לו היו מחלקים את פרס האב הקולנועי הגרוע של השנה, ג'ון סי. ריילי לבטח היה זוכה בו. נימוקי הזכייה: קודם כל, בשבועות האחרונים אנחנו יכולים לראותו מגלם ב"אלוהי הקטל" של רומן פולנסקי אדם שבנו מעורב בקטטה אלימה, דבר החושף את כל הכשלים שלו כהורה וכאיש משפחה בכלל.
חשוב מכך, בסוף השבוע הקרוב יגיע לאולמות "חייבים לדבר על קווין" של לין רמזי, עיבוד עטור שבחים ופרסים לספרה של ליונל שרייבר, שבו השחקן מציג בפנינו אבהות פגומה עוד יותר: הפעם, הוא נכנס לעורו של גבר שהצאצא שלו מתגלה כסיוט הגדול ביותר של כל הורה. בקיצור, מי שחוזה ביצירות שעשה סי. ריילי השנה, חש שהוא צופה בתשדירים לעידוד סירוס.
בשני המקרים, סי. ריילי נרתם לפרויקטים בגלל זהות היוצרים שעמדו מאחוריהם. "אני כל הזמן מנסה להתחדש ולקבל השראה, אז עשיתי לעצמי רשימה של במאים גדולים שעוד לא עבדתי איתם, ובראשה עמדו פולנסקי ורמזי", הוא מספר לוואלה! תרבות בראיון מיוחד, שהתקיים לאחר הקרנת הבכורה העולמית של "חייבים לדבר על קווין" בפסטיבל קאן. "פולנסקי גייס אותי מיוזמתו, אבל במקרה של רמזי, זו היתה יוזמה שלי הערצתי את סרטה הקודם, 'מורברן קאלאר', אז אמרתי לסוכן שלי שיברר על מה היא עובדת. מובן שהייתי צריך להסביר לו מי זאת, כי עברו עשר שנים מאז הסרט הזה והוא גם ככה לא בדיוק היה מוכר בכל בית. לשמחתי, למרות ההקפאה היצירתית הארוכה שלה, דווקא כשיזמתי את הקשר עם רמזי התברר כי היא בדיוק עובדת על 'קווין', אז ישר ביקשתי לידי את התסריט ומיידית אמרתי כן".
ההתרחשויות בסרט די מהממות את כל מה שצופה בו. איך אתה הגבת כשקראת את התסריט בפעם הראשונה?
"הייתי בהלם כמו כל אחד אחר. בעיקר הייתי המום מן הכנות בסיפור, שלא מפחד להודות כמה זה קשה לגדל ילדים. זה משהו שלא מרבים לדבר עליו, אבל עד כמה שקל להביא ילד לעולם ועד כמה שבעצם כל אחד מסוגל לעשות את זה, זה בכלל לא מובן מאליו לדעת לגדל אותו כמו שצריך, והרבה אנשים לא יודעים או לא מסוגלים לעשות זאת. כל הורה מפחד שיקרה לו מה שקורה ב'קווין', והסרט לא חושש להביט לפחד הזה בפנים. זה מה שכל כך מהמם בו".
כשקראת את התסריט וכשהתחלת להתכונן לתפקיד, הרהרת מה אתה היית עושה לו מה שקורה לדמות שלך בסרט היה קורה לך במציאות?
"לא ממש חשבתי על זה, כי אני פשוט לא יכול לדמיין מה הייתי עושה. כאן בדיוק טמונה כל הזוועה שבסיפור. הוא מצליח לגעת בנקודה הכי כאובה בחיים: הדבר האחרון בעולם שהיית רוצה זה שהילד שלך יפגע במישהו או שייפגע בעצמו, אבל אין מה לעשות, הפוטנציאל לטרגדיה תמיד אורב בפינה, וכשזה קורה, מי יודע ומי יכול להגיד מה אפשר לעשות בקשר לזה".
