רחל, ראשית, מזל טוב על ספרך החדש "ספר היצורים". בעשור האחרון ניכר כי הגברת את קצב הפרסום והפעילות, מניין הגיח הפרץ, מאילו מגירות? זו הכתיבה שנעשתה קלה יותר בעבורך?
"אופיו של תהליך הכתיבה לא השתנה אצלי - אני מניחה ליד, לעט, להוביל אותי. וזה אומר שקצב הכתיבה הוא בדרך כלל מהיר. אבל בפרסום אני איטית, כל מי שמכיר אותי מעט, או ביקש ממני אי פעם טקסט לפרסום, יודע עד כמה אני קשת פרסום. ראשית, המוטיבציה שלי בעניין זה לקויה, פגומה. שנית, כשאני כבר מתגברת על חוסר המוטיבציה עולים המון קשיים טכניים. בעצם, מרבית הדברים שכתבתי עדיין שוכבים במגירות, עדיין מחכים לראות אור."
לאורך הספר כולו אנו פוגשים שוב ושוב בעיסוק המתמיד שלך בפרספקטיבה. הפרספקטיבה של התיקן העתיק והמנוסה אל מול זאת של האדם. על פי המשוואה שלך, נדמה שידו של הטבע, תמיד על העליונה.
"זה מפתיע אותי. באמת, לא חשבתי על כך. אולי לא חשבתי על כך כי לא יצאתי לכתוב איזה פרויקט של "ספר היצורים" מתוך איזו כוונה מוקדמת או אג'נדה. השירים האלה - המגיבים לפעימות החיים, ולרטטי הגוף והנפש של עולם היצורים נכתבו, אחד אחד, אל מול חייו של יצור אחר. ולכן, הספר הזה מכיל תהליך ארוך שנים של הקשבה והסתכלות. אך בכל נקודה, ההקשבה וההסתכלות הם נקודתיים, ספציפיים לאותו יצור; חד פעמיים לרגע הראייה שלי, שהוא גם רגע הכתיבה.
כיוון ששאלת את השאלה, אני אכן רואה כי היא נכונה לגמרי. כי כל ההתבוננות לעומק ביצור אחר תלויה בנקודת מבט. תלויה בפרספקטיבה. וכיוון שאני נתונה רק בתוך פרספקטיבות אנושיות, נשאלת השאלה, מה אני, מה אנחנו, יכולים באמת לדעת על תחושותיהם, על רגשותיהם של יצורים אחרים? על העולם כפי שהוא נגלה להם?
במיוחד בשירי הנמלים אך לא רק בהם, נדמה שהתאמת את המקצב השירי לאופיו של היצור, שהשתדלת כמה שיותר להידמות ליצורים עצמם, ולא לכפות עליהם האנשה כנהוג בספרות. כיצד גורמים לפרעוש לדבר מבלי לאבד את פרעושיותו?
אני רואה בשאלה שלך מחמאה גדולה. תרשה לי רק לתקן משהו שאתה אומר, לא השתדלתי. השיר נכתב כפי שנכתב בהשראת היצור. אפשר לומר כי כל יצור כאן, וכל ההתבוננות והקשבה שלי כבר קיפלו בתוכם את הקצב, את המיקצב, של היצור".
רחל, ישנה איזושהי קוטביות בספר הזה, שירים נאיביים לגמרי לצד עקיצות חריפות...
שאלה מעניינת, לרגע היא מותירה אותי ללא מענה; אבל בעצם אין כאן מה להסביר. הרי אנו עצמנו, ועולמנו הפנימי עשויים מאינסוף פרספקטיבות. חלקן דומות, משלימות, חלקן נראות מנוגדות קוטבית זו לזו - אך זה רק נראה כך. כי ברגע שאנחנו לומדים להתבונן, ולקבל את הריבוי הפנימי שבנו, הריבוי לא כולל רק פרספקטיבות מנוגדות, אלא מחשבות סותרות, רגשות סותרים, וכו'. ברגע כזה, אנחנו חופשיים לרגע גם לתת ביטוי לפלורליזם הזה.
קריאה ב"ספר היצורים" מעלה לא פעם שאלות מאתגרות באשר למהותה של השירה. ברבים מן השירים את מציינת שהשיר נכתב בעקבות מאמר או סרט או ידיעה בעיתון, הדבר מגיע לשיאו בשיר 'עלוקות', שמכיל עובדות מדהימות למדי באשר לתולעים הללו מה מבדיל אותו, ושירים מסוגו, מהיות מסמך מדעי גרידא?
כולנו איכשהו גדלנו להאמין שיצירה, ובעיקר "ספרות יפה", ועל אחת כמה וכמה שירה חייבת להיות ייפוי של המציאות, או לפחות, תימצות ועידון. אבל כבר בשירים הראשונים שלי ראיתי, שפה ושם, מדי פעם, ובוודאי שלא תמיד, אני מרגישה כורח להביא דברים בשפת הרחוב. ובאמת, שירי הסלנג הראשונים שלי, גרמו, לא פעם להרמת גבה, לפחות. כך גם מצאתי את עצמי מביאה אל השירה, לעיתים, שפה מדעית, יבשה. גם זה גרר לא פעם הסתייגויות וביקורות. במהלך הזמן, כל הדברים האלה, ואחרים, הסתננו אל השיח השירי, והיום לשמחתי, אני מוצאת אותם, כדיירים טבעיים בשירה.
אם ציון יבש של עובדות על העלוקות כגון: "יש להן עשר עיניים..." מביא איתו תמונה מפתיעה, מעוררת השתאות מדוע שאקשט את העובדות העירומות? בהצבתן כפי שהן, ללא לבוש שירי עודף, יש כוח שירי. אין לי עניין להכניס את עצמי לשם.
מחזור ה"חפצים" שלך מתכתב באופן די מובהק עם מחזור הobjects- של גרטרוד שטיין, ושירים רבים, נדמה כי מתכתבים באופן ישיר או עקיף עם ת.ס. אליוט. אילו יוצרים השפיעו, להרגשתך, על הנוסח השירי שלך, שריווחיו, מצלוליו וצורתו הויזואלית, מאפשרים לך לזהות מיד כי מדובר בשיר של רחל חלפי?
אני שמחה לשמוע ממך שמחזור החפצים מתכתב באופן די מובהק עם מחזור ה- objects של גרטרוד שטיין. לצערי, לא קראתי אותו. גם לא ידעתי שיש לה מחזור כזה. זה משמח אותי כי היא יוצרת מעניינת. לגבי ת.ס. אליוט. אותו דווקא כן קראתי, לא זכור לי היכן אני מתכתבת איתו. בכלל, קשה לי להצביע על מקור השפעה או על מקורות.
לא הייתי, ואינני, לצערי, טיפוס קורא במיוחד. אני כן מרותקת על ידי תופעות החיים. אני כן הושפעתי ועוצבתי בידי סביבתי והאנשים המרכזיים בחיי. בילדותי ניגנתי וגם למדתי מחול. נדמה לי שדברים אלה עיצבו בי הרבה. ומאוחר יותר, תוך כדי לימודי באוניברסיטה, ואחר כך, עבודתי ברדיו, בעשייה קולנועית ובהוראה ובוודאי שמשהו מכל זה חילחל לכתיבה. בקיצור החיים הם, בעיני, מקור ההשפעה הגדול שלנו.
ספר היצורים // רחל חלפי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 278 עמודים
בית קטן בערבה - נובלה ראשונה לרחל חלפי
רחל חלפי על שירת פרננדו פסואה