כנראה שאין זמן אידיאלי יותר משישי בצהריים לחגוג יום הולדת 40 ל"בדשא אצל אביגדור" של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב, מאלבומי המופת של המוזיקה הישראלית. כמובן שהחגיגות נערכות במעמד צד אחד מבין יוצריו וספק אם גם בהנחה שהמופע החגיגי היה מועבר ברדיו איינשטיין היה מאזין לו. אבל הכבוד מגיע גם ובוודאי יותר משהוענק לו לגבריאלוב, ש"בדשא אצל אביגדור" הוא טיעון מרכזי בשאלה האם הוא המלחין הטוב ביותר שעבד עם איינשטיין.
דווקא התזמון האידיאלי כמו גם הכוונות הטובות הדגישו שגם לחגוג צריך לדעת: הדבר הצורם ביותר הוא שאם כבר דחפתם אלבום שכולו גיטרות לפסטיבל הפסנתר, רצוי שהפסנתר ישמש בו כלי מעט יותר מרכזי. במקום זה, על הבמה היו בו-זמנית שתי גיטרות ולפעמים שלוש (עם חיים רומנו הוותיק והנפלא), קלידים עלומים, ולשני שירים בלבד אוהד חיטמן ניגן בפסנתר. גבריאלוב עצמו צחק על כך, אבל זוהי בעיה שחוזרת על עצמה במופעי הפסטיבל המבורך הזה, מוסד תרבותי שמחזיק 13 שנה בזכות אך זו לא אחת מהן.
ניתן היה, אם כבר רוצים לחגוג את אריק איינשטיין ולמשל, את יצירתו עם גבריאלוב פשוט לאסוף קובץ של 15 שירים של השניים, לעבדם לפסנתר ולהעלות מופע חד פעמי שיכלול גם שירים כמו "היא יושבה לחלון" ו"שיר על תוכי יוסי" את שניהם הלחין גבריאלוב, שניהם מתאימים היטב לפסנתר, שניהם לא נכללים ב"בדשא אצל אביגדור" אך גם לא בסט שירי איינשטיין שהשלים את המופע באווירת קומבינה. פסטיבל הפסנתר הוא מותג מספיק חזק כדי להשתמש גם בפסנתר.
טעם הלוואי המיותר הזה היה נעלם, אם המופע עצמו היה כולל ביצועים חזקים שלא היו מתנדפים מרגע היציאה מהאולם ועד החניון: להוציא שניים וחצי ביצועים, רוב האמנים (בהם יהלי סובול, חמי רודנר, איה כורם ושירה גבריאלוב, בתו של מיקי) כמו השתתפו בתחרות קריוקי, כשלצידם גבריאלוב מתאמץ בחן ובצניעות לחגוג את אחת מיצירות חייו. הפער הזה, שהיוצרים אמנם גישרו עליו בחן של חיבה והערכה לגבריאלוב, בלט בכל פעם שגבריאלוב ניגש לעשות קולות רקע לאמן אחר ופשוט נשמע במקום בו הוא רוצה להיות. יהלי סובול, לעומת זאת, עשה את "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" כאילו הוא ביום מילואים.
לעומתם, תמר אייזנמן נתנה ביצוע כיפי ל"קפה טורקי". דווקא אייזנמן, מהיוצרות הישראליות שפחות שייכות לכאן אמנותית, נטמעה היטב באחוות המילואימניקים של השיר כי עם כל הכבוד לקפה שגולש סולו גיטרה זה התחום שלה. קובי אפללו נשמע נהדר ב"אמא אדמה" לקראת סוף המופע אבל את פרס הביצוע המצטיין לקח עידן חביב, שנתן את כל העגמומיות שיש לו ב"היא תבוא" ובמקום שה"קו קו קו" המפורסם של השיר ישמש למחיאות כפיים קצובות, הוא נהיה למעין בכי שקט.
כפי שכל פסטיבל צריך ערב מחווה, כך גם כל ערב מחווה צריך להסתיים בעלייה של האמנים לשיר במשותף, כי ככה זה. השיר שנבחר, באופן טבעי, היה "אני ואתה", ביצוע שעבר כמו המופע בשלום, בלי תקלות מיוחדות אבל גם בלי שיאי רגש. הוא היה פשוט השיר שכולם מכירים בעל פה ובכלל לא שיר שאמור להוציא לדרך מהפכות, כמו שהמופע היה הזדמנות לבצע שירים שכולם מכירים ולרוב לא לומר עליהם משהו חדש. לכן, היה קצת מביך לשמוע את מיקי גבריאלוב מסביר עד כמה הוא עצוב על כך שאריק איינשטיין לא היה מעוניין להשתתף באירוע. בהתחשב ביצירות האחרונות והאיומות שאיינשטיין הוציא באחרונה, רק עוד אירוע בינוני היה חסר לו.
פסטיבל הפסנתר: המדריך השלם
פסטיבל הפסנתר: אביב גפן ואביתר בנאי בפעולה
פסטיבל הפסנתר: מה דעתכם עליו עד עכשיו? ספרו לנו בפייסבוק