בנקודה זו אני מבקש לדון עם סי. ריילי במשהו שמעט צרם לי בסרט העובדה שאותו פוטנציאל הרסני קיים במשפחה במשך זמן רב, אך האב מדחיק ומכחיש את הפיל שבמרכז החדר ואת הכתובת שעל הקיר בצורה שעלולה להיראות מעט לא אמינה. השחקן הלבבי אינו מסתיר את העובדה כי זו שאלה מטופשת לדעתו, ומיד מתפנה להסביר ארוכות למה היא גם לא רלוונטית בעיניו.
"יש לי שני דברים להגיד על זה", הוא אומר. "קודם כל, אסור להסתכל על מה שקורה ב'קווין' ולקבל אותו כמה שהתרחש באמת", הוא אומר. "צריך לזכור שהכל מובא מנקודת המבט של האמא, ומה שאנחנו רואים זה רק איך שהיא זוכרת את הדברים. זו מציאות מדומיינת, מיתולוגיה, והדמויות בה הן לא יותר משברירים של חלום. לו היינו עוקבים אחר ההתרחשויות מן הזווית של האבא, אולי הדברים היו נראים אחרת. אבל כך או כך, אני לא חושב שהמושג 'הכחשה' במקום כאן".
למה?
"תראה, האבא לא אידיוט. מה, באמת אפשר לחשוב שהוא לא רואה את הפיל בחדר? ודאי שהוא רואה, והוא מודע למה שקורה ויכול לתאר לעצמו איזה מין השלכות יהיו להתפתחות הפסיכוטית של הבן שלו. הוא מבין את כל זה, אבל הוא בוחר לנסות להתמודד עם כך בטוב לקוות לטוב ולהעמיד מול האגרסיות של הבן שלו אהבה שאינה תלויה בדבר, בתקווה שזה מה שישקיט את רוחו ויביא להרמוניה במשפחה. כמו רוב האנשים, הוא מפחד לקחת אחריות מלאה, וחושש שאם יפגין את הסמכות האבהית שלו מול בנו פורק העול, זה רק יחמיר את המצב. כמו רוב האנשים, הוא מעדיף משהו מעוות על פני משהו שבור. בסך הכל, זו תגובה טבעית למדי, ואתה יכול לקרוא לזה הכחשה, אבל אני קורא לזה מישהו שעושה את המיטב".
כך או כך, עד כמה בכלל לדעתך להורים יש משקל בצורה שבה מתפתח הילד שלהם?
"החשיבות שלהם מוגבלת, בסופו של דבר. בשנים הראשונות לחייו של הילד אתה באמת הגורם הדומיננטי בעולם שלו, אבל ברגע שהילדים מתחילים ללכת לבית ספר, הם מבלים את רוב זמנם בחברת אנשים אחרים המורים, החברים וכדומה, ועד כמה שקשה להודות בזה, הסביבה הזו מכתיבה את אופיים. מה שמצער עוד יותר היא העובדה שזו לרוב סביבה אלימה, וכתוצאה מכך, לפעמים היא מצמיחה מתוכה ילדים אלימים. החברה נוהגת לקטלג את הילדים האלה כחולים, כדי שתוכל להתנער מאחריות עליהם, אבל האמת שזה דווקא העולם שחולה, והם יצאו כאלה בגלל חוסר היכולת שלהם להתמודד עם החולי הזה".
אתה חושב שהוליווד היא סביבה חולה במיוחד? גם אתה וגם אשתך, המפיקה אליסון דיקי, חלק מעולם הבידור. זה הקשה עליכם עוד יותר לגדל את ילדיכם?
