בשנת 2009 ברק אובמה הושבע כנשיא ארצות הברית, האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר הגיע לביקור בארץ הקודש, ועל המסך האמריקאי הופיעה תכנית ריאליטי חדשה ומסקרנת בשם "מרוץ הדראג של רופול" (או כפי שנקראה כששודרה בישראל לראשונה, "ויוה לה דיוה"). בזמנו העולם הורגל לגילוי דוגמניות על חדשות בטלוויזיה, תככים על אי בודד, מעצבים או בשלנים מצטיינים ומשימות מופרכות מסביב לעולם על המרקע - אבל התחרות שהבטיחה למצוא את "כוכבת הדראג הגדולה הבאה של אמריקה", אותה אומנות הופעה שבה גברים (או נשים) לובשים דמויות של בני המין השני ומבדרים את הקהל בכישרון? גרמה לצופים לשמוט את הלסת בהנאה.
עשור אחר כך, כולל 11 עונות של התכנית המקורית, עוד ארבעה סבבי "אולסטארס" (עם המשתתפות הבולטות לאורך השנים) וגרסאות שמופקות לפורמט ברחבי העולם - "מרוץ הדראג של רופול", תחרות ריאליטי למלכות דראג, התפוצצה כמו זיקוק צבעוני במיוחד מתכנית טלוויזיה משעשעת שמשאירה את הקהל במתח עד ל"גמר הגדול" - זה שבסופו אחת המתחרות תיקח איתה 100 אלף דולר, כתר יהלומים ואת התואר "הסופרסטאר דראג קווין" - לכדי תעשייה בינלאומית: שכוללת הופעות דראג של 'מלכות' אמריקאיות ברחבי העולם, קמפיינים מסחריים בהובלת בנות המזל שהצליחו להשתחל לתכנית, חשבונות ברשתות החברתיות שמושכים מיליוני מעריצים, כשכמה מהדראגיסטיות הבולטות ביותר, עם שמות במה כמו אלסקה, שאנג'לה או ביאנקה דל ריו, הפכו לסלבס של ממש, המוזמנות לתוכניות אירוח על המסך, אבל גם מנחות כאלה בעצמן.
מעל הכל עומד רופול אנדרה צ'רלס, או כפי שאתם כנראה מכירים אותו - רופול, מלכת הדראג המפורסמת ביותר על הגלובוס, כזו שסיפקה להיט מיינסטרים ענק בניינטיז ("You Better Work"), כיכבה בתפקידי אורח בסרטים והכתירה את עצמה כ"סופרמודל של העולם" בעשור האחרון של המילניום הקודם. אחרי כמה שנים של צניחה בפופולריות שלה שבהן הקריירה דשדשה, לא רק שרופול מיצב את עצמו כמנחה של תחרות הריאליטי המשעשעת, אלא שימש כאחד מיוצרי הפורמט, מה שזיכה אותו בשנה שעברה בכוכב בשדרה ההוליוודית המפורסמת ובכמה פסלוני אמי על הנחיית הריאליטי שקרוי על שמו, או שמה, או שמו.
באיחור אופנתי, כרגיל, בשנים האחרונות גם בישראל מבינים שהדראג הפך מאמנות נישה מוחצנת שהצליחה בעיקר בקרב הקהילה הגאה, בהופעות ליפסינק (סינכרון שפתיים) חתרניות בברים אפלוליים, לתופעה שמושכת את הקהל חובב הפופ והמיינסטרים - כצורת ביטוי מקורית שכולה קאמפ ותעתוע מגדרי, כזו שלומדים עליה בקורסים אקדמיים אבל גם מנהלים עליה שיחות מסדרון בעבודה. אז מה השתנה בתרבות של העשור האחרון בזכות "דראג רייס"? הו, האני, היכונו להשתנק!
