שנים לפני "כוכב נולד" ו"דה וויס", המקום המיתולוגי לפרוץ בעזרתו כזמר או זמרת היה עמדת המלווה בהרכב הקבוע של שלמה ארצי. משם צמחו שמות גדולים במוזיקה הישראלית - דני רובס, אתי אנקרי, שמעון בוסקילה, מיקה קרני, רונית שחר ויעל דקלבאום. לרגל יום הולדת 70 שנה לארצי, שחל ממש היום, הזמרים והזמרות הכי מצליחים שהחלו את דרכם כמלווים בשירה ונגינה של ארצי, חוזרים לימים הגדולים ההם לצדו, ומספרים מיהו שלמה ארצי בשבילם, איזו השראה ספגו ממנו ומהם הרגעים הבלתי נשכחים מאותה תקופה. לקינוח, אחד יוצא מן הכלל, היחיד בפרויקט שאינו זמר או זמרת - הגיטריסט האגדי אבי סינגולדה, המלווה את ארצי מאז 1992, מגלה למה העיר אותו ארצי באמצע הלילה.
שמעון בוסקילה: "שלמה קטף אותי מהפריפריה והביא אותי לעיר הגדולה"
"שלמה ארצי בשבילי הוא סוג של אח, חבר, אבא. שלמה קטף אותי מהפריפריה והביא אותי לעיר הגדולה, כל כך האמין בי ובשיר שעשינו ביחד. זה היה מעשה אמיץ ומהפכה תרבותית. אני תמיד מודה לו על כך. בשבילי שלמה זה ציון דרך ומורה לחיים.
"נפגשנו לפני 20 שנה, במקרה, באולפני זזה, כשנכנסתי לעשות חזרות עם הלהקה שלי. התברר לי שהוא מחפש אותי כבר איזה חצי שנה, כי עשו עלי סרט דוקומנטרי ושרתי בו שיר במרוקאית. לשלמה יש יכולת הבחנה פנומנלית לשיר טוב ולמלודיה. הוא אמר לי שהוא רוצה את השיר 'עלש'. אמרתי, בכיף. והוא אמר, לא, אני רוצה שנעשה את זה ביחד. ומשם הכל שייך להיסטוריה. חמש שנים של הופעות איתו ביחד, מ-2000 עד 2005, ומשם נסללה לי הדרך והקריירה.
"אני אתן לך איזה סקופ. כשהופעתי איתו בקיסריה עמדתי לסיים את האלבום הראשון שלי. באתי אליו ואמרתי לו, שלמה, אולי תעשה לי שיר. הוא אמר לי 'מה פתאום, אני לא רוצה'. למחרת ליהי, מנהלת ההפקה, מתקשרת אלי ואומרת לי 'אני מוציאה לך שליח, מה הכתובת שלך?' אני שואל,' שליח למה? לפרחים? אין לי יום הולדת'. היא אמרה, 'שלמה כתב לך שיר'. לשיר קראו 'מחפש חבר קרוב'. וזה גם היה שם האלבום. כנראה ערב קודם הוא היה עצבני. אבל למחרת בבוקר הגיע אלי השיר, בדיסק.
"בחמש השנים שהייתי עם שלמה למדתי הרבה ממנו על התנהלות בקריירה, על איך לטפל בשיר ועל פרפקציוניזם. שלמה, אני מאחל ליום הולדתך מזל טוב בריאות ועושר, עוד שירים יפים ושימשיכו להתגשם משאלות לבך. ותמשיך להיות שלמה אהוב ומדהים".
אתי אנקרי: "למדתי על המסירות של שלמה לשירה ועל הקשר הקרוב לקהל"
"הרדיו והטלויזיה היו פס הקול שליווה את ימי ילדותי בעיר לוד. זה היה השער לעולם. מעבר לבניינים הקטנים והרחובות השכונתיים. השירים שהגיעו משם התקבלו באהבה תמימה. את שלמה ארצי הכרתי לראשונה בשירים של הלהקה הצבאית בחיל הים. אחר כך חזרתי לשמוע את האלבום 'גבר הולך לאיבוד'. שרתי אותו שוב ושוב, חווה בו רגש של געגוע למשהו שלא ניתן להגיע אליו, שנשאר תמיד שם. הייתי אחרי השירות הצבאי, מחפשת את דרכי כזמרת. עשיתי הופעות קטנות עם שירים שאהבתי, והשיר הזה היה אחד מהם.
"בהופעה של 'חום יולי אוגוסט' הצטרפתי להרכב של שלמה כזמרת ליווי. היה צוות מקצועי ואווירה טובה. הופענו באולמות גדולים מלאים בקהל. זאת היתה חוויה טובה ומלמדת עבורי. כיוון שהעמדה שלי היתה אחורית, זה אפשר לי גם להיות על הבמה וגם להתבונן וללמוד על כל המהלך בכלל ובפרט על שלמה כאמן, על הדבקות והמסירות שלו לשירה, ועל הקשר החם והקרוב שלו עם הקהל. אני מברכת אותו בבריאות איתנה ושימשיך לכתוב לשיר ולעשות חיל, ובעיקר שלא ייפסק הגעגוע".
דני רובס: "שלמה היה האוניברסיטה הגבוהה ביותר להבנת מקצוע האמן"
"חמש השנים שבהן ניגנתי עם שלמה ארצי, שלוש מהן איתו לבד בשתי גיטרות בדרכים ושנתיים בהרכבים גדולים, היו האוניברסיטה הגבוהה ביותר להבנת מקצוע האמן שיכולתי לבקש. דרך האיש הכל כך מוכשר הזה למדתי להכיר את כל הפסגות והמכשולים, את כל היופי והסכנה, ואת החשיבות העליונה של התכוונות, דיוק ואמת. אני חושב שלא פחות חשוב הוא השיעור שלמדתי לגבי עצמי, מה אני יכול ומה אני לא - כדי להבין לאן מועדות פניי. לא הרבה אנשים יכולים להגיד שניגנו, שרו וכתבו יחד עם שלמה ארצי. אני גאה שאני יכול לומר זאת. מזל טוב, שלמה יקר, המון בריאות ושנות יצירה מופלאות".
מיקה קרני: "התרגשתי מזה שהמשפחה תופסת מקום כל כך חשוב בחיים של שלמה"
"הזמינו אותי לתוכנית 'לילה גוב', לעשות קולות וכינור בשיר 'עוף גוזל' שגידי ושלמה שרו יחד. בהפסקת קפה פתאום שלמה ניגש אליי ואמר לי: 'את רוצה להצטרף לסיבוב הופעות הקיץ?'. קפצתי בבהלה. הוא אמר לי ישר, אל תיבהלי, אני לא עושה שום דבר. אמרתי, בטח, אני אשמח. הגעתי ממוזיקה קלאסית וכינור ואז עוד פחות אילתרתי. אמרתי שאני אצטרך שיכתבו לי תפקידים וככה באמת היה. עוד לפני החזרות הוא הזמין אותי לנגן בהקלטה. זה גם היה מהרגע להרגע. התקשרה אליי ליהי, העוזרת שלו, ושאלה אותי: 'את פנויה עכשיו להקלטה? אני שולחת לך מונית'. ופשוט הגעתי. זה היה השיר 'זה מה שנשאר'. עשינו חזרות שלושה ימים והצטרפתי אליו ל-12 הופעות בסיבוב קיץ ענק בקיסריה עם במות ענק.
"בזמן הלא ארוך הזה, כשאת עולה על הספינה של שלמה, זה מאוד אינטנסיבי, גם נפשית. בדיוק הייתי במגעים ראשונים עם הליקון על אלבום שלי והוא היה מאוד אבהי. הוא מאוד ניסה לעזור לי עם החוזה, לקח אותי לעורך דין שלו וממש דאג לי. מה שאני מאוד זוכרת משלמה, שמאוד השפיע עלי, אני לא זוכרת אם זה היה באחת הנסיעות הראשונות או מאחורי הקלעים שלנו יחד, שהוא היה מאוד איש משפחה. הוא התקשר ושאל על שירי ושאל על בן, דיבר עם כל אחד מהם, והילדים שלו ואשתו היו גם מאוד נוכחים בהופעות. בתור אמא צעירה זה מאוד ריגש אותי, הקטע המשפחתי של שלמה, שלמישהו קרייריסט כמוהו המשפחה תופסת מקום כל כך חשוב בחיים. זה דיבר אלי, כי גם לי ילדים ומשפחה היו מאוד חשובים, והיה לי אז עוד סימן שאלה איך אני משלבת בין שני הדברים האלה. הוא נתן לי המון השראה וכוח.
"מאוד אהבתי את השירים היותר ישנים של שלמה, כמו 'פתאום כשלא באת' ו'גבר הולך לאיבוד', שיר שבו אהבתי את האומץ שלו לשלב בין מוזיקה קלאסית למוזיקה קלה. היה לו אומץ לשלב בין כל מיני סגנונות במוזיקה. יש בשלמה משהו בלתי מתפשר בכל מה שקשור ביצירה. יש בו טוטאליות. אני חושבת שגם הקשר שלו עם הקהל מאוד בגובה העיניים, וזה משהו שמאוד שמתי לב אליו. הוא באמת רוצה את החיבוק הזה מהקהל, משהו מאוד אנושי ולא מתנשא.
