ברי סחרוף: סיפורו של האלבום "האחר" במלאת עשור לצאתו

"הצימאון לאהבה ורעב שמתמשך", המילים האלה, מתוך השיר "מונסון", מייצגות אולי יותר מכל את סיפורו של אלבום הסולו החמישי של ברי סחרוף – "האחר", שהשבוע מלאו עשר שנים לצאתו. "האחר" היה אלבום קודר, אפל ובמידה רבה הוא היה החריג מבין אלבומי הסולו של ברי. הוא לווה ביחסי ציבור מועטים עד לא קיימים, בסינגל אחד שהיה ללהיט ענק – "מונסון" ובעיקר בתדהמה.

שלוש שנים בדיוק אחרי שיצא "נגיעות", אלבום ההכתרה של סחרוף ככוכב מיינסטרים, הוציא המוזיקאי תחת ידיו משהו שונה לגמרי – טקסטים כמעט אסוציאטיביים, שירים עם מבנים יוצאי דופן שמתחברים אחד אל תוך השני אל תוך סכום כולל מדוכדך למדי. השנה היתה 2001 – התאומים נפלו, אסון ורסאי, אינתיפאדה שנייה, פיגועים איומים בדולפינריום ובסבארו. הרבה סימנים של חולשה, כמאמר המשורר.

מתוך החושך הזה סחרוף, כמו סחרוף, חיפש תקווה ומצא אותה בכתבי הפילוסוף עמנואל לוינס, שהרבה לעסוק בדמות "האחר" שעל שמו נקרא האלבום. במובן מסוים כל האלבום הוא עימות עם מה שאחר, עם עצמך אל מולו ומול החברה בה הוא חי. "אל תפחד ואל תביט מהצד כי אתה לא לבד בעולם // עם הפנים אל האחר תגלה את עצמך" סחרוף שר בשיר הנושא, שכתב לבדו. הנושא שב ועולה לאורך האלבום, ויותר מכל הוא מראה על הכאב שממנו נולד התקליט.

"אני זוכר ש'רועד עלי הבית' התייחס ל-11 בספטמבר. בכל מה שעבדנו עליו היה איזה ניסיון להתייחס קודם כל באמת לחיים פה שלנו בתור ישראלים ולהתייחסות שלנו אל האחר - והאחר שלנו באזור זה הערבים", מספר דן תורן, שותפו של סחרוף לכתיבת רוב השירים באלבום ושותף ותיק בכלל לעבודה עם סחרוף. "אבל זה לא היה רק היה זה. 'אבק בנעלים', השיר הכי ותיק בתקליט, שנשאר מהתקופה של 'נגיעות', מתייחס ישירות אל הנושא הזה - זה שאנחנו חלק מכל שאר בני האדם. זה ניסיון להראות אופטימיות בעולם שנראה לא במיטבו".

אורן לוטנברג (זקני צפת, הבליינים ועוד), שניגן באלבום בגיטרות וגם ליווה את ברי תקופה ארוכה בפרויקטים שונים מסכים עם דברי תורן. "ברי היה אז בקטע של לוינס והוא מאוד התעמק בספרים שלו, וזה מאוד השפיע עליו, גם לתת לאחרים לעשות ולהפיק זה גם קשור לזה", מספר לוטנברג. "העניין הוא האחר ולא רק להיתקע בתחת של עצמך. ברי הוא אחד האנשים שעושה את זה יותר מכל אחד שאני מכיר: שם את עצמו בצד ונותן לאחרים".

העבודה על "האחר" החלה אחרי ההצלחה הגדולה של "נגיעות" (1998) ומסע ההופעות שבעקבותיו, לצד תהליך איסוף החומרים ואיתו העבודה הארוכה והסיזיפית, רוב מלאכת ההפקה הופקדה בידי חיים לרוז (ביקיני), שמנגן עם סחרוף עוד מימי "חם על הירח", האלבום שקדם ל"נגיעות". "זה לקח כמעט שנתיים, אני וברי התקדמנו ממש ממש לאט", מסביר לרוז, "רצינו שזה יהיה אלבום יותר חי. הקלטנו כבר את רוב המסה בנגינה חיה באולפן. ברי בזמנו ניגן עם צ'קלקה (הרכב צד של כמה מחברי הדג נחש - נ.מ.), אבל באופן מעשי שום דבר מזה לא נשאר מזה. אני החלפתי את רוב הדברים כי לא הייתי מרוצה. לברי היה איזה עניין עם עצמו, שהוא רצה לשנות את הכתיבה של עצמו, והוא רצה לקחת ממני כל מיני טראקים. הוא היה שומע אצלי טראקים ואומר לי מה זה? יום אחרי זה הוא היה חוזר עם שיר".

איזה שירים למשל יצאו מזה?

לרוז: "'רואים שלא רואים' - זה טראק שממש היה לי אותו על המחשב כשברי הגיע. הקאבר ל'עיר מקלט' של אהוד בנאי הוא למשל שיר שנעשה לגמרי על המחשב שלי. היו עוד שירים שעשינו בדרך הזו ונגנזו".

