בנובמבר 1990 העיתון מעריב פרסם חשיפה. "כת השטן הגיעה לתל אביב", נכתב שם, "ילדים, בשרשראות ברזל, מכים זה את זה. הרשויות לא חשבו שזה נורא, עד שגילו שלפחות שניים מהם כבר ניסו להתאבד". הכנסת לא נותרה אדישה וסיפור "כת השטן" הגיע לוועדת החינוך בכנסת. "טקס כת השטן", סיפרה לוועדה חנה מילצ'ן, מוועד ההורים של תל אביב, "מלווה בהריגת חתול ושתיית דמו". בוועדה גם עלו סיפורי אונס, שימוש בסמים וענידת צלבי קרס. הארץ געשה. המשטרה נדרשה לפעול ועל משרד החינוך הוטל לטפל בנושא.
גם בשבועון "מעריב לנוער" החליטו לצאת לחקור את העניין ושם גם נמצא האשם. כתבת הנוער שרון גבע סיקרה את התופעה וכתבה ש"כת השטן הוקמה בעקבות השפעותיה של מוסיקת הרוק הכבד על הצעירים. המוסיקה הדיכאונית משרה אווירה קשה וכת שטן היא התוצאה. בעיקר להקות כמו גאנז אנד רוזס".
למי שמכיר היום את הלהקה מבלדות הרוק כמו "Don't Cry" ו"November Rain", בוודאי קשה להבין איך היא קשורה לכת שמעודדת אונס, התעללות בחיות, אלימות ועוד. אבל למי שנחשף לתקשורת הישראלית בסוף האייטיז, הקשר היה ברור כשמש.
גאנז אנד רוזס הוציאו את אלבומם "Appetite for Destruction" בארצות הברית ב-1987 וזכו שם מיד להצלחה ענקית. כל-כך ענקית, שמאז אף אלבום לא מכר יותר עותקים באמריקה. להיטים כמו "Sweet Child O' Mine" ו"Paradise City" כבשו את המקומות הראשונים בעולם והשערוריות שליוו את הלהקה היו הכי קיצוניות שאפשר.
באמריקה השערוריות האלו נתפסו כחלק מהרוקנרול, אבל בישראל השמרנית של האייטיז הם התקבלו כשטן בהתגלמותו. הרדיו התעלם מהם כמעט לחלוטין ובעיתונים הזדעזעו מהם. "שני צופים נהרגו בהופעה של רובים ושושנים בקיץ", כתב שרון מולדבי בעיתון "חדשות" בינואר 1989. "לסולן הסכיזופרן שלהם עבר עשיר בהרשעות ובמעצרים. רק אחד מחמשת חברי הלהקה סיים תיכון".
מולדבי עוד היה עדין. "עטיפת אלבומם 'תיאבון להרס' נפסלה בארצות הברית בגלל שהראתה נערה שרועה בסמטה אחרי אונס בתחתונים מופשלים", כתב טל פרי בעיתון מעריב במאי 1990, בכתבה שהכותרת "מאגיה שחורה ותרנגולת שחוטה" התנוססה מעליה, "חברי הלהקה לא מסתירים את חיבתם להרואין. בהופעותיה הלהקה מטיפה בלהט לאלימות, גזענות, הרס". במגזין הנוער ראש 1 הכריזו בחודש ינואר של אותה שנה כי "אין תיאבון להרס", ואורי לוטן, שוב בעיתון "חדשות", כתב עוד ביולי 1989 כי "תקליטה האחרון של הלהקה, שהפכה לאחרונה לחביבתם של כנופיות נאו-נאציות בדרום קליפורניה, כולל טקסטים גזעניים והומופוביים עד כדי גועל". מולדבי סיכם באותו עיתון: "משערורייה לשערורייה כוחם עולה. זה מסוכן".
אחרי ששויכו ל"כת השטן" ואחרי עשרות הכתבות על התנהגותם העבריינית והלא-מוסרית של חברי ההרכב, זה נדמה היה כאילו כבר הולכים להוציא אותם בישראל אל מחוץ לחוק. אבל בטוויסט מתבקש לסיפור, בתוך פחות משנתיים מנקודת השפל הזאת, גאנז אנד רוזס הפכו ללהקה הכי גדולה בישראל. כזאת שמככבת על שערי מגזינים ובפוסטרים בחדרי שינה של נערות. הם נבחרו ללהקת השנה של תחנת השידור ששייכת למדינה, מה שהוביל לביקור היסטורי שלהם ולהופעה בארץ, לפני עשרות אלפי צעירים.