"בפסטיבל הפסנתר 2013 השתתפתי בהופעה שהורכבה ממלווים של שלמה, דני, יעל, רוני ואני. הרעיון לחבר בין המלווים היה של יניב דוידזון. אלו אנשים שאני מאוד אוהבת, וזה היה כיף, כי כל אחד בחר את השירים שהוא אוהב. אני מופיעה עם יונתן, בנו הקטן של שלמה, שהוא מוזיקאי מדהים, ב'איך שיר נולד' של יהונתן גפן כבר שלוש שנים. הוא אפילו כתב לי שיר ולא מזמן צילמנו לו קליפ. ובן גם היה חבר טוב ואני מתה עליו".
רונית שחר: "שלמה היה לחוץ כי לא ידע אם הנגנים אוהבים את השיר"
"כשהייתי בת 22 באתי להיבחן לרימון. בחן אותי יהודה עדר. בערב של אותו יום יהודה התקשר אלי ושאל אותי אם בא לי לבוא לשיר עם שלמה ארצי. אמרתי בשמחה. הגעתי לאולפן ההקלטות. הייתי ילדה. סמול טוק של היכרות, וביקשו ממני להיכנס לאולפן. השמיעו לי באוזניות את השיר 'תגידי'. שמעתי את שלמה שר, ואז ביקשו ממני לשיר את זה בעצמי. אמרו לי 'תודה, מגניב, נקרא לך אם זה יהיה רלוונטי'. הטכנאי של האולפן ליווה אותי החוצה ואמר לי 'תדעי לך שהם מאוד התלהבו'. וכך הגעתי לאלבום 'ירח'.
"לאחר שזכיתי בתחרות שירימון, שלמה ביקש לצרף אותי גם להופעה. זו היתה תקופה מופלאה. למדתי המון משלמה, מיהודה ומלואי להב. זכיתי לקבל בית ספר מאוד טוב לעבודה על שירים, ליחס מקצועי ולחריצות. היינו ביחד שלוש שנים וחצי, והיה ברור שברגע שהאלבום הראשון יהיה מוכן אפרוש לדרכי, וכך היה.
"באחת החזרות שהיו לנו בהתחלה, הייתי בת 23, אמן בתחילת דרכו, נסעתי איתו באוטו בסוף חזרה, וראיתי שהוא לחוץ. הוא היה כבר אדם מצליח. שאלתי אותו מה קרה, למה אתה לחוץ. ההרכב הזה היה אז חדש, והוא אמר לי 'אני מקווה שהנגנים אוהבים את השירים'. בשבילי זה היה רגע משמעותי. הבנתי כל כך הרבה דברים כשהוא אמר את זה. הבנתי אז לראשונה מה זה להיות אמן, הבנתי שאתה לעולם חשוף ולא חסין, ושאין דבר כזה אני כבר גדול ומצליח והכל בסדר.
"לאחרונה שלמה אירח אותי בצוותא, אליה חזרתי איתו לעשר הופעות, וזה היה נורא מרגש. אני יכולה להגיד שזכיתי להכיר את הדברים בצורה הכי מקצועית שאפשר, מכל הבחינות - יש את הממד של במה ויש את הממד של כתיבה ויצירה. אנשים לוקחים כמובן מאליו את הגודל של שלמה ארצי אבל לבנאדם יש כישרון גדול מאוד לכתוב ולהבין בני אדם. והצורך שלו בחיבור עם בני אדם ולגעת בבני אדם, אני מזדהה עם זה כאמן".
יעל דקלבאום: "שרתי עם שלמה דואט, והרגשתי בבית"
"את שלמה הכרתי לראשונה כשהייתי בת 19, במופע מחווה לביטלס שנערך עם סר ג'ורג' מרטין והתזמורת הפילהרמונית, בו מצאתי את עצמי עומדת בשורה אחת עם גדולי האמנים בארץ, ביניהם שלמה ארצי. הייתי צעירה ומבולבלת ומאוד חסרת ביטחון. שרתי שם את 'אובלדי אובלדה', ואני זוכרת כמה היה לי מפחיד עוד בחזרות. לא אשכח את הרגע ששלמה הגיע עם משקפיים כהים, מוקף בצוות שלו, וההילה סביבו. איך כשהוא נכנס לחדר הכל משתנה, כמו מגנט עוצמתי שאי אפשר להתעלם ממנו. וזה לא נובע מהפרסום, זה משהו אנרגטי שהוא נושא בתוכו. אם כבר, ניתן להניח, שכל הפרסום הוא תוצר לוואי של המגנט הזה. שרתי את השיר, והוא היה נוכח באולם החזרות, ממתין לתורו, ובדרכי החוצה הוא ניגש אלי ואמר: 'אין לך מושג כמה קסם יוצא ממך'. ובאמת לא היה לי מושג.
