יש שירים שמגדירים עשורים. "Rock Around the Clock", "White Rabbit" של ג'פרסון איירפליין, "Nights on Broadway" של הבי-ג'יז ו-"God is A DJ" של פיית'לס הם שירים שמזוהים עם העשור שבו נוצרו. לא רק משום שהיו להיטים גדולים מאוד בזמנם, אלא בעיקר בשל היכולת שלהם - לעתים בלא ידיעתם אלא בהכרה רטרואקטיבית - לנסח את רוח התקופה ולתמצת את מהות העשור לכדי שיר פופ אחד. אלו הם שירים שהזיכרון הקולקטיבי הקשור בהם כה חזק, עד כי לא ניתן להפריד אותם מהשנים אותן הם מסמנים.
"Maneater" של הול אנד אוטס, הוא אחד המנסחים הרשמיים של האייטיז. בראש ובראשונה מדובר בשיר שהגדיר מחדש את הסאונד הנקי, שלא לומר הסטרילי, שאפיין את העשור הזה, או לפחות את תחילתו. כה מצוחצח ומלוקק הוא הצליל של השיר, כמו תמרוקיה במצב צבירה של תווים, עד כי האסתטיקה הזו כמעט ועומדת לו לרועץ - כל מכת סנייר (שמפוצץ בריוורב), כל נשיפת סקסופון (כמובן עם הדיליי שכל כך אהבו אז) וכל פריטת גיטרה הנשמעת בבירור הפכו לסטנדרט, שמאוחר יותר אומץ על ידי כל מי ששאף להפיק פופ כהלכה במהלך אותו עשור. דווקא בשל העבר שלהם בלהקות הסול וFאנק המובילות של פילדלפיה - יחד עם המאסטרים גאמבל והאף (שבעצמם עדנו קצת את החספוס של הFאנק) - המוטציה הלבנה שיצרו השניים, שאף הלכה והלבינה ככל שנקפו השנים, חרתה כל כך למבקרים (ולהוכחה, "Part Time Lover" של סטיבי וונדר מועתק ממנו כמעט לחלוטין ותגידו אתם - מבלי להיכנס לבדיחות עיוורים - יש משהו לבן יותר מסטיבי וונדר באייטיז?).
אבל מה מבקרים מבינים בכלל? על שיר עם כזה באס אי אפשר לומר מלה רעה אחת שום פנים ואופן, גם באמצע שלו יש סולו סקסופון וקולות רקע בלתי נסבלים.
מלבד אלמנט הסאונד, "Maneater" הוא פורץ דרך אייטיזי בכיוון נוסף - הטקסט הדו-משמעי שלו. לכאורה, "Maneater", הוא שיר על בחורה שאסור להתאהב בה, משום שכל מה שהיא מחפשת זה רק כסף, והיא יודעת איך להשיג את זה. מבט מעמיק יותר על הול אנד הוטס, כצמד, מבהיר שהסוד של השיר טמון בשפם.
" שפם הינו שיער הפנים שנמצא מעל לשפה העליונה, בינה לבין האף. בעלי שפם הינם אנשים שמגלחים את שיער הפנים אך לא את אזור השפם. אנשים בעלי שפם שיש להם שיער פנים נוסף נקראים "בעלי זקן". הסיבות לגידול שפם מגוונות." (מתוך וויקיפדיה)
אחד התכסיסים של התרבות ההומוסקסואלית להיאבק בדימוי הרכרוכי שנוצר לה, היה לאמץ לחיקה מוטיבים שזוהו על ידי החברה כגבריים, ולעשות להם הזרה. כך הפך השפם בסוף שנות השבעים-תחילת השמונים, מסמל מאצ'ואיסטי מובהק, לאמצעי שעוזר לגיי-דאר לצפצף בעת הצורך. כולם זוכרים את המהתלה של פרדי מרקיורי בקליפ של "I Want to Break Free", בו התהדר בשפם עבה ומפואר, ובה בעת לבש חצאית ושאב את הבית. אבל הוא בוודאי לא היה היחיד שנטיותיו והדימוי שיצר לעצמו תעתעו בציבור. גם לובשי שפמים מפורסמים אחרים דוגמת תום סלק - מגנום, בשבילכם - וברט ריינולדס, נאלצו לפתע להיאבק בשמועות לגבי נטיותיהם המיניות (למרבה הצער, אז זה עוד הזיק לתדמית). להוא מהווילג' פיפל זה הרי לא באמת הפריע.
גם לג'ון אוטס היה שפם. אוהו, איזה שפם היה לו - כזה שבדיעבד לא משאיר מקום לטעויות. על כן, במבט לאחור ברור לגמרי שזו שאוכלת גברים, היא כלל לא אישה - מדובר בגבר שאקט האכילה שלו הוא כה עדין וענוג, עד כי כל גבר שמגיע לשפתותיו מיד הופך מכור ומוכן לשלם כל סכום שבעולם (הוא יקר, הטיפוס הזה), וחייבים להיזהר ממנו כאשר הוא לועס, מכיוון שבתוך כל היופי הזה מסתתרת חיה. חיה של שיר.