אליסה אדוארדס בארץ הפלאות
נכון, תוכניות ריאליטי בדרך כלל משנות את המציאות בעיקר עבור אלה שמשתתפים בהן. הן יכולות להפוך אותם לכוכבים בן רגע, אבל 15 דקות התהילה האלה חולפות יותר מהר מסשן איפור והדבקת פאה מאחורי הקלעים לפני הופעה. הן יכולות להביא לחשיפה, אבל משתתף בתוכנית שלא יודע לנצל אותה בחוכמה, יעלם עוד לפני שהספיקו לאסוף את הקונפטי מהרצפה. כוכבות "מרוץ הדראג"? התוכנית שמשלבת משימות שכוללות אתגרי משחק, קומדיה, ליפסינק, עיצוב בגדים, שירה וטיפוף בעקבים גבוהים על הבמה כאילו היו נעמי קמפבל אי אז בניינטיז, לא רק מייצרות לעצמן קהל מעריצים ברחבי העולם, אלא גם ביזנס שמכניס להן הרבה יותר מטיפים מהקהל המקומי בבר.
סיבובי הופעות בינלאומיים, תוכניות בת שמשודרות בארצות הברית וברחבי העולם, הופעות אורח בסרטים וסדרות, שירים וקליפים מקוריים, מוצרי איפור וטיפוח שעליהן מרוח פרצופן של המשתתפות, מרצ'נדייז שאפשר לרכוש ברשת או אחרי השואו - עם השנים התוכנית יצרה כלכלה שלמה סביב תחרות הדראג הפופולרית. אחת הדוגמאות הבולטות להצלחה של המלכות יוצאות הריאליטי היא אליסה אדוארדס (שנולד בטקסס בתור ג'סטין דווין לי ג'ונסון), שהחלה כדראג קווין ובעלי סטודיו למחול בעיירה קטנה בשם מסקיט, השתתפה בעונה החמישית ובעונת אולסטארס של "דראג רייס" והקסימה את הקהל עד כדי שנטפליקס הפיקה תוכנית דוקו שלמה על חייה ("דנסינג קווין").
בראיון מיוחד לוואלה! תרבות, רגע לפני שתגיע השבוע עד לישראל לשתי הופעות בפני אלפי צופים (ב-3 וב-4 בינואר במסגרת ליין ההופעות One Night Only בתל אביב, בחסות אבסולוט ומלונות בראון), אדוארדס מסבירה שהקסם שהקהל מצא בה הוא דווקא השקיפות שלה. "אני אותו האדם על המסך ומחוצה לו, אם תשאל את מי שמכיר אותי, כולם יסכימו. לפני התוכנית חשתי בת מזל שהצלחתי לעשות את מה שאני אוהבת - ללמד ריקוד, אבל התוכנית לימדה אותי הרבה על עצמי", היא מסבירה, "אתה רואה את עצמך על המסך ואתה מאמץ את הזהות שלך אפילו יותר. לא ידעתי שאני אדם כזה משעשע!", היא צוחקת. "אם תבחן את עונה 5 שוב תבין שזה היה מטופש מצדי לקחת את עצמי כל כך ברצינות, במיוחד אחרי שרופול אמר לי על המסך שאני לא משעשעת, אלא ממש קורעת מצחוק. למדתי המון על עצמי, על אמנות הדראג, אז לפני התוכנית חיי היו מלאים באהבה, אבל הייתה דלת אחת שעוד לא פתחתי, כזו שהובילה אותי כמו בסיפור של עליסה לסוג של 'ארץ הפלאות'".