זה אולי הרגיש כאילו הלהקה עברה מהפך, אבל למעשה מי שעבר את המהפך הם הישראלים עצמם. התקשורת ניסתה להדביק להם את התדמית הבעייתית, אבל במקום להרתיע, זה רק סיקרן את הנוער, שגילה להקת רוק טובה, שיצרה רוקנרול צעיר ואנרגטי, שקל להתחבר עליו.
אפילו עפרה חזה התלהבה
עוד ועוד צעירים גילו ככה את גאנז אנד רוזס, כשההצלחה שלהם התפרצה עם צאת אלבומם הבא בסוף שנת 1991. באופן יומרני, אקסל רוז וחבורתו החליטו להוציא שני אלבומים כפולים במקביל, שנקראו "Use You Illusion" 1 ו-2. אופיר אקוניס, היום שר המדע בישראל ואז כתב בן 18 במעריב לנוער, כתב בהתלהבות חודש לפני הוצאת האלבומים ש"אחרי שפעמיים כבר נדחה מועד הופעת התקליט, עושה רושם שב-17.9 יופיעו שני התקליטים המיוחלים כל כך".
ההרכב היה חתום בחברת התקליטים Geffen, של דיוויד גפן הידוע, ובישראל הוציאה את אלבומי הלהקה חברת הד ארצי. רן עצמון, שהצטרף להד ארצי באותה תקופה, מספר כי "היה הייפ עולמי עצום לקראת ההוצאה הזאת. 'גפן' יצרו עבודת שיווק גאונית והם ידעו שיש להם פצצה ביד. לכן הם שלחו לנו ממש ספר הוראות מפורט איך לטפל בהוצאת האלבום, עם פרטים טכניים כמו מתי אפשר לשחרר את האלבום לחנויות. היו ממש תאריך ושעה מדויקים; מה לעשות עם התקשורת; בקיצור, כל נושא ההוצאה היה מאוד מוקפד ומוכתב מבחינת גפן".
"השקענו בשיווק המון כסף", מוסיף עצמון. "מודעות, פרסומים, מרצ'נדייז. עשינו חולצות נהדרות. עשינו גם אירוע השקה לאלבום, במועדון הרוקסן. זאת הייתה הצלחה היסטרית. בלילה שלפני צאת האלבום נגנו את שני התקליטים ברצף וחשפנו אותם לקהל. זה באמת היה אירוע פנומנלי". במעריב לנוער הסכימו: "ב-11 בלילה צבאו מאות בני נוער על קופות רוקסן", דיווח גיא פדרמן, כתב העיתון, על אירוע ההשקה. "אם היה מישהו שחשב כי רק הכי מופרעים יבואו לשמוע בערב אחד שני אלבומים כפולים, בלי לראות את הלהקה עצמה בפעולה - טעה. רחבת הריקודים ברוקסן הייתה דחוסה בצעירים".
הפופולריות של גאנז בישראל גאתה. חודשיים אחרי זה, במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג', הלהיט "Don't Cry" סיים במקום החמישי המרשים. בעקבות ההישג, דאף מקייגן מההרכב אף הקליט ג'ינגל לתחנה. "היי כולם בישראל. אני דאף מגאנז אנד רוזס", אמר הבסיסט באנגלית בג'ינגל, והוסיף בעברית: "לחיים! אתם מקשיבים לרשת ג'! Keep on Rockin'!".
תחנת הרדיו הממלכתית המשיכה לפרגן ללהקה. במרץ, כשהשיר "November Rain" יצא, הוא הפך לקטע הארוך ביותר שהגיע למקום הראשון במצעד הלהיטים הישראלי. חודשיים אחר כך, כשהם הוציאו את החידוש שלהם ל"Knockin' on Heaven's Door" של בוב דילן, גם הקהל המבוגר נשבה בקסמם, ובסיכום 1992 הם זכו לתואר להקת השנה של רשת ג'.
