בחלק הראשון שנכתב כחלק ממחזור סיפורי "טביה החולב", הקטע הקצרצר "קטונתי" מ-1894, מודה הגיבור - הוא טוביה (או טביה, תלוי במתרגם), מוכר החלב טוב הלב, הפטפטן והעני, אל הסופר, שלום עליכם המביא את דבריו אל הדפוס. "לך, על הטרחה שטרחת למעני, ועל הכבוד שאתה עושה לי בספר שלך, עוד פעם אני אומר: קטונתי! מה מגיע לי... שלכל העולם ואשתו יוודע פתאום שבצד האחר של בויבריק, לא רחוק מאנטווקה, מתגורר לו יהודי שקוראים לו טביה החולב?" (תרגם מיידיש: דן מירון).
יותר ממאה שנים אחר כך, לא יהיה מוגזם להגיד שטוביה עצמו כלל לא הגזים: דמותו האהובה חיה וקיימת ונחגגת בשלל פלטפורמות, מדיות ועיבודים, בכל רחבי העולם. מאז שעובד למחזמר המצליח "כנר על הגג" הגיעה היצירה לקהלים חדשים שלאו דווקא הכירו את ההווי היהודי שעליו הדמות מבוססת, קל וחומר באמצעות העיבודים לקולנוע - לפחות חמישה במספר לאורך השנים. בימים אלה עולה המחזמר ביידיש בברודוויי ובאוסטרליה; סרט דוקומנטרי אודות "כנר על הגג" יצא רק באוגוסט האחרון; דרמה אוקראינית המבוססת על הספר יצא לפני שנתיים; ושורה של מופעי מחול, בישראל ובעולם, חוגגת אף היא את הדמות האהובה - בתוכן הפקה ססגונית במיוחד של להקת הבלט של באזל, שתגיע לארץ בעוד כשבועיים לציון 70 שנה ליחסי ישראל ושווייץ. אין מנוס מלקבוע: העולם שבו חי טוביה החולב אולי איננו קיים עוד, אבל טוביה עצמו חי וקיים, ואולי אפילו רלוונטי מתמיד.
מדוע? אולי משום שבדומה לטוביה, כולנו מתמודדים עם עולם המשתנה כל הזמן במהירות הולכת וגדלה. כך, כל עיבוד מחדש של טוביה החולב הוא סיגול של המסתגל, עיבוד מחדש של מי שנאלץ לעבד את עולמו מחדש. נוסף על כל צרותיו, נאלץ טוביה החולב להסתגל לדרכים אמנותיות חדשות שכלל לא היו בזמנו, ולזמנים שלא תכנן לחיות בהם.
ואמנם, היצירה הקאנונית של שלום עליכם נאלצת לעבור מכשולים מרתקים במיוחד בגרסת הבלט המודרני של להקת הבלט של באזל, על פי כוריאוגרפיה של המנהל האמנותי של הלהקה בשני העשורים האחרונים ריצ'רד וורלוק ולמוזיקת הכליזמרי-ג'אז של אוליביה טרואן, איש להקת "קול שמחה" שגם מנגנת במופע: כיצד ניתן לעבד למחול יצירה כל כך ורבאלית? טוביה החולב הוא הרי גאון במשחקי מילים, מערבב ביטויים, שפות ומשלבים. הוא אולי הדמות הפטפטנית ביותר בספרות היהודית. על כך עונה להקת הבלט במחול אינטנסיבי ומלא חיים ורגש.
מסורת, מודרניות ו-"טוביה 2"
סיפור העלילה, כזכור, מגולל את ההתמודדות של טוביה עם העולם המשתנה, בעיקר דרך בחירותיהן של בנותיו - במקור הן שבע, במחזמר הן חמש, ואילו בהפקה של בלט באזל הן הצטמצמו לשלוש הבכורות בלבד - המוצאת לעצמה בן זוג שמאתגר עוד קצת את המסגרות המסורתיות של דורו של טוביה עצמו: כך צייטל הבכורה מתאהבת לה בחייט עני, ומעדיפה אותו על פני לייזר וולף הקצב העשיר; הודל מתאהבת לה בצעיר קומוניסט - ואילו חווה חוצה את הגבולות הקהילתיים ונישאת לאהוב לבה הנוצרי. במקביל, עננה אנטישמית באה על האזור, ובסופו של דבר נאלצים יהודי העיירה לארוז את חפציהם ולצאת אל הלא נודע, מי באמריקה, מי בארץ ישראל, ומי במקומות אחרים. הם לא עוזבים מאחוריהם רק את ביתם, אלא גם עולם, תרבות וערכים שיישארו נחלת העבר.
היצירה של וורלוק מתמקדת אף היא במיוחד בשני ההיבטים האלה - ההתמודדות עם בחירותיהן של הבנות ואימת הגירוש - כאשר גם המוזיקה עצמה מגלמת קונפליקט דומה בין צלילים ישנים וחדשים. "תמיד אפשר לזהות משהו מסורתי שם (במוזיקה) אבל זאת גם גרסה מודרנית לחלוטין", מסביר וורלוק, איש לבבי ומשעשע, בשיחה עם עיתונאים ישראלים. המופע עצמו מחולק לשתי מערכות, ואף כי הוא מאופיין בעליזות מסוימת לאורכה של המערכה הראשונה - השנייה נושאת גוון קודר יותר, עד לסופו העצוב של הסיפור. ובתווך - חיים שלמים: זוגות מתאהבים, ההורים מנסים לנווט את בנותיהן, לייזר וולף הקצב לא מוותר אף הוא - אך לשווא. העיירה היהודית מתעוררת לחיים על הבמה - וקורסת לאיטה לתוך ההתרחשויות הנוראות של המאה ה-20.
כשצולם הסרט על פי "כנר על הגג" ביוגוסלביה, השתתפו בצילומים כניצבים בני המקום - גם בתפקידי היהודים. "שמעתי וקראתי על המראה היהודי, על כך שאין שום קושי לפסוק מי הוא יהודי על פי מראהו או התנהגותו של אדם", סיפר על כך בזכרונותיו כוכב הסרט חיים טופול. "ביוגוסלביה למדנו שאת מי שתלביש בקפוטה שחורה, במגבעת, בשטריימל או בכיפה, מדביק לו זקן ופיאות, וארבע כנפות יציצו ויתנפנפו סביבו, ואפילו הוא גוי שבגויים - יראה מספיק יהודי, כדי שאנטישמי ממוצע יאחל לו מה שאני מאחל לכל אנטישמי ממוצע".
ההפקה של "טוביה", שעלתה לראשונה בשנת 2015, מאתגרת את הקביעה הנפלאה של כוכב הבידור הישראלי: הלהקה כוללת רקדנים ממגוון לאומים שונים, אף לא אחד מהם יהודי. בכך, היא משווה עוד יותר לקורותיה של הדמות המופלאה, הכל-כך מקומית וכל-כך יהודית מסיפורי שלום עליכם - נופך אוניברסלי, על זמני ועל-לאומי. "יש לנו מישהו שבא ממדגסקר, ויש לנו מישהו שבא מאיסלנד", אומר וורלוק, בתשובה לשאלה על כך.
לאחר חזרה של הלהקה על היצירה - המתקיימת בתוך מבנה עצום בעיר היפהפהייה, שתחתיו נמצא גם בונקר גרעיני לשעת חירום - סיפר וורלוק, יליד בריסטול שבבריטניה, כי אחת מנקודות החיבור שלו ליצירה של שלום עליכם היא חוויית העקירה והנדודים. "תמיד היה מקום בלבי [לסיפור על] קבוצה של אנשים שעוזבים מקום אחד או נאלצים לעזוב מקום אחד כדי למצוא עתיד חדש במקום אחר", הוא אומר, ומציע אפילו יצירה עתידית - "טוביה 2", שתעסוק בגורלם של גיבורי היצירה על מה שקורה לגיבורים לאחר שהם מגיעים לביתם החדש. דבריו באים על רקע משבר ההגירה והמתיחות שהוא מעורר ברחבי אירופה, ובהתאם, באופן סמוי וגלוי, גם היצירה נוגעת בכך, וכוללת בין היתר תמונה במערכה הראשונה של המופע בכיכובם של דמויות נוודים. להיסטוריה היהודית יש אם כן, בעיבוד זה, רובד נוסף.
ההפקה מגיעה לישראל, כאמור, כחלק מהאירועים לציון 70 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין שוויץ וישראל כחלק מעונת האירועים של שגרירות שוויץ "בזל בתל אביב", ובמסגרתם יתקיימו עוד אירועים נוספים, לרבות חגיגות של הפאסנאכט - הפסטיבל השוויצרי שיגיע באופן חד פעמי לתל אביב. ההפקה של "טוביה", אשר מגיעה בתמיכת הקרן הפילנתרופית של בנק דרייפוס, תעלה בישראל פעמיים: ב-25 וב-26 בספטמבר בבית האופרה בתל אביב. גם אם שם משפחתכם איננו רוטשילד וגם אם הוא לעולם כבר לא יהיה, טוביה ימתין לכם שם.
הכותב שהה בבאזל בהזמנת הפקת המופע