היו רגעים שבהם אי אפשר היה לעבור בבית קפה כלשהו על פני הגלובוס, מצ'אד ועד שכונת התקווה, מבלי לשמוע ברקע שיר של נובל ואג, פרויקט הקאברים הצרפתי של מארק קולין ואוליביה ליבאו שבמשך שלושה אלבומים חידש שירי ניו-ווייב ופוסט-Pאנק בפורמט של בוסה נובה, צ'יל-אאוט ועוד, כך שיתאימו לכל אוזן, גם לזו הישראלית שהשתפכה על הפרויקט. ובהתאם, הופעתה של הלהקה בישראל, מיד אחרי אלבום הבכורה, היתה הצלחה גדולה.
אלא ששש שנים אחרי אותה בכורה מסחררת, שהפכה שירים כמו "In A Manner of Speaking" של טוקסידומון ו-"Too Drunk To Fuck" של Dead Kennedys לפסקול של בראנץ', הלהקה נקלעה למשבר. דווקא אלבומה השלישי, שהשתתפו בו אמנים כמו מרטין גור ואיאן מקאלך מאקו והבאנימן, כשל לגמרי ומצא את הצמד אובדי עצות: "לאלבום היה קידום נוראי והקהל פשוט לא ידע עליו, למרות השמות המפורסמים שהיו בו", אומר קולין בראיון מיוחד לוואלה! תרבות. "חשבנו שהשמות הגדולים ימשכו תשומת לב, אבל התקשורת פשוט לא התעניינה".
אל תפספס
אז זו אשמת התקשורת בלבד?
"ממש לא. הבעיה בנובל ואג היא שאנחנו לא נתפסים כלהקת אינדי נורמלית. תמיד מצפים מאיתנו להמציא קונספטים חדשים ואם הקונספט לא משתנה, אז אין על מה לדבר איתנו. לא אומרים את זה על להקת אינדי רגילה, לה מותר לא להשתנות. אנחנו חייבים להמציא קונספט חדש לקאברים, כאילו נגמרו שירי האייטיז הגדולים שאפשר להצדיע להם. זה מטומטם".
וגם לכם עצמכם נמאס. האלבום החדש שלכם עוסק בלהקות צרפתיות, כמעט אלמוניות מחוץ למדינה.
"כן, כי גם לנו קצת נמאס. רצינו להראות לעולם שהיו כמה להקות צרפתיות טובות בזמן הזה".
התחברתם לצד הצרפתי שלכם?
"אני לא לאומן או משהו, אבל יצאו להקות מעניינות מאוד מצרפת. תמיד דיברנו על להקות אנגליות ואמריקאיות, כי הסצנה הצרפתית לא היתה חזקה בגלל שהשוק שלה קטן יחסית. אני חושב שיש לנו אמנים טובים וזה טוב לעשות היכרות איתם".
אל תפספס
ואכן, יש משהו מרענן בלשמוע את נובל ואג מתחברים לשפת האם שלהם ב-" Couleurs Sur Paris", אלבומם החדש, בו כרגיל משתתפות זמרות ביניהן ונסה פארדי, שמבצעות שירים של הרכבים שלא אומרים דבר לקהל הבינלאומי כמו Rita Mitsouko, אטיין דאהו ועוד.
"אני לא בטוח שהלהקות האלו כל כך אנונימיות", קולין מיתמם מעט. "הרי גם בעבר לא טיפלנו רק בלהקות מפורסמות כמו דפש מוד וסקס פיסטולז, אלא גם The Sound ו-Killing Joke. הלהיט הכי מפורסם של נובל ואג היה שיר של טוקסידומון, שאף אחד לא באמת הכיר לפני כן".
המוזיקה אמנם צרפתית, אבל הסגנון שלכם לא השתנה.
"זה יהיה האלבום האחרון בז'אנר הזה, אנחנו נהיה חייבים להתקדם. גם האלבום הזה הוא בעצם מהדורה מיוחדת של נובל ואג יותר מאשר אלבום חדש. באלבום הבא נתקדם לשנות ה-90, ככל הנראה".
עבדתם באלבום עם ונסה פאראדי, איך זה היה?
"היא מאד נחמדה, האמת. היא באה, ניגנו לה את השיר, היא קלטה ואז הקליטה את השיר והלכה. כמובן שאתה לא יכול לעשות שום דבר ספונטני איתה, הכל חייב להיות מתואם מראש, אבל היא באמת אדם נחמד. אני מקווה שנמצא דרך שהיא תצטרף אלינו על הבמה".
היא מגיעה לישראל להופעה, תוכלו להצטרף אליה. כבר עשיתם את זה בעבר.
"היינו מתים לבוא שוב, ההופעה בתל אביב ב-2004 היתה טובה מאוד. אני חושב שהיו כמה תוכניות שנגיע שוב, אבל אני בטוח שזה עוד יקרה".
אל תפספס
נובל ואג היא לא להקה שחיה במצעדי המכירות או בהופעות החיות. כמו לא מעטות לפניה, הבינו חבריה את הפוטנציאל שגלום בפיצוח העולם המסחרי, שכולל פרסומות, סרטים, סדרות וכמובן בתי קפה. נובל ואג היא גורם דומיננטי מאד בתחום, גם אם הרפרטואר שלה לא התחדש ביותר מדי להיטים בשנים האחרונות.
"אני לא יודע איך להסביר את ההצלחה שלנו שם", אומר קולין. "אני מאמין שזה פרויקט נפלא שנותן אורגיה של צלילים למאזין ותחושה של חופש. חוץ מזה, זה באמת לא מובן לי".
אתה שמח ששיר שלך מושמע בטלוויזיה?
"ברור, זה מביא לי כסף. אבל אף פעם לא עשיתי את המוזיקה בשביל זה, אני בכלל לא צופה בטלוויזיה".
מה אתה עושה כשאתה שומע שיר של נובל ואג בבית קפה?
"אני די מאושר, כי בדרך כלל שמים שירים מהאלבום הראשון והשני ואלו שירים מאד אפלים. תחשוב על זה, אנשים שומעים את 'Bella Lugosi's Dead' של באוהאוס, המנון גותי, ולועסים עלי סלט. הם חושבים שאנחנו להקה של זקנים, ובעצם אנחנו נכנסים להם בתת-מודע. וגם, עם כל הכבוד, זה לא חרא כמו האוספים של הבודהה בר. זה באמת נורא".