"זה היה יכול להקשות. אין ספק שקשה לנהל חיי משפחה נורמליים כשאתה עובד כשחקן. תחשוב באיזה מציאות בעייתית אתה חי גם אתה כל הזמן מחוץ לבית, וגם כל הזמן העבודה כופה עלייך להיכנס למיטה עם נשים אחרות, שזה אולי הכרחי בשביל הסרט, אבל זה יכול לערער את היחסים עם אשתך האמיתית. הפתרון שלי לקושי הזה היה לשים את המשפחה בסדר עדיפויות גבוה. אני בדרך כלל מקפיד לעבוד בסרטים שמצטלמים קרוב לבית, ולדעתי זה איפשר לי להיות אבא טוב יותר".
הן ב"אלוהי הקטל" והן ב"קווין", את הדמויות האבהיות שמגלם סי. ריילי אפשר להגדיר כמי שנכנסות בנקל תחת הקטגוריה "הגבר האמריקאי הממוצע". השחקן מכיר בכך וגם מתגאה בזאת. "בוא נגיד את האמת, רוב הצופים לא נראים כמו בראד פיט, אז טוב שיש מישהו כמוני בשביל לייצג אותם", הוא אומר. "בגלל זה אני גם אוהב להשתתף בסצינות סקס, כפי שיוצא לי לעשות גם כאן. ככה אני מוכיח לאמריקאי הממוצע שגם לאנשים כמוהו מותר להתאהב ולעשות אהבה, ולא רק ליפיופים. אז נכון, אני לא הבחירה האולטימטיבית לגלם מושא תשוקה, אבל כשזה קורה, אני שם לב שהקהל מגיב לזה בהתלהבות, כי כשהאדם מן היישוב רואה מישהו כמוני במיטה עם ג'ניפר אניסטון, מריסה טומיי או טילדה סווינטון, הוא אומר לעצמו שגם הוא יכול".
עוד לפני "אלוהי הקטל" ו"קווין", סי. ריילי גילם את האב-טיפוס של הדמות העממית הזו בשורה ארוכה של סרטים למשל, "שיקגו", שעליו היה מועמד לאוסקר, "מגנוליה", "בחורה טובה", "השעות" ורבים אחרים. כל הדרמות הללו סימנו אותו כאחד משחקני האופי המוערכים והעסוקים בהוליווד, אבל למרות ההערכה המוצדקת להן בכלל ולהופעותיו בהן בפרט, יצירותיו החביבות עליי הן דווקא הקומדיות המבריקות שעשה, ובעיקר "לילות טלגדה" ו"אחים חורגים", שבשתיהן הופיע בצדו של וויל פארל.
"אני שמח לשמוע שאתה כל כך מחזיק מהסרטים הללו", הוא אומר בתגובה. "אני באמת חושב שמגיעה להם מלוא ההערכה, כי שניהם חתרניים בצורה לא רגילה ונושכים בחדות את המשפחה אמריקאית ואת החברה האמריקאית בכלל. ידעתי שהם יהיו כאלה עוד כבר כשקראתי את התסריטים שלהם, ורק בגלל זה הסכמתי להשתתף בהם. אין לי עניין בהומור שכל המטרה שלו זה להצחיק. קומדיות מעניינות אותי רק אם בתוך הבדיחות פועם לב אנושי ומסתתרים מסרים".
לאור מה שאתה אומר, לא חורה לך שהקומדיות שלך לא זכו לכבוד ולהוקרה כמו הסרטים הרציניים יותר בהשתתפותך?
"זה לא מפריע לי, כי מלכתחילה קומדיה לא צריכה לזכות בדברים האלה. קומיקאי בהוליווד הוא כמו ליצן בחצר המלוכה. התפקיד שלו זה להיות אאוטסיידר תמידי ולצחוק על אנשים רציניים. אם הקומדיות הללו היו מקבלות פרסים מהאנשים האלה, זה היה סימן שהן מעלו בתפקיד שלהן".
"חייבים לדבר על קווין": איפה ומתי רואים את הסרט?
"חייבים לדבר על קווין": עזרא מילר, כוכב הסרט, בראיון בלעדי
"חייבים לדבר על קווין": מתכוונים לראות? ספרו לנו בפייסבוק