די. שבענו. אפשר להחזיר את התסריטאים מהאי הסודי שהגלו אותם אליו אנחנו מתחרטים על הכל, וזקוקים לכם. נמאס מהטלוויזיה התיעודית בשקל, נמאס מהריאליטי. המציאות היא לא כזה מצרך נדיר שבשבילו צריך להדליק טלוויזיה.
ביום אחד בשבוע אנחנו מקבלים את אלו שיוצאות לדייטים, ("שלוש"), רק כדי שיוכלו למצוא אהבה ולהצטלם לתוכנית שמקננת בערב נוסף על המסך שלנו שמתעדת את חיי הסקס שלהם ("61 ימים של אהבה"); ואחרי שהם מחליטים להביא ילד לעולם אנחנו צריכים לספוג את "14 שבועות" של ערוץ 10. לא רוצים יותר. נמאס לנו מסדרות עם ספרות בתור שם, ונמאס מהחיים של המתועדים בהן. תודה ולא תודה.
"14 שבועות" מתעדת את המסע הלא יוצא דופן של כמה זוגות לא יוצאים דופן, (אולי מלבד זה של זוג הומוסקסואלים), בדרך ללידת ילד ראשון או נוסף, ועוקב אחרי חכו לזה 14 השבועות הראשונים של החיים החדשים שלהם עם נזר הבריאה הפרטי שלהם. אורית ואופיר מגדלים את שני ילדיה מנישואים קודמים ומחכים לילד ראשון משלהם; אורית ודורון הדתיים ממתינים לילדם השישי; גיל וזיו ממתינים לחדשות מהאם הפונדקאית שלהם בהודו; יפעת וברוך מגדלים חתולים אבל לא יודעים דבר על גידול תינוקות; יעל וליאור נכנסו להריון מוקדם מהרצוי להם אחרי שיש להם תינוקת אחת בבית. כל אחד מהזוגות נופל למשבצת ליהוקית לכאורה, אבל בפועל יש פה מעט מאוד טלוויזיה.
אין ספק שהריאליטי התיעודי סובל מבייבי בום מאסיבי, שאין בו הצדקה של ממש מי שחשב שהנה נמצא הפתרון הזול והקל למילוי רצועות טלוויזיה בהפקות מקור, ושעם הסוס האחד הזה אפשר לדהור לנצח, צריך להבין שהגיע הזמן לשלוח את הסוס הרצוץ הזה למפעל לייצור דבק. מי שהתאהב ב-"7 אפ" המיתולוגית והמדהימה כאמו מולידתו של הז'אנר ככלל כמו גם של "14 שבועות", מבין שלא תמיד צאצאים הם רעיון טוב. ו-"14 שבועות" היא כבר כל כך נטולת השראה ומרושלת, שהיא ממש נכדה מיותרת לאותו מאסטר פיס, מוציאה שם רע לז'אנר כולו, ומבזבזת את מעט הסבלנות שעוד נותרה לנו לעניין.
קשה לראות מה ב-"14 שבועות" אמור להיות קוסם לצופים בה מלבד המאמץ העייף למצוא כותרת קלושה לכל אחד מהזוגות שבגללה לכאורה ראוי לתעד אותו, ופסקול כאילו-מרגש במעברונים, לא ניכרת השקעה כלשהיא בעיבוד החומר המתועד לכדי דרמה מעניינת. ולמען האמת, אם מה שרואים בפרקים הראשונים של "14 שבועות" הוא העידית של העניין ושל הדרמה שמצליחים לייצר הזוגות שמתועדים, כנראה שמראש החומר המצולם הוא נון-טלוויזיה. אין בזה טענה לזוגות המתועדים ב-"14 שבועות" כמובן הם משעממים או מעניינים כמו רוב הזוגות בעולם; השיחות שלהם נטולות השראה או ברק כמו של רובנו. הטענה היא רק למי שחשב שמשהו בזה אמור לדגדג את בלוטות העניין לצופי הטלוויזיה.
"14 שבועות" משכפלת את החוויה של האזנה כפויה לשיחת טלפון מפורטת מדי באוטובוס, או להצמדת כוס לקיר הגובל עם השכנים שרבים בצרחות. שום דבר יוצא דופן, יומיומיות הזועקת את יומיומיותה. היה לנו מספיק מזה, אפשר לעבור הלאה. עכשיו אם לא אכפת לכם החזירו לנו את הדיאלוגים המנוסחים להפליא, את הדמויות הגדולות מהחיים, את האפשרות לחלום על קו אופק גבוה ובהיר יותר.
למי מהבנות של שלוש מגיע למצוא אהבה? הצביעו
"61 ימים של אהבה" - משחק מקדים שלא ממש מגיע לשום מקום
"14 שבועות": אתם אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק