הטלוויזיה החינוכית: כך היא תהפוך לערוץ רלוונטי ומשפיע

מינויו של אלדד קובלנץ לתפקיד מנכ"ל הטלוויזיה החינוכית הוא מהמוצדקים שנעשו בשירות הציבורי בעת האחרונה. קובלנץ מביא עמו טונות של ניסיון ויצירתיות, שהפכו אותו לאחד המנהלים המוכשרים בעולם התקשורת הישראלי, מגלגלצ ועד עבודתו בטלוויזיה וב-99FM. הבחירה בו למקום חולה ובעייתי כמו הטלוויזיה החינוכית היא פתח אמיתי לשינוי משמעותי בערוץ הממומן מכספי ציבור. עם כניסתו לתפקיד, וואלה! תרבות מרשה לעצמה, בצניעות כמובן, לייעץ לקובלנץ על כמה דרכים להפוך את הערוץ לרלוונטי וחשוב, בוודאי ככזה העומד להיכנס למערך עידן +, כלומר להיות משודר בכל בית שבו יש מקלט טלוויזיה. והעיקר, שיהיה בהצלחה.

"למדתי היסטוריה מהתכנית יותר מ-12 שנות לימוד בבי"ס", כתב אחד הטוקבקיסטים בעמוד של "הכל אנשים" באתר החינוכית; כמובן שהמגיב האנונימי הגזים קמעה, אבל הוא קלע בדיוק למהות של התוכנית המצוינת הזאת – מוצר טלוויזיוני מחכים ומעמיק, שמסוגל ללמד את הצופה דבר או שניים מבלי לחטוא בטרחנות ולהפליג למחוזות השעמום. ההגשה התמיד מרתקת ומלהיבה של מודי בר און, כשידה הבטוחה של ענת זלצר מנווטת את הספינה, הצליחה להנגיש לנו את סיפור חייהם ופועלם של אישים כמו הרב קוק, רחל, אמיל חביבי, קרליבך ויצחק שדה. לא מדובר בדיוק בחומר קל לבליעה, אבל בהחלט בעל ערך חינוכי-תרבותי.

מאז סוף שנות התשעים בר און וזלצר שכללו את הזוגיות הטלוויזיונית שלהם, והנפיקו עוד מיני סדרות תיעודיות מוצלחות במיוחד. עם זאת, אין ספק שעשרים הפרקים של הסדרה "הכל אנשים" ממש לא מיצו את הפונטציאל שלה ולכן מומלץ אנשי הטלוויזיה החינוכית להשקיע בעונה חדשה ולעשות מה שיידרש כדי להחזיר את השניים לאכסניה הוותיקה שלהם. כי בסיכומו של יום, כולנו יצאנו מהמערכת החינוך הממלכתית הכושלת ואנחנו באמת זקוקים לחוויה מתקנת ללימודי היסטוריה כדי שההווה שלנו יחדל להיות דל ועתידנו לוט בערפל.

רכש הוא סוגיה סבוכה בטלוויזיה הישראלית. היא לא אמורה להיות, אבל זה המצב. HOT ו-yes שולטות כרגע בכיפה, שנזנחה לחלוטין על ידי הערוצים המסחריים ובאשר לערוץ 1, ובכן בהצלחה עם זה. לוח שידורים כיאוטי ובחירות תמוהות (האם "CSI" הירודה, על כל שלוחותיה, היא התוכנית שבן אדם אמור לקבל מהשידור הציבורי שלו?) הפכו אותו, שוב, לבדיחה מקוממת. אבל האביר יפה הבלורית שהוא החינוכית יכול להציל מבחינתנו את היום. קנו לנו טלוויזיה בריטית חכמה ואיכותית. תביאו את "שרלוק", "The Hour", "בלאק מירור". פנקו אותנו בכל מה שחדש ומדובר, טלוויזיה שמעוררת מחשבה, שדורשת ריכוז, שמרחיבה אופקים.

התוצרת הטלוויזיונית הבריטית זוכה למעט מאוד התייחסות מקנייני הכבלים והלוויין, אולי כי סטיב בושמי לא יודע לעשות מבטא בריטי. אבל היי, אתם לא צריכים לשכנע מנויים, אתם צריכים לחנך, אז בואו תחנכו את הצופים שלכם להיות חלק ממה שקורה כאן ועכשיו, מטלוויזיה שהיא יצירה בועטת, עדכנית, עשירה וחכמה.

בדמדומי כהונתה של המנכ"לית הקודמת של החינוכית, יפה ויגודסקי, הושק לוח שידורים חדש שבמרכזו כמה תוכניות טובות באמת: "חדר 101" של עינב גלילי, למשל, היא תוכנית מצוינת ממש, טלוויזיה טובה של אנשים מעניינים שנותנים אקס פקטור לראיונות הרגילים שאנשים מפורסמים מעניקים. גם "חוצה ישראל" של קובי מידן (ולפניו של רינו צרור) היא חצי שעה של נחת וחוכמה בים של טראש וכמובן שכל דבר שקוטנר עשה בערוץ היה מבורך.

תוכניות אלו הן הבסיס לשמירה על הגובה האליטיסטי המתחייב של הטלוויזיה החינוכית, עם קריצה רייטינגית נבונה מספיק כדי למלא את מטרת-העל של הטלוויזיה החינוכית: להיות ערוץ של גם וגם במקום של או-או.

מי שגדל בתקופה שהחינוכית שידרה את התוכנית " 3 2 1 מגע" לעולם לא יצליח לשכוח את שיר הפתיחה המידבק וההיפראקטיבי שלה, גם אם לא ידע אז ממש מילים באנגלית. אבל לא רק שיר מוצלח היה שם, אלא תוכנית שהצליחה להיות גם חיונית וגם חינוכית – ניסויים מדעייים ואיך הם משתלבים בחיים, תחילת עידן הרובוטיקה המודרנית, עובדות מרתקות על ההסתגלות של בעלי חיים לסביבתם ועוד כאלו פרפראות שנגעו למדע-פיזיקה-ביולוגיה.

הטוב ביותר ב"מגע" היה שהגישו אותה ילדים ובני נוער, כך שלא היה פער תיווך בין מה שעשוי לעניין את הצופים הצעירים ובין המתרחש על המסך (עם כל הכבוד ל"שניים אוחזין", כן?). הכבלים השתלטו די יפה על תוכניות מדע פופולארי לילדים – אבל זה בהחלט לא אומר שהטלוויזיה החינוכית לא יכולה להשתלב היטב גם בתחום הרכש של כאלו, ובטח שבהפקות מקור שימלאו את המשבצת המתבקשת.

השתתפו בהכנת הכתבה: לילך וולך, הדר טורוביץ', חן רוזנק ועינב שיף

חינוכית 23 בוואלה! VOD
חינוכית 23: עוד עצות? ספרו לנו בפייסבוק