אותה ארץ מופלאה כוללת לא רק סיבובי הופעות "רשמיים" של מלכות מהעונה האחרונה שעוברות בין ערים בעולם במופע גדול להנאת מעריצים - אלא גם את "דראגקון", כנס של כמה ימים שכולל הרצאות, הופעות ומפגשים עם המשתתפות וכל כולו דראג. זה קורה פעמיים בשנה בשני הקצוות של אמריקה וייערך בשנה הקרובה לראשונה גם באנגליה, לאור ההצלחה שלה זכתה העונה הבריטית הראשונה של המרוץ. עשרות אלפי המשתתפים לא מוציאים את הארנק בעיניים נוצצות רק על כרטיס והשתתפות בפאנל על ציפורניים אקריליות ואיך משלבים דראג ופאשן, אלא גם על הזכות לחבק כל מלכה שחביבה עליהן באופן אישי, אם רק ישלמו לכל אחת (בנפרד) עוד כמה (עשרות) דולרים על חולצה או תמונה חתומה.
"לפני כן היו לי הופעות מקומיות והשתתפתי בטקסי תחרויות דראג, לימדתי בסטודיו למחול שלי, אבל אני שמחה שהלכתי להשתתף בתוכנית עבור עצמי, כי לפני זה חייתי עבור כל מי שסובב אותי", מעידה אדוארדס, "אני מגיעה אליכם כי הישראלים אוהבים דראג כל כך, אבל גם כי אני חושבת שעבורי לפתוח את 2020 בתל אביב ולחגוג את יום הולדתי ה-40 במדינה הקסומה שלכם, זה לפתוח פרק חדש בחיי. אני צעירה בת 40", היא צוחקת. "דיברתי עם ביאנקה דל ריו (זוכת העונה השישית, א.צ) בשבוע שעבר, שתינו הופענו יחד בפני המון מעריצים בלונדון וצחקתי על זה שלא זכיתי בעונה שלי. היא אמרה לי שממש לא הייתי צריכה לזכות בכתר - הקהל הכתיר אותי בתור מלכת דראג אהובה. זו ממש תזכורת יומית, בכל בוקר שאני מתעוררת ואני מקבלת אהבה בכל יום מחדש. מי היה מאמין שאני מתראיינת לגוף תקשורת ענקי בישראל - אני אומרת לעצמי, 'ג'סטין, חשבת אי פעם שתעשה את זה?'. ממש לא, הייתי נשארת בעיירה שלי, מלמדת למשך שארית חיי וחיה באושר. לא ידעתי שהדלת הזאת לעולם גדול יותר קיימת, לחוות את הדבר הזה בחיים".
דקל לזימי, אחד ממפיקי ההופעות של אדוארדס בארץ (לצד דניאל מריומה וגל זיגל), שהוא סופר-פאן של התוכנית עוד מעונת הראשונה ועבד עם מלכות שיצאו ממנה על קליפים שגרפו מיליוני צפיות ביוטיוב, מספר ש"בסיום כל עונה אפשר לראות מי באה לעבוד ומי הגיעה לשחק. בשנים האחרונות יש שינוי מעניין שקורה בארצות הברית ומדביק את שאר העולם: יותר אנשים מעדיפים להוציא יותר כסף על כרטיס כדי לראות מופע מורכב ועשיר של דראג, מאשר לבחון הופעת חלטורה קצרה בבר קטן, שבו משלמים רק על המשקאות".
"נישואים גאים באמריקה - גם בגלל 'דראג רייס'"
מיליוני מעריצים ברחבי העולם, שמוכנים להוציא כסף? זה לא קרה רק בזכות קהילת הלהטב"ק שבהתחלה התייחסה לתוכנית כסוד משעשע, אלא גם בזכות הקהל הכללי, שעם השנים נחשף לשואו וסחף אחריו מיליוני צופים - בעיקר נשים שהביאו איתן את בני הזוג שלהן - שמתרגשים לצפות מדי שבוע בפורמט ריאליטי ששודר תחילה בערוץ נישה גאה (Logo) ובשנים האחרונות נרכש לשידור על ידי VH1 האמריקאית ונטפליקס, כשגרסאות מקומיות כבר משודרות בתאילנד ובריטניה (שם רופול מנחה בעצמו) ויופקו בקרוב גם בקנדה, אוסטרליה וברזיל.