"שנה אחר-כך, כשעבדתי כקופאית בחנות דיסקים, קיבלתי הזמנה לשיר איתו דואט. הקלטנו את 'לא יודע מה עובר לך בראש', ובמשך שנתיים הייתי זמרת אורחת קבועה בהופעות שלו. היה לי הרבה זמן בעודי ממתינה לתורי, להתבונן מהצד בהופעות שלו בקיסריה. ישבתי שעות לצד הבמה, מתבוננת איך הוא מנהל את הצוות שלו, איך הוא מעורב בכל אספקט של יצירת המופע, סאונד, תאורה, וידאו, הכל היה לו חשוב. עד הרגע שבו הוא מול הקהל. ראיתי איך הוא מחולל את הקסם. עושה אהבה עם הקהל. הייתי עדה לאפשרות של יצירת רגע אישי, אינטימי עם הקהל, רגע חופשי. היו רגעים שבהם הוא התמסר לרגע ונזל מבין החוקים המחזיקים את ההופעה. לא מבנה, לא אקורדים, לא תוכנית, שום דבר לא היה חשוב כמו האמת של הרגע הזה, והקסם הזה, שחיבר אנשים למה שחי מעבר לחוקים וההגבלות. זה היה בעיניי הדבר הכי עוצמתי שיכולתי להיות עדה לו, והעדות הזאת חלחלה כנראה מבלי שידעתי.
"לא תמיד היה לי פשוט שם. היה לי מורכב ומפחיד והרגשתי לבד. הרגשתי שנכנסתי לנעליים גדולות מדי ולא הבנתי למה אני שם. התקשורת עם שלמה לא הייתה לי אישית, ולא בגובה העיניים. ההילה שהקיפה אותו הפכה אותו לבלתי נגיש. אבל כשעמדנו על הבמה ושרנו את הדואט, כשעמדתי פעם אחר פעם מול כל הקהל הזה שלו בקיסריה, כשהייתי רק בת 20, היו רגעים שהרגשתי בבית. נינוחה ושלווה. כשהכל סביבי נעלם, וכל מה שנשאר הוא קסם אחד גדול של הרגע הזה".
"על החוויה הזאת אני מודה לשלמה, ומברכת אותו, שתמיד ידו תיגע בקסם הזה, ושהקסם הזה תמיד ייגע בו".
אבי סינגולדה: "שלמה התקשר אליי באמצע הלילה וביקש שאבוא לנגן סולו"
"שתיים וחצי בלילה. שלמה מתקשר אלי. אני במיקסים באולפן, הוא אומר, 'יש לי שיר "מנגב לך את הדמעות" שאני צריך בשבילו סולו גיטרה דחוף. אני נכנס לאוטו עם פיג'מה. מגיע לאולפן בשלוש לפנות בוקר. מחבר גיטרה, מקליט את הסולו בטייק אחד עם קורים בעיניים, חיבוק, לילה טוב והולך לישון. זה קרה בעבודה על האלבום 'שניים', שהיה האלבום הראשון שבו ניגנתי עם שלמה, והוא נתן לי שם יד חופשית לנגן הרבה דברים. הסיפור מעיד על התשוקה של שלמה שהכל יישמע טוב, שהקהל יקבל את הכל ויותר מהכל.
"המקצועיות של שלמה מתבטאת גם בזה שבהופעה הוא מגיע לפני כולם. בודק שהכל בסדר. הוא רגיש לכל דבר שקורה. מאוד רגיש. הוא אכפתי. שום הופעה אצלו לא דומה להופעה אחרת. הקהל יודע שאין סדר הופעה. בדרך לבמה הוא עוד יכול להחליף חמישה שירים, לפי מה שהוא מרגיש. אני לא יודע אם זה קיים אצל מישהו אחר. בדרך כלל בהופעות יש סטליסט ידוע. שלמה בעצם בתוך ההופעה בונה את ההופעה".
"שלמה הוא משפחה. הוא האיש שהכרתי בגיל שלושים ודרכו הבנתי את העולם הזה. הוא בית הספר והאוניברסיטה שלי איך להבין את הבמה, להבין את הקהל ולהוביל את המופע למקום הנכון, עם השירים הנכונים והאנרגיה הנכונה. היה לי המזל להיות איתו שלושים שנה. כבוד ללוות את פסקול המדינה. מאחל לו עוד מלא שנים של אהבה ובריאות ועשייה".
