גיל ריבה בנה את הקריירה שלו על היכולת להפשיט את הבלתי מתפשטים; אם הוא היה מופיע בלאס וגאס, כאותם בדרנים מן הדור הישן הוא היה מאמני ההיפנוט שגורמים למתנדב לגעגע כברווז מבלי שיהיה מודע לזה, ועוד בסוף ילחץ לו את היד ויודה לו. סביר להניח שרוב מרואייניו קולטים בכלל שהם השאירו בידיו את הסודות הכי גדולים שלהם, רק אחרי שהם חוזרים הביתה ומגלים שכייסו אותם. זה הכוח הסודי שלו, והוא לא חושש להשתמש בו בתחבולות, בחיוכי ענק, בעיניים פעורות, ובילדותיות הכובשת שלו שנראית כלא מזיקה. הוא מצליח להיכנס מתחת לעור של המרואיינים ולעטוף אותם בביטחון וחמימות, כך שהוא לא גונב מהם כלום, הוא מבקש יפה והם לא יכולים שלא לתת לו.
במסע היח"צ המורכב של "The Voice" גם גיל ריבה הוזעק לתרום את הכישורים הייחודיים שלו, ותחילת העונה של תוכניתו החדשה "גיל ריבה" מוקדשת לראיון המנטורים שלומי שבת, אביב גפן, שרית חדד ורמי קליינשטיין. ככלל גילויי עריות פנים רשתיים שכל מטרתם פימפום תוכנית דגל, הם דבר שמעורר סלידה מיידית, חשדנות ואפילו תחושת רמייה. נתקלנו כבר בעבר בניסיונות נואלים של זכייניות טלוויזיה לעטוף את הזאב בעור כבש, וראינו דבר או שניים שיגרמו לנו להגיע שלופי קוצים. תוכניות נלוות לתוכניות דגל ומילויי זמן הזועקים במלוא גרון "סרק!" הם דבר שבשיגרה, ולא החלק הטוב שבה.
והנה הפתעה. ואפילו הפתעה כפולה ומכופלת לא רק שריבה מצליח להתגבר על משיכת החוטים הנסתרת-גלויה שבהיות תוכניתו החדשה, (פרקיה הראשונים בלבד, אם להיות לגמרי הוגנים), והוא עושה את שלו בדרכו הריבתית הלא מופרעת על ידי דרישות המציאות. על כישוריו כמראיין של ריבה אין עוררין, אבל מי ידע ששלומי שבת הוא מרואיין מושלם?
אולי מעריציו המושבעים של שלומי שבת מכירים היטב את סיפור חייו ואת הגישה הענווה שלו עבור הצופה הממוצע, לצפות בזמר בסדר הגודל שלו מתראיין באופן חשוף כל כך בתוך ביצת התקשורת המודעת מדי לעצמה, המעושה והמשוחקקת, זה לא פחות מהלם. לגיל ריבה שוב נזכיר אדם בעל טכניקות דיבוב שיכול להעניק שיעורים לשב"כ; כמעט ושלא נשאר שם מה לעשות. איך תכייס את מי שבא כשכיסיו הפוכים החוצה? שלומי שבת לא רק לובש את הלב שלו על השרוול, הוא מציע לך אותו כדי שתוכל לראות איך הוא פועם.
כדי להבין עד כמה הראיון הזה לא היה נראה כמו ראיון עם "סלב" היה צריך פשוט לצפות ולשפשף את העיניים. מי שהגיע בשביל גיל ריבה, נשאר בזכות שלומי שבת. יכול מאוד להיות שמול מראיין אחר וניכר היה שלשניים יש קשר שחוצה את גבולות התוכנית שבת לא היה מסוגל לספק משפטים כ"זה לא סוד שהייתי צריך להחליט בין משפחה לקריירה ובחרתי בקריירה". או "יכול להיות שבזכות הגיטרה לא נהייתי עבריין". אבל בעצם כמו פעמים רבות, לא היה מדובר במילים, אלא בגישה. וזה היה לא פחות ממדהים לצפייה.
יכול להיות ש"The Voice" תהיה כמו תוכניות כישרו-ריאליטי אחרות לגמרי בלתי נסבלת נצלנית ומעושה; יכול להיות שגיל ריבה יחזור לגינוני השדון הטוב-רע שלו מייד כבר בשבוע הבא. אבל לפחות בינתיים, מייד אחרי הראיון המסוים הזה, אי אפשר היה שלא להרגיש שאיכשהו הסתדרו להם גרמי השמיים באיזון הנכון, וחזינו בנס קטנטן טלוויזיה יפה, נקייה ומרגשת. ננשום את זה עמוק לפני שיתפוגג.
"The Voice": למה שרית חדד, שלומי שבת, רמי קליינשטיין ואביב גפן צריכים את זה?
אהבתם את שלומי שבת אצל גיל ריבה? ספרו לנו בפייסבוק