"היתה אווירה מאוד חופשית ומאוד אומנותית", אומר לוטנברג. "נתנו הרבה מקום להתבטאות יצירתית לכל מי שהשתתף. ברי מאוד סמך על האנשים שהוא עובד איתם, שהפיקו. זה היה כבוד מאוד גדול בשבילי שהוא נתן לי להפיק את השיר 'רועד'. זו היתה חוויה מאוד חשובה בחיים שלי".

כמו לרוז, גם תורן מזכיר את "רואים שלא רואים" כדוגמא לשיר שעבר תהליך לא רגיל של עבודה. "במקור, ברי חשב שזה קצת כמו היפ הופ ונראה שזה יהיה שיר בהיקף הרבה יותר גדול", הוא מספר. "יש גרסאות נורא ארוכות של הטקסט הזה, אני חושב שיש לנו איזה 18 גרסאות. בסוף הוא מחק ומחק ומחק וזו הגרסה שאנחנו מכירים. זו היכולת של ברי להתעכב על הטקסטים עד שהוא מרגיש איתם טוב". תורן גם סיפר על אורך הסשנים: "הרבה פעמים היינו באים ויושבים לסשנים, שאצל ברי זה בדרך כלל 3-4 שעות. את מה שעשינו בסשן כל אחד היה מעבד בראש והיינו חוזרים שוב מהנקודה שבה סיימנו. יש כאן עניין של עוגת שכבות: לפעמים משנים משפט, לפעמים חוזרים אחורה, לפעמים כל אחד היה עובד בבית. לקח לזה הרבה זמן".

מיכה שטרית, שכתב את "מונסון", מצביע על ההזדהות הטוטאלית של ברי כגורם המשמעותי בתהליך. "יש לו איזה הבנה מאוד עמוקה. יכולת למצוא את הכוח הנכון, לטעון את העניין בעוד איזה משמעות. תמיד עם איזו אמת וסקרנות. הוא כמו ילד שאוהב את הגיטרה שלו ואת המוזיקה. עם כל הדרך והתהילה הוא תמיד מתרגש למצוא את השיר. הוא מיוחד במינו, אין מה לדבר בכלל. מדהים. אדם ומוזיקאי נפלא".

אותו "מונסון" היה ונשאר הלהיט הגדול הבודד מתוך "האחר". "הגעתי לקיבוץ העוגן ובסוף הערב יצא לנו השיר המדהים הזה", מספר שטרית. "זה הוקלט על לחן שהיה מוכן כבר ואל תוך זה כתבתי את הטקסט. בסוף הלילה יצאנו אני וברי עם תחושה שיש את זה ושזה חזק ואנחנו אוהבים את זה. לא ידעתי כמה הוא יצליח".

"יש דברים שאתה יודע שזה בדיוק מה שרצית", הוא מוסיף. "בעיני זה אחד השירים הטובים שכתבתי ובכלל זה אחד הדברים שאני מחזיק מהם באמת. זו מבחינתי יצירה שלא הייתי משנה בה שום דבר".

למה השיר נקרא "מונסון" בכלל?

"השם נשאר, זה נשמע מוצלח. אולי לברי יש הקשר, אני לא עליתי עליו".

הלחן של "מונסון" נכתב על ידי סחרוף וחיים לרוז, על בסיס סימפול מיצירה בשם "Naghm Fe Hayati" של פריד אל אטרש. "באנו מתוך זה בכתיבה. הכל נבנה על הלופ הזה", מספר לרוז. "התופים שם זה כמובן כמו לד זפלין. כל האווירה - כן, יש בזה משהו. אם אתה שואל - זו ההשפעה".

אבל מלבד "מונסון" שחרך את הרדיו, רוב שירי האלבום נשכחו והוא לא הותיר אחריו להיטים רבים, בניגוד מובהק לאלבומים קודמים של סחרוף ובוודאי ביחס ל"נגיעות" שקדם לו. הציפייה היתה שסחרוף ימקסם את הצלחתו במיינסטרים, לא יתרחק ממנה. סחרוף, כרגיל, בחר להפתיע. "אני חושב שהוא כיוון לשם", אומר לרוז. "לפני 'נגיעות' אני זוכר אותנו מופיעים בהופעות קטנות ומסכנות ו'בנגיעות' זה לא גדל - זה התפוצץ. אחרי זה היה ברור שזה ילך למקום אחר". תורן מסכים עם לרוז: "ההצלחה הגדולה של 'נגיעות' השפיעה על כך ש'האחר' הוא תקליט שונה. ברי תמיד חיפש לעשות אחרת וזה חלק מהחוכמה שלו. הדיסק הזה היה משוחרר מהצורך להיות פופי. העניין הזה שהוא באמת 'אחר', במקום אחר. לא היה צורך לייצר שירים שיבלטו על פני אחרים".