מלכת הדראג הישראלית סוזי בום, העוסקת בתחום כבר עשור ומתחזקת מוצרי קוסמטיקה על שמה, הסתקרנה כשגילתה על התוכנית. "אני זוכרת שצפיתי בעונה הראשונה והרגשתי את הבתוליות, אבל לא ידעתי אם זה באמת ילך. מצד אחד הרמה בתוכנית הייתה וואו, זו הייתה יציאה מרעננת וחתרנית, מצד שני אתה רואה את המקצוע שלך בפריים טיים - ואני פה בישראל עבדתי נורא קשה בתקופה הזאת, קיבלתי קריאות גנאי, אנשים שללו את המקצוע שלי. פעם דראג היה אנדרגראונד ושייך למועדוני גייז, היום דראג רייס והעבודה שלנו המלכות הפכו למיינסטרים", היא מעידה. "יש אנשים שצופים בתוכנית ומגיעים להופעה, אז אומרים לי 'בוא'נה זה ממש אמנות' - זה בגדים מקוריים, זה שואו מדהים, כך שהיום מתייחסים לזה בהרבה יותר בכבוד. כשהופעתי ב'גוט טאלנט ישראל' והיה ויכוח עם ג'ורדי האם ליפסינק זו באמת אמנות. נועה קירל היא זו שאמרה שאנשים בנו קריירה על ליפסינק בזכות תוכנית בשם 'דראג רייס'. אין ספק שיש לנו יותר עבודה בזכות התוכנית. יש כאלה שלא מוכנים להביא רקדניות בטן להופעות בפני ועדי עובדים, זה שיקסע, אבל את המופע שלי כדראג קווין? אני לגיטימית, התוכנית פתחה להמון אנשים את הראש".
מתברר שהמלכות, עד כמה מרגשות, תאוות ניצחון או מוכשרות שיהיו, גם מייצרות ערך חינוכי עבור הקהל הכללי - שלומד מהן גם על הקהילה הגאה ומבין שבסופו של דבר כולם בני אדם. אלה לא רק הנזילות המגדרית והחוקים השונים לחיים שמרגשים את הצופים: עם השנים הופיעו על המסך סיפורים של פרפורמריות שחשפו שהן נשאיות HIV, מתחרות שנחשפו מול המצלמה כנשים טרנסג'נדריות וגילו איך הן מתמודדות עם חייהן, וכמו בכל תוכנית ריאליטי טובה גם משתתפות עם עבר בעייתי של עוני ורקע משפחתי קשה, לא רק בגלל הנטייה המינית שלהן.
"אחרי שיצאתי מהתוכנית, הופתעתי בעיקר עד כמה דראג מוכר כצורת אמנות ולא רק פנטזיה או נישה", מגלה אדוארדס, "הייתי אדם מאוד פרטי, לא ידעתי איך כולם יגיבו לעובדה שאני אמנית דראג - התוכנית גילתה לי עד כמה אנשים פתוחים לזה. אני חושבת שזה היה חלק מהייעוד שלי בחיים, הגורל שלי. 'דראג רייס' היא תוכנית שעוסקת בהרבה יותר מגברים צעקנים עם ציפורניים צבעוניות בנעלי עקב, שקופצים, רוקדים ומשתוללים על המסך. התוכנית היא מסע של נשמות אמיצות שמשתפות בסיפורי חייהם, סיפורים שמתחברים - על צעירים שמגיעים מרקע של חוסר ביטחון, ממקומות או משפחות שבהם הרגישו פחות מובנים ולא קיבלו אותם, עד שגילו את התשוקה האמיתית שלהם בדראג.
