווי את אחד החלקים; וכשנתן את "אלוהיי" לבנו, בן ארצי, והקדיש אותו לאמו ואחותו שהלכו לעולמן.

      צבע חדש הגיע להופעה גם דרך האירוחים, וכאן דווקא היו כמה וכמה הפתעות. בהופעה הראשונה ביום חמישי האחרון אירח ארצי שמות כמו ריטה, שלום חנוך, חיים משה, דיוויד ברוזה ונתן גושן, ובכל זאת, ליינאפ מול ליינאפ, הצוות של מוצ"ש הבטיח לא פחות. מוש בן ארי עשה יפה את "פתאום כשלא באת" (אך הוא וארצי המשיכו אחר כך, משום מה, ל"יה" של בן ארי, שסתם תפס מקום בערב עמוס ממילא); דיקלה שרה עם ארצי את הדואט המשותף שלהם "מחמל נפשי", בביצוע טוב בהרבה מהמקור; ואמיר דדון, האיש שכולם אוהבים לאהוב, ביצע היטב את "שינויי מזג האוויר", וקיבל את החצי השני של "לתת ולקחת", שבמקור ביצע דודו טסה. איך יודעים שארצי אוהב את דדון באמת? הוא העניק לו את המגבת האייקונית.

      שלמה ארצי חוגג חמישה עשורים, לייב פארק ראשון לציון 15 באוגוסט 2019 (יח"צ , שלומי פינטו)
      ארצי והלהקה באו לעבודה (צילום: שלומי פינטו, יח"צ)

      אבל עם כל הכבוד לביצועים האלה, שהיו אמנם טובים אך לא יוצאים מגדר הרגיל, את תשומת הלב קיבלו שלושה אחרים. ראשונה הייתה נורית גלרון: הזמרת הוותיקה והאהובה כבשה את הקהל עם "מעביר דף (המיסטיקנים הסינים)", שיר שארצי, לדבריו, בכלל לא רצה בהתחלה. גלרון הוכיחה כמה הוא טעה, כששיר ההתרחקות וההתקרבות של גיל העמידה קיבל מטענים נוספים אצל מי שהיום הם כבר זקני השבט; שני היה ישי ריבו, שכבר בפעם השנייה השנה אני רואה אותו גונב הצגה. ריבו התחיל בדואט עם ארצי, ביצוע משותף ומופלא, הטוב ביותר של הערב, ל"שדות של אירוסים", ועצר אותו באמצע כדי לברך את חתן השמחה. אחרי כן השניים שרו את הלהיט שלהם מ"קצפת", "והאמת"; ואחרון חביב הגיע שמעון בוסקילה עם "עלש" הישן והטוב, וקיבל גם - בעיבוד פחות מוצלח לטעמי - את "תחת שמי ים התיכון". את חלקו שלו הוא ביצע היטב.

      הרגעים האלה היו כולם יפים, אבל גם המחישו את התחושה שהערב הזה יכול היה להיות עוד הרבה יותר גדול ומיוחד. בערב ארוך מאוד של ביצועים מכל הזמנים, רק מעט מהשירים התעלו באמת מעבר לזמן, כפי שהיה ראוי בלילה מיוחד כזה. גם מבחינת העיבודים, גם מבחינת הביצועים, בוודאי מבחינת בחירת השירים, ארצי לא הפתיע במיוחד: הוא בא לעבודה ונתן למעריציו את מה שהם הכי אוהבים, המנה המוכרת היטב, ואולי הוא לא צריך יותר מזה. אבל בערב שציין חמישה עשורים על הבמה, הציפיות היו הרבה יותר גבוהות. כך, זה היה ערב יפה מול ירח, אבל לא ערב לפנתיאון.

      שלמה ארצי חוגג חמישה עשורים, לייב פארק ראשון לציון 15 באוגוסט 2019 (יח"צ , שלומי פינטו)
      תרומה אדירה. ארצי (צילום: שלומי פינטו, יח"צ)

      ויש עוד עניין, אם כבר מדברים על פרספקטיבה. כשנשב ונסכם את תרומתו האדירה של ארצי למוזיקה ישראלית נזכור גם הרבה רבדים שלא נכחו כמעט בכלל אתמול בערב, מהביצועים הנדירים שלו לשירי משוררים, וגם חלקו הנכבד מאוד בעיצוב העצב הישראלי. שירים כמו "הרדופים", "יותר מזה אנחנו לא צריכים", "אני נושא עמי", "האיש ההוא" - אם לציין את הבולטים ביותר שעולים מיד לראש - הם ממש לא שירים זניחים בקריירה של ארצי או במוזיקה הישראלית, ונדחקו - כנראה בשל האווירה החגיגית (למען ההגינות נציין ש-"שיר חייל" בוצע גם בוצע). בתהליך זוחל אחר, גם המלנכוליה של "ארץ חדשה" או "נבראתי לך", אבדה עם השנים לטובת גרסאות הופעה קצביות ואנרגטיות.

      בהיותו של ארצי זמר לאומי ולא רק אמן אישי, נדמה שמדובר בתהליך חברתי עמוק יותר מאשר אבולוציה של הרצון לשמח אנשים. אולי המורכבות בשירים של אדם שפתאום קם בבוקר ומרגיש כל כך הרבה דברים, לא רק שהוא עם, של מי שהולך לרקוד עם חיילים מתים בלב, היטשטשה עם הזמן באוזניים לטובת חגיגה של ההווה. ואולי הצבע הזה הוא-הוא מה שהיה הופך את ההופעה אמש לחוויה מיוחדת הרבה יותר.