חנוכה הוא חג בלי הרבה זוהר. אין לו את החגיגיות של ראש השנה, את הסמליות של פסח או את הבכורה של שבועות. ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר ניסחו זאת בצורה המשעשעת ביותר - בקרב שבין הלעטקס לעץ האשוח, המכבים מפסידים:
ובכל זאת, חוץ מפחמימות, מה כן יש בו? יש בו אור. אותו נס פך שמן, אותם נרות בחנוכייה, אותו "סורה חושך". אז לכבוד החג הנה כמה טמבלרים שמעניקים פרשנות מעניינת למשמעות האור ולמשחקים באש באמנות. זהירות,דליק.
אש על הפנים
אחרי ימי האביב הערבי והצתות המחאה של אנשים אבודים, הזיקוק האנושי הזה לא מזכיר רק את פסטיבל פורקן העול במדבר האמריקאי "Burning Man" אלא גם את רחובות תוניסיה ויוון. ואולם, העבודה הזאת מתוך הטמבלר "alecshao" מכילה בתוכה לא רק את הסכנה מהחום וההתלקחות, אלא גם את הניצוץ הגאוני שטמון באדם באשר הוא אדם; את ההברקה הניצתת במוחו של האיש ושולחת לכל עבר זרמי תודעה. האדם אמנם איננו בתמונה, במקומו אנו רואים את הטבע הירוק שמאחוריו, אך הקיום שלו נמצא ברעיונות הבוערים שעלו ממנו.
האופן בו משובצת התמונה הזאת בין יתר העבודות בטמבלר, מעלה על הדעת רעיון שניצת במוחו הקודח של איש אחד, יהודי מבית לחם, שהטריף את העולם כולו. כי כשאתה שם את מי שנראים כמו מריה וישו בצמוד לאיש הבוער/לא בוער, אל תתפלא שנוצר לך חומר דליק.
לראות את האור
בחנוכה אנחנו מבצעים ביוזמתנו מעין ריאקציה סמלית וזונחים את החשמל לרגע כדי להתמסר לאור הנר ההו-כה רומנטי ומהפנט. העבודה הזאת מתוך הטמבלר "stitch and line" דווקא עושה תהליך הפוך - הישן והנוסטלגי נזנח לטובת החדש והמודרני. "Star in a Jar" של מט ג'ונסון מחליפה את הגחלילית המסורתית בנורה בצנצנת. לא עוד משחקי ילדים, אלא פס ייצור. האור הכלוא אינו אור אורגני, חי, אלא אור מלאכותי, רדי מייד. המעשה הילדותי התמים, שהינו למעשה אקט אכזרי לחלוטין, הוחלף בניכור, אכזרי גם הוא.
ואולם,שתי העבודות הצמודות לתמונה, מרככות מעט את הפסימיות הזאת. שתיהן מבכרות את הדימיון על המציאות, כל אחת בדרכה שלה. הראשונה מביטה בנשות שנות העשרים הענוגות כאילו היו פושעות בתמונות המפורסמות שלאחר מעצר, והשנייה היא בכלל טקסט שטוען כי "יש שתי דרכים להשיג אותי: על ידי נשיקות או על ידי דימיון. אבל ישנה היררכיה: הנשיקות לבד לא מספיקות". הפנטזיה המתקיימת בשני המקרים הללו, גולשת גם לעבודה שביניהם והופכת במידת מה את הניכור שבה לגעגוע.
הנוסטלגיה מקורה במבט עורג אל העבר, כזה הדומה למבט שעומד ביסודו של חג החנוכה (והחגים היהודיים בכלל), שמזכיר לכולנו את ניצחון היהודים על היוונים. סרטון האנימציה המקסים הבא דווקא בוחר בצד של היוונים - עם פתיחה שנראית כמו המחזה של המיתוס של סיזיפוס, הוא מפתיע ומראה כי האור ואיתו ההארה משנים את המצב הקיים, לעיתים באופן שאין ממנו חזרה.
Illuminated (מוארים) from Isca Mayo on Vimeo.