החדירה של גאנז אנד רוזס למיינסטרים הישראלי הייתה כל כך עזה, שאפילו עפרה חזה השוויצה בקשרים שלה עמם. בריאיון לראש 1 ממרץ 1992 סיפרה חזה על המפגשים שלה עם כוכבי הלהקה, כשעל אקסל רוז אמרה ש"הוא לא ממש חתיך, אבל נחמד. בא אלי במטוס ואמר לי פתאום - היי, מה נשמע? חשבתי שזה מעריץ, עד שפתאום הוא הזכיר לי מישהו מוכר, והבנתי שזה הוא". לעומת אקסל, הלא-ממש-חתיך-לדעתה, על סלאש אמרה חזה כי "הוא דווקא נראה יותר טוב".
בקיץ 1992 הד ארצי הלכו צעד קדימה עם מאמצי השיווק. "עשינו שת"פ עם ערוץ 2 [הניסיוני - א.ג.] של שידור הופעה של גאנז מפריז, שהיה הצלחה די גדולה", נזכר עצמון. השידור נקבע למוצאי שבת, בשעה 21:00, פריים טיים טלוויזיוני. "לראשונה משדרים בחי מופע של להקת רוק חוצלארצית", החמיא יוסי חרסונסקי במעריב לנוער על היוזמה. "כן, זו הפעם הראשונה שקונצרט רוק מועבר בשידור ישיר לישראל".
רצף ההצלחות האלו הביא לביקור של גאנז אנד רוזס בישראל, עם חימום של בריאן מיי, גיטריסט קווין (!), ממש לפני 30 שנה, ב-22.5.1993 - בשיא פעילותה של הלהקה. 40 אלף כרטיסים נמכרו והקהל עשה את שלו כדי ליצור היסטוריה. ההרכב, לעומת זאת, אכזב. "היה כל כך צפוף ליד הבמה שהשומרים נאלצו להשתמש בזרנוקי מים כדי להציל ילדות בנות 14 שהתחילו להתעלף", תיאר גל אוחובסקי בעיתון חדשות את הקהל, "מחוץ לגדרות עמדו 3,000 איש שקפצו על מכוניות, שרו והשמידו כל דבר שעמד בדרכם". על המופע עצמו כתב כי "היה די משעמם. סלאש, יהודי, ניגן 'הבאנו שלום עליכם' וקטע בלוז בלתי נסבל. אם הקהל לא היה כל כך להוט עליהם, זו הייתה יכולה להיחשב סתם הופעה משעממת".
הוא לא היה היחיד. "הקהל שלא עמד סמוך לבמה לא הצליח לשמוע את השירים", דיווחה שרי רז לחדשות "מבט" בערוץ הראשון. "המארגנים טוענים לא היה ניתן להגביר את הקול בגלל השכנים".
"ההופעה הייתה מחורבנת", נזכר עצמון ומסביר: "היתה שם סדרת תקלות לפני כן. גילבי קלארק, הגיטריסט, שבר את היד והביאו את הגיטריסט המקורי, איזי סטראדלין במקומו. במקום שזה ירים את ההופעה, כל העסק התפקשש. הם היו די לא בעניין. היה שם גם איזה קטע עם שליח פיצה שעלה לבמה באמצע. באו, נתנו את השואו והלכו".
הביקורות על המופע הגרוע לא חמקו מחברי ההרכב, והם סיפרו על הבעיות שבביקור בארץ בראיונות ובביוגרפיות שלהם שפורסמו במהלך השנים. מאז, הם הופיעו כאן עוד פעמיים, פעם אחת ב-2012 ופעם נוספת, עם ההרכב המקורי, ב-2017.
"המנהל של אקסל רוז הסביר לי שאת ההופעה האחרונה הם עשו בארץ מתוך ידיעה וכוונה ברורה לתת פיצוי על ההופעה המחורבנת שהם נתנו ב-1993", מספר עצמון, "היה להם מאוד חשוב לתת הופעה של הלייף כדי לכפר על אז". מפה לשם, ביוני הם יגיעו לכאן בפעם הרביעית. את הפיצוי הם כבר נתנו. הפעם מצפים לסתם הופעה טובה.