נורית גלרון
"מתוך השיר 'עוד לא הגענו' שכתב למדינה הזאת, שאהב אותה כל כך (אחרי תל אביב ופריז... כמובן). עלי תמיד צחק על זה שאני גרמתי לכך שאחרי 'נגיעה אחת רכה' כל בנות ישראל נפלו לרגליו מהתפעמות על רגישותו הרבה לנפש האשה ובזה היה אסיר תודה לי... אני מתגעגעת מאד לחיוך המקסים שלו, לפשטות הילכותיו, לצניעותו, להומור הממזרי, ולרגישותו".
הזמרת נורית גלרון, שביצעה את שירו של מוהר "נגיעה אחת רכה", הצטלמה ב"גן העיר" בו שכן פעם גן החיות של תל אביב, שהוזכר רבות בכתביו
אפרים שמיר
אפרים שמיר לא היה ביחסי חברות עם עלי מוהר, אבל זה בסדר: הוא עדיין יהיה חייב לו את אחד הלהיטים הגדולים בקריירה שלו, "שיעור מולדת", השיר שמחזיר את כל מי שמאזין לו לבית הספר, הלוח, הגיר והריח המוכר והאהוב של "פעם היה פה טוב יותר, אפילו שחטפתי כאפות בהפסקה".
אפרים שמיר, שלא מספיק מוערך כזמר, הוא המבצע המושלם לשיר הזה עם הרבה חום ופתיחות. הבחירה לצלם את שמיר בתיכון חדש נועדה כדי להחזיר אותו ואותנו, לרגע שבו מוהר הלחין בדיוק את הנוסטלגיה הישראלית.
הזמר אפרים שמיר הצטלם בתיכון חדש בתל אביב, בו למד עלי מוהר
דוד טרטקובר
"לראשונה נפגשנו דוד טרטקובר ואני, במילואים, לא ברור בדיוק מתי: אולי באחד מחידושי הצניחה, אולי באמון חטיבתי ברמת הגולן, ואולי בחודש פעילות מבצעית בפתחת רפיח או בעזה של תחילת שנות השבעים.
במוצאי יום הכיפורים תשל"ד גויסנו כמו כל החטיבה, ובמשך 115 ימים ארוכים נשארנו מגויסים, תחילה ברמת הגולן ואחר כך משני עברי התעלה כחלק מאוגדת שרון. ואולם ,כל אותו זמן נשארה רוחנו אזרחית להפליא, כמעט אזרחית להכעיס. היא ניצלה כל סדק בחומת הצבאיות כדי לפשוט מעליה בזריזות את המדים, גם אם הגוף נאלץ להמשיך וללבוש אותם: היא עטה על כל שהות, על כל רגע פנוי ממטלה צבאית, כדי לשוב למצבה הטבעי, האזרחי החופשי" (עלי מוהר מתוך הספר "פלוגה גימל, מחלקה שלוש -רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים").
"הספר שהוצאנו לאור לציון שלושים שנה למלחמה ההיא, רשימותיו של עלי לעתון "דבר" ורישומים שלי הם, כפי שכתב עלי: 'לא סיפור קרבות ועלילות, כי אם יומן משולי המלחמה של שני מילואימניקים, שני חברים מפלוגה ג', מחלקה 3'. ואכן נשארנו שני חברים מפלוגה ג', מחלקה 3".
האמן והמעצב דוד טרטקובר הצטלם במקום בו שכן פעם בית הקפה "כסית", שהיה חלק מנוף ילדותו של מוהר מאחר שאביו, המשורר יחיאל מר (מוהר), נהג לשבת בו עם יתר משוררי התקופה
איתן גרין
"הכרתי את עלי לפני שהוא הכיר אותי מהטעם הפשוט שאני הייתי תלמיד בחמישית בתיכון חדש והוא היה בשמינית. היתה לו בת זוג יפה שלימים הפכה לאשתו הראשונה והזוג הזה סקרן אותי ושבה את לבי. אחרי לפחות עשר שנים עברתי לגור בקרבתו והוא איכשהו זכר אותי ואז התפתחה הידידות שלנו שנמשכה שלושים שנה.
תקופה ארוכה היינו הולכים ביחד לבריכת גורדון, אוכלים ארוחת צהריים ביחד במסעדת 'חיים' בבזל וגם יוצאים ביחד בלילות לפאבים... חמש שנים בלעדיו ואני מתגעגע. השיחה איתו והעצות שלו היו תמיד בעלות משמעות לגבי וכך הציטוט שבחרתי משקף איזשהו יחס שלי לכך שהוא איננו".
הקולנוען איתן גרין הצטלם בשדרות בן גוריון בתל אביב, שהיתה השדרה האהובה על עלי מוהר
רמי רוטהולץ
"נולדנו וגדלנו באותה תל אביב, הסתובבנו באותם מעגלים אבל לא היינו חברים קרובים לכן גם לא אמרתי לו את זה אף פעם: עלי מוהר היה מין כוכב צפון שכזה הרמת את הראש, הסתכלת עליו וידעת מאיפה אתה בא, איפה אתה נמצא ולאן צריך ללכת מכאן".
רמי רוטהולץ, מעורכיו של עיתון "העיר", בו פרסם מוהר את הטורים "בשער" ו"מהנעשה בעירנו", הצטלם בפתח בניין מערכת העיתון הישן ברחוב קארו בתל אביב
יוני רכטר
"'... בלי להתכוון תן לעצמך ללכת
כל החישובים ייגמרו מאליהם
כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת
משהו בך יאמר לך המשך...'
(מתוך "שיר נבואי קוסמי עליז")
לעלי ולי יש מספר שירים בהם ישנן שורות שמתייחסות לעשייה שלנו בעבר, הציטוט הזה הוא אחת הדוגמאות לכך: לאלבום הסולו הראשון שלי קראתי 'התכוונות' (1978) בעצם בחירת שם זה רציתי לומר, התכוון לכל צליל שאתה מנגן ולכל מילה שאתה אומר. והנה באלבום 'בגובה העניים' (1985) בו מופיע השיר הנ"ל, כתב עלי את השורות הללו שרצו לבטא שדווקא בלי להתכוון קורים הדברים בצורה משמעותית".
לבקשתו, יוני רכטר העביר לנו תצלום אישי שלו ושל עלי מוהר
5 שנים למותו של עלי מוהר: איל מגד על תל אביב של "מהנעשה בעירנו"
מה הציטוט של עלי מוהר האהוב עליכם? ספרו לנו בפייסבוק