היום (חמישי) עולה בישראל סרטו החדש של וודי אלן, "יום גשום בניו יורק". הריאיון איתו התקיים לפני כן, בתקופה של כפרות וסליחות, ואני שואל אותו על מה הוא מתחרט. התשובה שלו מפורטת למדי, אבל אולי מפורטת פחות מכפי שהיינו מצפים, לאור הנסיבות.
"אני מתחרט על מיליון דברים, קטנים כגדולים", הוא אומר בריאיון בלעדי לוואלה! תרבות לקראת צאת הסרט בישראל. "אני מתחרט שלא סיימתי את הלימודים, אני מתחרט שלא עבדתי במשהו אחר. אני מתחרט שלא עשיתי קולנוע פחות מסחרי. אני מתחרט על כך שבזבזתי את הזמן על שטויות. החיים שלי מלאי חרטות".
כרגע, החיים של אלן הובילו אותו למעמד של אישיות בלתי רצויה בארצות הברית, בעקבות האשמות נגדו בעוון תקיפה מינית, שאמנם התפרסמו לראשונה כבר לפני שני עשורים, אבל רק בעידן הנוכחי קיבלו משקל ציבורי. צילומי "יום גשום בניו יורק" הסתיימו בקיץ 2017, כלומר זמן קצר לפני פרוץ ה-MeToo, תפנית היסטורית שהובילה את אמזון לבטל את ההפצה המתוכננת של הסרט באמריקה וגנזו אותו, מעשה שבגינו הקולנוען הגיש נגדם תביעה בסך עשרות מיליוני דולרים. נוסף לכך, רוב כוכביו וכוכבותיו התנצלו על הופעתם בו ותרמו את משכורתם. גם שחקנים ושחקניות שעבדו עם הבמאי בעבר התנערו ממנו. יוצאת דופן היא סקרלט ג'והנסון, שלא היססה לומר כי מאמינה בחפותו ותשמח לעבוד איתו שוב.
בדומה לג'והנסון, גם העולם שמחוץ לאמריקה לא נרתע מאלן. "יום גשום בניו יורק" כבר הופץ בפולין, ליטא, יוון, הולנד, טורקיה, צ'כיה וסלובקיה, בלגיה, הונג קונג ואסטוניה, ונוסף לישראל, ייצא בסוף השבוע גם בספרד ובוויטנאם. יתרה מכך, בצרפת שומר אלן על מעמד המלוכה הנצחי שלו. סרטו פתח את פסטיבל דוויל היוקרתי, שבר קופות ונהנה מסיקור תקשורתי נרחב. לא מעט קולגות שלי, בהן פמיניסטיות מוצהרות, ראיינו אותו בחדווה, וההפצה המסחרית של הסרט עברה בלי שום מחאה ציבורית.
"מי שיוצא נגדי", הוא אומר. "עושה טעות. כל החקירות הוכיחו שאני חף מפשע. אני מקווה שיום אחד אנשים יבינו את הטעות שעשו, יפסיקו לתקוף אותי ויפיצו את הסרט בארצות הברית. גם אם לא, זה לא נורא, אני ממילא בן 83 ולא נשאר לי יותר מדי זמן על כדור הארץ".
את הזמן שנשאר לו, ניצל אלן כדי להגשים חלום נושן - סרט המתרחש על רקע גשם ניו יורקי. "העיר כל כך יפה תחת הטיפות. היא קסומה במזג האוויר האפרורי", הוא אומר. "חשבתי שזו תהיה אווירה נהדרת לצלם בה. בפועל, הצרה היתה שלא ירד גשם באף יום של הצילומים. השמש זרחה כל הזמן, והיינו צריכים להיעזר בגשם מלאכותי".
גיבור הסרט, המתהדר בשם הפרטי טעון המשמעות גטסבי, הוא מסוג הגיבורים שאלן היה מגלם עדיין משחק בעצמו לולא גילו המתקדם. מדובר בצעיר מלנכולי, אותו מגלם שחקן עם פנים מבולבלות, מהסוג שהולמות היטב את הקולנוע של היוצר הנוירוטי - טימותי שאלאמה.