רק שני שירים נוספים הצליחו לצאת מן האלבום הזה אל מחוץ למעגל המעריצים האדוקים, ובצירוף מקרים, או שלא, מדובר דווקא בשני שירים של אחרים. "עיר מקלט", שכתב אהוד בנאי ו"ריבונו של עולם", שכתב בארי חזק ז"ל, היו כאלה שמתמצתים במידה רבה את כובדה של התקופה ואת התקווה למציאות ישראלית אחרת – כפי שהדבר משתקף באלבום. לא סתם בחר סחרוף לחדש שיר מאלבום הבכורה של ידידו-שותפו לדרך, אהוד בנאי, שבמידה רבה היה אלבום דומה מאוד ברוחו החברתית ל"האחר". את החידוש הוא בחר לסיים בקטע מוקלט מתוך ההמנון הלאומי – מחווה שבנאי ולהקתו אימצו בעצמם לאחר מכן בהופעות, בנגינת "התקווה" על גיטרה חשמלית א-לה הנדריקס בוודסטוק.

זו אינה הפעם היחידה ש"התקווה" מצוטט באלבום. "כל עוד בלבב הולך לאיבוד" הוא שר ב"רואים שלא רואים". יחד עם שירים-המנונים נוספים שמאוזכרים בשירים ("אני ואתה" של אריק איינשטיין, "מחכים למשיח" של שלום חנוך,
"Blowing in the Wind" של בוב דילן ו-"Smoke on the Water" של דיפ פרפל) סחרוף השתמש במילים של אבותיו המוזיקליים והרוחניים כדי לבטא את הצורך העמוק שלו בתחושת יחד בעולם מנוכר ומתפוצץ ובישראל המחפשת את עצמה. ואולי זה מעולם לא השתנה: עשר שנים אחר כך אפשר לשמוע אותו שר בדיוק את זה ב"זמן של מספרים" מאלבומו האחרון, "אתה נמצא כאן": "אז כמה זה כבר פשוט לשבת עם אחים ליד שולחן ארוך ביחד... מה עשו לשיר שלנו?".

גם "ריבונו של עולם" הוא שיר שנטוע במציאות הישראלית העצובה והוא כלל לא תוכנן להיות חלק מהאלבום עצמו, אך צורף אליו בזכות ההצלחה הגדולה לה זכה בתחנות הרדיו. השיר, שהופק במסגרת פרויקט הלחנת שירי הנופלים "עוד מעט נהפוך לשיר" בגלי צה"ל, הולחן למילותיו של סרן בארי חזק, שנהרג בקרב סרפאום במלחמת יום הכיפורים. "הבן אדם הזה כתב טקסטים שלא ייאמנו. הוא כתב שירים תחת אש ורואים על הכתב את הפחד של הטירוף. הוא מתאר שיחה בקשר שהוא שומע ברגע של שפיות", אומר לוטנברג, שהפיק והלחין את השיר יחד עם סחרוף. "בשמונה שעות תפרנו את השיר הזה במכה אחת, רק אני וברי באולפן של יזהר אשדות, ואחר כך הצטרפו עוד אנשים".

"אני מצטמרר ממנו עד היום", מוסיף לוטנברג, שחושף את הפן האישי שבסיפור: "אני יכול להגיד לך שלי יש בן דוד שנהרג במלחמת יום הכיפורים שקראו לו איתן, וכל פעם שניגנתי את השיר לא יכולתי שלא לחשוב עליו. לי זה כן נוגע בנקודה הזאת".

עשר שנים אחרי שיצא, כל הארבעה - לרוז, תורן, לוטנברג ושטרית - תמימי דעים לגבי ההצלחה האמנותית של "האחר": "ברי הלך הכי רחוק עם מה שהוא עושה מבחינת חוסר התחשבות טוטאלית בטעם של הקהל ובצורה שבה הוא רצה לעשות מוזיקה", אומר לוטנברג. "גם מבחינת הטקסטים זה האלבום הכי טוב. זה האלבום הכי מסקרן אותי באופן אישי. אין חנפנות באלבום הזה".

"מוקדם מדי לשפוט את המקום של הדיסק הזה בקריירה של ברי", אומר תורן. "לברי יש הרבה מעריצים שהם כמו מאמינים ואצלם זה אלבום משמעותי, כך שבעיני אני לא שוקל אותו בפן המסחרי. בקריירה המאוד יפה שלו, רוב הדברים מקבלים יחס מאוד טוב ו'האחר' באמת אחר. הקוד שלו מסובך. הוא יותר דומה ל'סימנים של חולשה' מאשר ל'נגיעות'. אני חושב שגם ברי מאוד גאה בו".

"אני גאה להיות מפיק באלבום הזה", מסכם לרוז. "שמעתי את האלבום הזה לא מזמן וזה היה מעניין. זה היה בשבילי מאוד רענן והיו רגעים שהייתי בהלם, זה היה כיף לשמוע".

ברי סחרוף בוואלה! music
אוהבים את ברי סחרוף? ספרו לנו בפייסבוק