בעשור האחרון התרגלנו לראות קומדיות בהן נשים מתפרעות בצורה שהוליווד הרשתה עד כה רק לגברים. הלהיט הטרי "ילדים טובים" הולך בכיוון הזה, אבל הפעם הטוויסט הוא גילאי ולא מגדרי: העלילה והבדיחות הגסות מזכירות את "אמריקן פאי" ו"סופרבאד", רק שבמקרה זה הגיבורים אינם תלמידי תיכון אלא שלישיית חברים בני 12. אם מישהו שואל את עצמו מה עם התקינות הפוליטית והדאגה לייצוג מגוון, נרגיע אותו ונאמר שבין השלושה אפשר למצוא ילד שחור וילד שנראה כי הוא מחפש את זהותו המינית, וגם שמתברר כי הילד הכי מקובל בשכבה שלהם מתהדר במוצא אסייתי.
כך או כך, כמו ב"חורשות את הלילה" שעלה לא מכבר לאקרנים ובדומה לקומדיות נעורים רבות לפני כן, שלושת הגיבורים מנסים להגיע למסיבה נחשקת של הילדים המקובלים, שהתוכנית האמנותית שלה אמורה לכלול משחק נשיקות בין הבנים לבנות. כמובן שבדרך לשם הם ייתקלו במהמורות, בראשן חבילת סמים שמתגלגלת לידיהם. כמו כן יהיו להם תאקלים עם המשטרה, עם שתי תיכוניסטיות חסרות רחמים שלא עושות להם הנחות למרות גילם הצעיר, עם מצלמת רחפן שיוצאת משליטה וכיוצא בכך.
השילוב בין גילאי הגיבורים ותוכן הסרט יוצר מצב אירוני, וגם גימיק שיווקי נחמד שמככב כבר בפתיחת הטריילר: הצפייה מוגבלת לבני ובנות 16 ומעלה. לפיכך, הילדים המככבים בו, כמו גם בני גילם, לא יכולים לרכוש לו כרטיס, בהנחה שהקופאי והסדרן אכן אוכפים את החוק.
למרות שגיבוריו עוד לא בגיל בר מצווה, הסרט לא מהסס ללכת עד הקצה, מה שמוביל לכמה סצנות קשוחות למדי, שלא לומר פסיכוטיות: הרגע שבו הדמויות מנסות לעבור בריצה כביש מהיר וסואן; העסקה שהם מבצעים עם גבר החשוד בפדופיליה, שקונה מהם בובה ענקית של אישה עירומה; בדיחות הקשורות בצעצועי מין למיניהם; וגם הקטע שבו "Oblivion", שיר שגריימז כתבה על תקיפה מינית, מלווה את מסיבת הקטנטנים אליה הם מבקשים להצטרף.
כל זה היה עלול להפוך את "ילדים טובים" לסרט לא נעים, ולרגעים אמנם נראה שהוא עומד להרוויח ביושר את הציון אפס. אך למרבה המזל, יש בו כמה מעלות שמרימות אותו, והופכות אותו דווקא לאחת ההפתעות הנעימות של הקיץ.
את הסרט הפיקו סת' רוגן ואוון גולדברג, מי שאחראים לכמה מן הלהיטים הקומיים הגדולים של העשור ורבע האחרונים, מ"סופרבאד" ועד "מסיבת נקניקיות". כתב אותו צמד מוכר פחות, לי אייזנברג וג'ין סטופינטסקי, שגם ביים. יחדיו, הם רקחו כאן רצף בלתי פוסק של בדיחות מוצלחות - כמעט כולן מצחיקות, וחלקן לא סתם וולגריות, אלא גם שנונות, כך ש"ילדים טובים" הרבה יותר חכם מכפי שאפשר היה לחשוד.
בזכות איכות הכתיבה, הבימוי וגם המשחק, הסרט מיטיב גם לעצב את שלושת גיבוריו. לכל אחד מהם אישיות ומוטיבציה ברורות. האחד, בגילומו של ג'ייקוב טרמבלי המצוין שכבר כבש אותנו ב"חדר" וב"פלא", רק רוצה להתנשק לראשונה, ולעשות זאת עם יקירת לבו, שהוא משוכנע כי תהיה אהבת חייו; השני, בגילומו הנהדר גם כן של בריידי נון, קרוע בין הרצון שלו לגשת לאודישן להפקה בית-ספרית של "Rock of Ages" והחשש שחבריו לשכבה יראו בו רכיכה בגלל נטיותיו הבימתית-קוויריות; והשלישי, שמשחק אותו קית ל' וויליאמס הנהדר, נכנס לסרטים בגלל הודעת הוריו כי החליטו להתגרש, וכתגובת נגד לניוון של עולם המבוגרים, מחליט להיות הכי טהור שאפשר ומתעקש תמיד לומר את האמת - מה שכמובן מסבך אותו ואת חבריו בצרות.
הדמויות הללו משכילות להקסים ולעורר הזדהות, בעיקר בקרב מי שזוכרים מה זה להיות בני 12, וכשהן מגיעות לצמתי דרכים, מצליחה הקומדיה המצחיקה גם להגניב לתוכה קצת רגש. כך, למשל, אנו מקבלים סצינה יפה בה נדרשים הגיבורים לראשונה לעשות חשבון נפש ולהבין למה הם חברים כל כך טובים - סתם כי הם בני אותו גיל וגרים אחד ליד השני, או שמא יש כאן משהו עמוק יותר?
כמובן שגם ברגעים הללו, משתמש הסרט מספיק אירוניה וחוצפה כדי להימנע מקיטש. האיזונים כאן נכונים, הקצב טוב, ובאופן כללי מדובר באחד הקרטיבים המרעננים של הקיץ.
ברור כי בזמן שבאולמות מציגים "פרזיטים" והסרטים החדשים של טרנטינו ואלמודובר, תשומת הלב התקשורתית תלך אליהם, אבל חובה לעצור לרגע ולומר כי יש ב"ילדים טובים" נקודת מבט ייחודית, דמויות בלתי נשכחות, משפטי מחץ, פסקול נפלא וסצנות מושלמות, כך שבלי הרבה יומרה, הוא נכנס מיידית לפנתיאון של קומדיות הנעורים האמריקאיות, ובוודאי יככב בשירותי הסטרימינג גם בעוד כמה שנים - השלב שבו כוכביו יוכלו סוף כל סוף לצפות בו.