"שומעים את הסיפורים האלה ומבינים שעם הפאה על הראש - הפכנו לגיבורי על חזקים, קיבלנו כוחות על. הייתי לא מזמן באנגליה והנחיתי את סיבוב ההופעות של מלכות הגרסה הבריטית של 'דראג רייס'. אחת מהן בת 19, שהתחילה לצפות בתוכנית כשהייתה בגיל 11, כך שאתה מבין שהיה לה ממי ללמוד, ממי לקבל השפעה ואת מי לאמץ כמודל לחיקוי, מה שלי לא היה בילדות בעיירה בטקסס שממנה הגעתי", משתפת אדוארדס. "אני גאה בדראג רייס שלזה היא גורמת, כשילד קטן וגאה כמו שאני הייתי יושב מול המסך, הוא לוקח את המסרים האלה, את הקבלה וההכלה, הוא מבין שהכל בסדר איתו".
המיינסטרים? מחבק את פרפורמריות הדראג של רופול באהבה וכך גם תעשיית הבידור ובראשה אמנים סופר מוכרים, כך שמלבד צופים קבועים כמו אופרה ווינפרי והקרדשיאנ'ז, איי-ליסטים בהן ליידי גאגא, כריסטינה אגילרה, מיילי סיירוס ואריאנה גרנדה נמנו על השופטים האורחים, שתיים מהמלכות הבולטות הופיעו בלהיט הקולנועי "כוכב נולד" לצד גאגא ובראדלי קופר, טיילור סוויפט לקחה כמה מיוצאות התוכנית לקליפ והופעה בטקס של MTV, ואילו נשף הגאלה האופנתי של מגזין ווג והמטרופוליטן הזמין לא רק את המנחה לאירוע האקסקלוסיבי, אלא גם את זוכות העבר ויולט צ'אצקי ואקווריה.
"אני מאמין שהתוכנית קידמה תהליכי קבלה של קהילת הלהטב"ק בחברה הכללית", מסביר לזימי, "פעם חברים טענו בפני שהנישואים הגאים בארצות הברית אושרו על ידי בית המשפט ב-2015 גם בגלל ש'דראג רייס' מופיעה על המסך. זה ממש קרה באותה תקופה שהמלכות הפכו להיות מ'ליצנים' שמשעשעות בברים לסטאריות לכל דבר - למרות שעוד יש להן דרך ארוכה להפוך לג'וליה רוברטס".
אל ההופעה של אדוארדס בתל אביב, כמו לאלה של מלכות אחרות שהופיעו בישראל לאחרונה, יגיעו לא רק הומואים, לסביות או קווירים, אלא גם סטרייטים שנהנים מהכוכבות מאמריקה. "נשים מספרות לי שבן הזוג שלהן רוצה להגיע איתן להופעות כי הוא מאוד נהנה מהבידור הזה", מספר לזימי. "באחת ההופעות בארץ ראיתי שלוש נשים מאור יהודה, בשנות החמישים פלוס לחייהן ושאלתי אותן מה לעזאזל הן עושות כאן. הן סיפרו שהן אוהבות דראג ובגלל שהן צופות בתוכנית לא היה להן ספק שהן יגיעו לראות הופעה. נדהמתי. אחרי שאבא שלי, מרוקאי בן 60, ראה כאן הופעה של בוב הדראג קווין בקיץ האחרון, הוא סיפר לי שהבין ש'וואלה, זו באמת אמנות לכל דבר'. בחיי".
"זה עוד צעד של פתיחות, של הבנה והכלה כלפי האמנות הזאת", מסבירה גם בום, "ברגע שאתה רואה את האנשים מאחורי הדמויות - אתה מבין שהן כמוך, שיושב על הספה בסלון. זה לא רק מישהו שהגיע רק לעשות ליפסינק על הבמה ולבדר, אתה קולט את האני מאמין שלו, שהוא מעביר את החיים, את המסר שלו, דרך האמנות. אין ספק שזה מחבר".
איך הראש שלך, האניייי?