בצד שאלאמה בתפקיד גטסבי, מככבת גם אל פאנינג, כזוגתו אשלי. שניהם לומדים בקרבת ניו יורק ומגיעים אליה עצמה ליום אחד, כיוון שהסטודנטית הצעירה זכתה לראיין במסגרת לימודי התקשורת שלה במאי אגדי ונערץ גם עליה, בגילומו של ליב שרייבר. על הנייר, תוכנית הבילוי שלהם פשוטה ומאורגנת, אך כמובן שבמהלך היום, יחווה הזוג המאוהב הרפתקאות בלי צפויות וימצא את עצמו בזרועות אחרים.
וכך, גטסבי יפגוש במהלך צילומים של סרט צעירה (סלינה גומז) אותה הכיר בנעוריו, ואשלי את אחד מכוכבי הקולנוע האהובים עליה (דייגו לונה). נוסף לכך, במהלך היום, הגיבור יחשוף גם תגליות מפתיעות על האמת מאחורי משפחתו העשירה והמיוחסת, והגשם לא יפסיק לרדת.
אני שואל את אלן למה בחר לעסוק בגיבורים צעירים כל כך, דבר שלא עשה כבר כמה שנים. הוא מסביר שהסיבה פרוזאית למדי - הוא רצה לעקוב אחר דמויות המגיעות לביקור חפוז בתפוח הגדול, וזו תופעה נפוצה אצל תלמידי קולג' הלומדים מחוץ לעיר אך לא רחוק ממנה, ומנצלים את הסופ"ש כדי לקפוץ אליה, בדיוק כמו גיבורי הסרט. "חשבתי שזו תהיה מסגרת זמן נהדרת, ואז יתחיל לרדת גשם ותהיה לו גם משמעות סיפורית, כי אחד מהם ירגיש איתו בנוח והאחר לא, וככל שהגשם יתחזק, כך גם הקרבה ביניהם תתפורר והפערים יילכו ויגדלו", הוא אומר.
ואתה עצמך - טיפוס של גשם או של שמש?
"של גשם, כמובן. יש גשם ברבים מהסרטים שלי. יש למשל סצינות גשם ב'תעלומת רצח במנהטן' וב'נקודת מפגש'. זה תמיד יפה על המסך, אני חושב, וזה יוצר אווירה רומנטית".
לפני שהתנערו ממך, איך היה לעבוד עם השחקנים הצעירים בסרט?
"בסדר גמור. הם לא מדברים שפה אחרת ממך. אתה יכול להתקשר איתם. הם רהוטים. הבדל ניכר בין העבודה עמם ועם שחקנים מבוגרים יותר זה שאצלם הקריירה רק מתחילה, ובוערת בהם ההתלהבות הראשונית. הם מביאים אותה לדיאלוג איתך. הם רוצים ללמוד על הדמויות, הם רוצים לשמח אותך, הם רוצים לתרום כמה שאפשר. הם מאוד תקשורתיים".
ומה אתה חושב על הדור הצעיר באופן כללי?
"הם הרבה יותר מתוחכמים מהדור שלי. בהשוואה לדור הנוכחי, הדור שלי נראה לי פרימיטיבי. הם משכילים יותר ומכירים את העולם טוב יותר. הם דוברים יותר שפות, הם יותר מחויבים פוליטית והם יותר מיניים".
במהלך הסרט יש הלצה על כך שהיום כולם מקבלים מציצה בבר-מצווה. למה היה לך חשוב לשלב את הבדיחה הזו?
"כי אלה דברים שקורים. בזמני, בר מצוות היו דבר טהור וגנרי, אבל כיום, החוויות המיניות מתחילות בגיל צעיר. אני לא יודע איך זה בתל אביב, אבל בניו יורק יש המון מציצות בבר-מצוות".
אתה בטוח שאתה לא מנותק? לפי המחקרים, צעירים עושים פחות סקס מאשר בעבר.
"לא אלה שאני מכיר, לא לפי המידע שאני קורא. אני לא חושב שיש היום פחות סקס מאשר בעבר. להפך".
במהלך הסרט, אחת הדמויות מדברת על כך שיש שלושה סוגים של אהבה ומשיכה - רוחנית, אינטלקטואלית ומינית. זה משהו שגם אתה מאמין בו?
