זמן "מד מן": מתי הכל יחזור להיות נורמלי?

הנושא המרכזי בפרק השלישי לעונה של "מד מן" הוא הזדקנות. הזמן שחולף לבלי שוב והופך את מי שהיה בריא לחולה, את מי שמרכזי לשולי. פועל יוצא של התהליך הזה הוא ההתמודדות עם הדור החדש: לפעמים מאבק איתו, לפעמים דאגה לו. אם מיק ג'אגר, בן 23 ב-1966, שר "הזמן לצדי", זה אומר שהוא לא לצידו של מי שמעל גיל 35. הנושא הזה מאפיין את קו העלילה הראשי בפרק – המחלה הפוטנציאלית של בטי – אבל גם את העלילות המשניות, כמו הקרב בין רוג'ר לפיט. הפרק גם שופע התייחסויות ליחסי הורים וילדיהם. בטי ודון דואגים, כל אחד בנפרד, לילדיהם בעקבות המחלה. מייגן משוחחת בטלפון עם אמה, ואפילו הקופירייטר החדש, מייקל גינסברג, מופיע בסוף הפרק יחד עם אביו היהודי המהגר.

נושא שני בפרק, הקשור בטבורו לראשון, הוא אי הוודאות ביחס לעתיד. שם הפרק, "עלי תה", מתייחס לסצנה בה קוראת בעלי תה שרלטנית מנסה לקרוא את עתידה של בטי. הנושא הזה גם בא לידי ביטוי בשני משפטים משמעותיים שנאמרים בפרק: הראשון הוא כשבטי מתקשרת לדון ומספרת לו על מחלתה. "תגיד מה שאתה תמיד אומר", היא אומרת, והוא משיב: "הכל יהיה בסדר". המשפט השני הוא של רוג'ר: "מתי הכל יחזור להיות נורמלי?". אלו שתי כמיהות עמוקות לנוסטלגיה, תגובת נגד אופיינית להתמודדות עם עתיד עמוס באי ודאות.

ובכל מקרה, שני הנושאים האלה הם פועל יוצא של השינוי שעוברת אמריקה ועמה כל הדמויות בסדרה - מה שמתחזק כנושא העל של העונה החמישית כולה.

ואז הופיעה בטי. אם בטי בלטה בחסרונה בפרק הפתיחה, בפרק הזה היא היתה נוכחת ביג טיים, תרתי משמע. מתיו ויינר, יוצר הסדרה, לא מנסה להסתיר את ההריון של ג'נוארי ג'ונס. נהפוך הוא. האיפור והצילום נועדו להשמין עוד יותר את בטי, כך גם סצנת היציאה מהאמבטיה, בה ללא ספק השתמשו בכפילה. יש טענות שהוא גם הורה לג'ונס להעלות במשקל.

להשמנה של בטי יש שתי השלכות: ראשית, ההתמודדות של בטי, דוגמא קלאסית לאשה מהסוג הישן, עם מוטיב הגוף. כעקרת בית, כל מה שיש לבטי בחייה הוא המראה החיצוני שלה. וכשזה נפגע, היא הופכת לאדם אחר לחלוטין. שנית, ההשמנה מספקת הזדמנות לדמות הכי מושמצת ב"מד מן" לזכות במעט אמפתיה מהצופים. בטי של הפרק הזה נחמדה לילדיה, והיא רחוקה מהדימוי הקר שלה. העניין בא לידי ביטוי בדרך הטובה ביותר בשני אלמנטים ויזואליים: העובדה שמצלמים את בטי אוכלת (ועוד גלידה!) והעובדה שהיא לא מדליקה ולו סיגריה אחת בפרק.

בטי השמנה סוחבת עליה את שתי התמות המרכזיות של הפרק: הזדקנות ואי ודאות ביחס לעתיד. בטי מתבגרת. הרופא מכנה אותה "אשה בגיל המעבר". וההקבלה בינה לבין מייגן - בעוד היא מתקשה להיכנס לשמלה, מייגן משתחלת בקלות לשמלה שלה – מרמזת שהדור הבא כבר כאן כדי לרשת אותה. בעיניה של בטי, מייגן היא בת 20, כלומר מדור אחר לגמרי.

החשש מהעתיד מופיע, כאמור, בסצנת עלי התה. אבל יותר משזה חשש לדורות הבאים, זהו חשש על גורלה שלה. בריכוז עצמי שמאפיין גם דמויות אחרות, היא אומרת לחברתה שאשתו החדשה של דון צעירה. "הם לא ישמעו שום דבר טוב עלי". החשש הזה הוא שגורם לה לצלצל לדון, לשמוע ממנו את כינויי החיבה שלה ולבקש שיגיד "את מה שהוא תמיד אמר". דון הוא העבר, וכשהעתיד לוט בערפל, העבר הוא סלע איתן.