אם כבר חדירה לתרבות המיינסטרים, אז את הכסף, כמו בכל תוכנית טלוויזיה מצליחה, מצליחים לייצר לא רק בגלל רגעים סוחטי דמעות, תככים או הכישרונות שמתחרים על פרס על המסך - אלא גם בזכות אותם רגעים וביטויים עם משמעות עמוקה יותר, שהופכים לשיחת היום, השבוע או חודרים באופן קבוע לתרבות. אם פעם היו "פרידמנים" ו"בובלילים" בגלל "האח הגדול", אז היום כנראה שאין חובב של תרבות הפופ שלא יודע מה מונחים "Shade", "יאססס" או "קווויין" אמורים להביע, בזכות "דראג רייס", שלקחה את תרבות הנשפים המחתרתית של הקהילה הגאה בניו יורק בשלהי שנות ה-80 של המאה הקודמת (כפי שתועדה בדוקומנטרי "פריז בוערת") והחדירה אותם לשיח של כולנו.
כולנו, כולל אלה שלא בהכרח משתייכים לקהילה הגאה, נהנים לנקוש בלשון כמו אדוארדס על המסך או לצעוק "הללו" כמו שטבעה שאנג'לה. "אם מקבילים את זה לישראל זה כמו שלא רק להט"בים אומרים 'אוחצ'ה' או 'לולי' ו'יאחתי', גם בת הדודה הסטרייטית יכולה לומר את זה, זה בדיוק אותו דבר", מסבירה בום, "הסלנג ההומואי הדראגי מגיע לצופים וזה מאוד משעשע, נועד להביע חיבה ולכן משתמשים בזה".
האינטרנט? לא רק קיבל את הרגעים המדהימים מהריאליטי באהבה, אלא הפך אותם לוויראליים אפילו יותר באלפי ממים, גיפים ותוכניות רשת על התוכנית או בכיכובן של המשתתפות הבולטות מהתוכנית. תוכניות אירוח מביאות את המלכות רק כדי לייצר רגעים שיתפוצצו ברשתות החברתיות, קבוצות פייסבוק גועשות עם עשרות אלפי חברים מתווכחים מי מהמלכות טובה יותר (לדברי לזימי, "המעריצים של דראג רייס הם נורא... נוראיים. זו בסך הכל תוכנית בידור, תירגעו"), כך שהסקרנות סביב הפורמט? הגיעה לנקודת רתיחה. קאמפ מעולם לא היה אופנתי יותר.
בעוד שיש כאלה שמבינים את הערך החינוכי של שילוב תרבות הדראג בחברה הכללית, השפה המיוחדת של האמנות והקבלה של הפרפורמריות, לזימי מזהיר שיכול להיות שמדובר בטרנד, ממש כמו עם כל סלנג אחר שהוחלף והתיישן, כך שדראג קווינז שמגניבות כיום יכולות להיות מיושנות בהמשך. "היום מלכת דראג מפורסמת באירוע שלך זה מגניב, גם עבורה כמי שיכולה להגיע לעוד כל מיני קהלים. אבל כמו כל טרנד, דינו להימאס ואולי נגיע לשם ממש בקרוב. בסופו של דבר עושים מזה המון כסף היום".
אבל נדמה שלא צריך לקחת הכל כל כך ברצינות כל הזמן. כשרופול שואל את אחת המתחרות במרוץ "איך הראש שלך", כשהוא מתכוון בכלל לפעולה המינית האוראלית במשחק מילים כל כך אמריקאי, הוא לא מצליח להתאפק מלצחוק. אבל עבור אליסה אדוארדס? כשהיא נשאלת את זה, רגע לפני שתגיע להופיע כאן בפני אלפי אנשים, היא נחנקת לפני שעונה בנימוס: "אני אגיד לך שהראש שלי במקום טוב, אני שמחה ובריאה ואנרגטית. הדרך לישראל ארוכה וכל החוויה הזאת, ממה שלמדתי היא סביב איזון. מה דעתך על זה חמוד?".