"בהחלט. לאדם יכולה להיות משמעות רוחנית מבחינתך. הוא יכול למלא אצלך צורך אינטלקטואלי, ומנגד יש גם קשרים שהם רק מיניים, שזה המאפיין הכי דומיננטי של יחסים. כמובן שהאידיאלי זה למצוא בן אדם שימלא אצלך את שלוש המשבצות הללו בו בזמן".
ומה הסיכויים לכך?
"הו, נמוכים מאוד. לכן לרובנו יש הרבה בעיות".
הסערה סביב אלן לא גרמה לו להפסיק לפעול, וגם לא להימנע מן האלמנטים המיניים שתמיד אפיינו אותו. חוץ מבדיחת הבר מצוות, "יום גשום בניו יורק" כולל גם פלרטוט בין במאי מקשיש לצעירה שיכולה היתה להיות בתו; דמות החושפת כי עבדה בעבר כפרוצה; וסצינה בה הגיבורה מוצאת עצמה עומדת מושפלת בחזייה ותחתונים, מסתתרת בפינה לאחר שזוגתו של הסטוץ המפוקפק שלה חזרה הביתה במפתיע.
זו ההזדמנות להזכיר מהי בדיוק אותה סערה סביב אלן: ובכן, כבר ב-1992 האשימה דילן פארו, בתם המאומצת שלו ושל זוגתו דאז מיה פארו, את כי הוא תקף אותה מינית בעליית הגג של בית אמה, עת היתה בת שבע.
אלן הכחיש את ההאשמות מכל וכל, ושתי חקירות התנהלו בנושא. אחת של משטרת קונטיקט, שנסגרה אף שהוכחה עילה מספקת לחקירה פלילית מחשש ש"תיגרם טראומה לדילן", וחקירה נוספת של המחלקה הסוציאלית במדינת ניו יורק שלא העלתה ראיות ונסגרה אף היא.
הבמאי סירב בזמנו לבדיקת פוליגרף במשטרת קונטיקט, ושכר מכון פרטי - שאת תוצאותיו סירבה המשטרה לקבל. לאורך החקירה הוא אף שינה מספר גרסאות שסתרו את ממצאי ה-DNA שנמצאו בעליית הגג.
ב-2014 פתחה דילן פארו את הסיפור מחדש עם מכתב ארוך שפורסם בניו יורק טיימס, ובו גוללה מחדש את פרטי המקרה. אף שהמכתב עלה לכותרות, הקולנוען הוותיק המשיך להכחיש ולעבוד כרגיל, עד שבשיאה של התעוררות ה-MeToo תהתה בתו שוב מדוע איש אינו מאמין לדבריה. הפעם, התגובה היתה חריפה ומהירה.
יש לציין כי בניגוד לפרשות אחרות, במקרה של אלן לא נחשפו פרטים חדשים או מתלוננות חדשות במהלך השנים האחרונות. כל מה שידוע עליו עכשיו היה ידוע גם בתחילת העשור, ולא רק שזה לא מנע ממנו לעבוד, אלא שממש רגע לפני ה-MeToo, הוא הוציא תחת ידיו שלוש מן ההצלחות המסחריות הכי גדולות שלו, "נקודת מפגש", "חצות בפריז" ו"יסמין הכחולה", וסרטיו היו אורחים קבועים בטקסי האוסקר.
אלן אומר כי אף שחקנית או אשת צוות שעבדה עמו מעולם לא התלוננה נגדו, אפילו לא על העניין הפעוט ביותר. זה נכון, אבל האם זה בהכרח מלמד על חפותו במקרה של דילן פארו? צריך להזכיר כי הסטטיסטיקה מלמדת כי מי שתוקף מינית בתוך משפחתו, בדרך כלל לא מבצע פשעים מיניים מחוץ לה. זה גם המקום לציין את המובן מאליו: שמלכתחילה, אחוז תלונות השווא נמוך ביותר.
כל זה לא מפריע לאלן להמשיך לפעול באין מפריע, אם כי בגלותו המקצועית האירופאית, ולא בארצות הברית. אחרי "יום גשום בניו יורק" הספיק כבר להשלים בקיץ האחרון צילומים של סרט חדש, אותו צילם בספרד עם צוות אירופאי מרשים, ובו כריסטופר וולץ ולואי גארל. אני שואל אותו אם לא חשב שיהיה נכון לרדת מהבמה הציבורית, להפסיק לביים סרטים חדשים ולהסתפק במורשת שלו. "אני נהנה לעבוד", הוא אומר. "זה מה שיש לי בחיים. אין לי תחביבים, חוץ מלנגן בקלרינט בזמני הפנוי. מעבר לכך, אני אוהב לעשות סרטים ואמשיך לעשותם, כל עוד שיהיה מי שיממן אותם. אם לא ייתנו לי כסף לעשות קולנוע, אמשיך לכתוב בכל זאת, ופשוט אעשה זאת לתיאטרון. אני נהנה לכתוב. זה כיף לי".
ממה אתה הכי נהנה בעבודה וממה אתה הכי לא נהנה?
"אני אוהב שיש לי חזון ואני מצליח לממש אותו, כך שהסרט קרוב ככל האפשר לרעיון המקורי שהיה לי. זה ממש משמח אותי. מנגד, אני לא אוהב את זה שיש לי רעיון טוב ואז אני מחרבש אותו - מלהק אנשים לא נכונים, בוחר את המצלמה הלא נכונה, מגלה שהבדיחות לא מצחיקות, עושה טעויות ובאופן כללי לא מעריך נכונה את מה שעומד לצאת לי מתחת לידיים".
ביימת עד כה 48 סרטים עלילתיים באורך מלא. יש בהם כאלה שקרובים ללבך יותר מאחרים?
"כן, יש כאלה. 'נקודת מפגש' הוא דוגמה טובה למה שדיברתי עליו קודם לכן - סרט שבו הכל הסתדר כמו שצריך והגשמתי את הקונספט על הצד הטוב ביותר. בזכות השחקנים והשחקניות, בזכות מזג האוויר, ובזכות המזל כמובן. לא הייתי מאוכזב ממנו. גם 'שושנת קהיר הסגולה' זה סרט שמאוד חשוב לי אישית".
אלן, כמעט מיותר להזכיר, הוא יהודי-אמריקאי, והריאיון מתקיים על רקע הצהרות טראמפ לגבי הקהילה הזו. אני שואל אותו על הנושא והתשובה שלו נחרצת - "זה כל כך מטומטם, שאין אפילו טעם להגיב על כך. ההצהרות שלו כל כך אבסורדיות ומגוחכות, שאף בן אדם עם מוח לא היה אומר אותן".
מן הסתם, לא תצביע בעדו.
"תמיד הייתי דמוקרט. הצבעתי בעד הילרי קלינטון ורציתי שתהיה נשיאה, ואני מצפה לבחירות הבאות. אני מקווה שנעיף כמה שיותר רפובליקאים החוצה, שיהיה נשיא או נשיאה מן המפלגה הדמוקרטית וגם רוב דמוקרטי בסנאט".
בהקשר זה, למה בחרת להציג בסרט גיבור בן עשירים ולעסוק דרכו גם בפערי המעמדות?
"כי זו הפכה לסוגיה מאוד משמעותית בארצות הברית. המדינה מחולקת לאנשים שיש להם ולאנשים שאין להם. אי השיוויון הוא דבר נוראי. הגיבור הוא בן למשפחה עשירה מהצד האמיד של מנהטן, שגדל עם כל הפריבילגיות. יש הרבה אנשים כאלה, ויש מנגד עוד הרבה יותר אנשים שאין להם כלום, וכבר אין באמצע. זה או שיש לך או שאין לך, וזה דבר נורא".
אחד הסרטים הכי לא מוערכים דיו שלך הוא "מלינדה ומלינדה", שמעלה את השאלה האם החיים הם קומדיה או טרגדיה. מה התשובה שלך?
"טרגדיה, ללא ספק. כל המהות שלהם טרגית - אנחנו נולדים, יודעים שאנחנו הולכים למות, ואז מתים. זה חייב להיות טרגי. מה שכן, באמצע של המסע הטרגי הזה, אנחנו בכל זאת זוכים לחוות כמה אתנחתאות קומיות".
..