פרדי מרקיורי: במלאת 20 שנה למותו - שפמי הרוקנרול הגדולים

בפייסטה האייטיזית הבלתי נגמרת שלו, לא הסתפק ליונל ריצ'י באפרו מהודק עם שארית מתנפנפת על העורף, אלא דאג גם לטפח בעקביות שפם עבה ומרשים. אותו שפם נשאר איתו גם כשהשליטה של "Hello" במצעדים הפכה לזיכרון רחוק וריקודים אפריקאיים ברחובות הפכו ללא רלבנטיים. כל הזמן הזה נותר ריצ'י נאמן לקווצת השיער צפופה שהיתה שם גם בניסיון הקאמבק שלו בשנות התשעים בוורסיה מעט מתונה יותר עם חיזוק צרפתי – כי הקהל אולי לא תמיד נשאר נאמן אבל שיער הפנים שלך יצמח לא משנה כמה פעמים תגלח אותו.

הלו? הלו? מחכה לי?

השפם של יוג'ין הוץ הוא לכאורה רק עוד חלק מהפרופס בפריק-שואו של סולן הגוגול בורדלו, יחד עם המטפחת, הטייץ הצבעוני והבחרובקה. אבל למעשה השפם העבה, הבולט, עם הסיום השובב כלפי מעלה, מזקק את המהות של להקת ה-Pאנק הצועני המחופפת והמשובחת שבראשה הוא עומד. כי שפם זו לא רק אמירה אסתטית, זו אמירה פוליטית והוץ האוקראיני אולי מצא בית בקיבוץ גלויות של מהגרים בניו יורק אבל הוא לא שוכח את המקום ממנו הוא בא, ונושא עליו שארית נאמנה מהסטייל המזרח אירופי. הגירה לפנים.

גוגול בורדלו בפעולה

כפי שאבחן נכון רונן ארבל במדור "באסה או קלאסה" המנוח, הלהיט "Maneater" הוא מהשירים שהגדירו את האייטיז. השפם המופלא של ג'ון אוטס לעומת זאת, היה סימן היכר של הצמד לא פחות מהבייס-ליינים שלו, הסקסופונים ואווירת הקאמפ הבלתי נשכחת. בתמונות מהשנים האחרונות נראה אוטס ללא שפם, מה שמסביר מדוע המוזיקה שלו נעלמה – נראה שאיש לא מזהה אותו.

עמי שלו, סולן מונוטוניקס, הוא אביר רוקנרול של ממש והשפם שלו הוא סוג של כידון: הרי שלו מעולם לא צלח חמש דקות של הופעה מבלי להתחכך בעשרות האנשים שמקיפים אותו (במה היא לא בדיוק אופציה עבור מונוטוניקס) וכך יוצא שבכל רגע נתון שלו שואג ובינתיים אזרח כזה או אחר מצליח לראות את מעט ההבדלים שיש בין שפמו של שלו לזה של דודו זר. ככה זה ב-Pאנק: כמה שיותר קרוב, ככה יותר טוב.

מונוטוניקס נפרדים מהקהל

לשלמה יידוב יש לא מעט זכויות במוזיקה הישראלית, אבל באופן מפתיע מה שהפך אותו למעין קוריוז היתה הר' המתגלגלת של המבטא הדרום האמריקאי שנותר לעולה מארגנטינה והביא איתו את "חולם בספרדית" לכל בית. כל זאת הביא להזנחה של סימן ההיכר היותר משמח של יידוב – אותו שפם חינני, גזור היטב ובעל פרופורציות מושלמות ששם אותו באופן טבעי באותו מקום עם פרדי מרקיורי. האמת? גם מוזיקלית הוא מתאים לרשימה שכזו. ברור.

שלמה יידוב בוואלה! Music

"אני רוצה נסיכה יהודיה קטנה ושעירה, עם אף חדש לגמרי שיודע לאן הוא הולך. אני רוצה נסיכה יהודיה קטנה ולוהטת, עם חניכיים שעבדו כבר יותר מדי, כזו שחורקת כשהיא גומרת". כנראה שפרנק זאפה מעולם לא פחד להגיד מה הוא חושב או מה הוא רוצה, גם אם זה הכניס אותו לצרות עם הלובי היהודי בארצות הברית. חצוף, בוטה, יצירתי ועתיר ביטחון עצמי, פרנק זאפה הוא אחד מאבני היסוד של הרוק וגם בעל השפם מהולל נחשב עד היום לאחד הגיטריסטים הטובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה, ומי שההופעות שלו נגמרו פעמים רבות בליווי המשטרה או כמו שמספרים זאת דיפ פרפל - בכוחות כיבוי אש ועשן על המים. למרות שמת לפני כמעט שני עשורים, הרבה מיצירותיו רלוונטיות מתמיד גם היום, במיוחד כשרבים תוהים "מיהם משטרת המחשבות?"

מיהם משטרת המחשבות באמת?

20 שנה אחרי שהלך לעולמו, אין עוד מה לכתוב על פרדי מרקיורי כמוזיקאי, אלא אם מההקלטות שהובטחו לנו על ידי חברי להקת קווין יצוץ משהו יוצא דופן. חשיבותו הובהרה לכל וגם ניפוץ המיתוס סביבו הפך ללעוס ובנאלי. מצד שני, דמותו הפיזית של מרקיורי היא פלא ויזואלי שהזיכרון מסרב להדיר, לפעמים ממש כמו השירים המאוסים ביותר של קווין: בתוך כך, שפמו של מרקיורי הוא כמעט סמל מין בפני עצמו: בולט, מוחצן, מעורר. שפם שעצם גילוחו הביא צלמים לתעד את האירוע, כפי שנראה בתמונה שלפניכם, שפם שכולו גאווה, גאווה שלמרקיורי לא היתה בחייו הציבוריים. 20 שנה לאחר מכן, כשהשפם הוא אקססורי אופנתי בקרב אוכלוסייה מעודכנת ואופנתית שדווקא מתעבת את מה שקווין מייצגת, מרקיורי הוא קונצנזוס שנח על משכבו בשלום, בין האף לשפתיים.

פרדי מרקיורי וקווין גאים מתמיד
בואו לזכור את פרדי מרקיורי בפייסבוק שלנו

*השתתפו בהכנת הכתבה: שני גורקביץ', חן רוזנק ועינב שיף