סצנת הסיום מרמזת על הכיוון של בטי: היא משחררת את סאלי לראות טלוויזיה, אוכלת סאנדיי, כשברקע השיר "16 going on 17" מ"צלילי המוזיקה", שיר שמדבר על התבגרותה של ליזל, אחת מגיבורות הסרט. זה יכול להיות רמז להתבגרותה של סאלי, אבל עוד יותר להתבגרותה של בטי. בעונה הקודמת היא הוצגה כילדה. עכשיו היא מתבגרת.

פגי ניצבת בפרק על קו התפר שבין המבוגרים לצעירים. מצד אחד, היא לא מקבלת את הקמפיין של "מוהוק איירליינס" כי צריך שם "מישהו עם זין", ללא ספק טענה שנעוצה עמוק בדור הישן. מצד שני, היא זו שתראיין את המועמדים לעבודה.
שם, פגי עשויה להתמודד עם תחרות מבית. "אל תכניסי לחברה את הבוס הבא שלך", אומר לה סטן. "תבחרי את הבינוניים, ככה תשני טוב יותר". אבל פגי לא נכנעת לפחדים האלו ומזמנת את מי שנראה לה כמועמד הטוב ביותר – מייקל גינסברג. גם בראיון העבודה איתו היא ניצבת בפני אתגר כשהוא עולב בה וחושב שהיא המזכירה. למרות זאת, היא מעבירה אותו לראיון עם דון, ומוכיחה ללא ספק: פגי עוברת תהליך של התבגרות. היא לא חוששת מהדור הצעיר או מהעתיד. בניגוד לבטי, היא כמו מיק ג'אגר: הזמן לצידה.

ומילה אחת על מייקל גינסברג, מי שנראה כדמות חדשה שתתפוס נוכחות עם הזמן. בסצנה הלפני אחרונה הוא מגיע הביתה, ואנו מגלים שהצעיר המשוגע הוא ילד טוב של אבא, בן מהגרים עני. אביו היגר מאירופה, יש לשער, בנסיבות שאנחנו יכולים להבין היטב. גם הוא התמודד עם חוסר ודאות לגבי העתיד. הבן שלו הוא הדור החדש.

פיט ורוג'ר ממשיכים לנוע במסלול התנגשות, אבל בפרק הזה הם לא שני כוחות שקולים. יש צד מרוויח וצד מפסיד. פיט הופך דומיננטי יותר. הוא לוקח את הקרדיט על החתמת "מוהוק" ומשפיל את רוג'ר, שיעבוד בפועל מולם. "כל מה שהוא יידע, אני אדע", הוא אומר בנוכחות עובדי החברה כולם.

רוג'ר מתמודד עם ההזדקנות שלו, עם היחלשותו ועם מעבר הכוח לדור הצעיר. "פעם חיבבתי את הילד הזה", הוא מקונן. "עזרתי לו לעלות על הנדנדה". וגם הוא, כמו בטי, עומד מול עתיד חסר ודאות ובורח לנוסטלגיה. "מתי הכל יחזור להיות נורמלי?", הוא שואל. זהו משפט שויינר ציין בראיון לניו יורק טיימס כאחד המשמעותיים בעונה כולה. ובכן, התשובה היא: לעולם לא. מה שהיה הוא לא שיהיה. השאלה עכשיו היא רק איך כל אחד יתמודד עם זה.

מההערה של מייגן "אתה כל כך מרובע", דרך המפגש ההזוי עם הנערות בהופעה, ועד הגילוי המביך שהארי לא זיהה את הסטונז וסיכם על הקמפיין להיינץ עם להקה אחרת – דון הוא לגמרי הדור הישן.

כשדון מתחקר כמו סוקר דעת קהל את אחת הנערות, פער הדורות זועק לשמיים: "מה את מרגישה כשאת שומעת רולינג סטונז?". הטרמינולוגיה הזו זרה לילדה שמולו. אבל גם דון עצמו מכיר בפער: "אנחנו דואגים לכם", הוא אומר לה, כשברקע הוא מתכוון לילדים שלו עצמו, כלומר לדור שאיננו הדור שלו עוד.

דווקא בפרק אותו ביים ג'ון האם, זה נראה כאילו דון לא יהיה רלוונטי בקרוב. מצד שני, יש לו סקרנות שגורמת לו לחקור. שום דבר לא יהיה כמו בעבר. השאלה שעדיין פתוחה היא איך דון יתמודד עם זה.

• לחובבי הטריוויה: הרולינג סטונס אכן היו במסע הופעות ביוני-יולי 1966. הטרייד וינדס, הלהקה שאיתה דיבר הארי כשהתבלבל וחשב שהם הסטונז, אכן היו בליינ-אפ של הלהקות בהופעות בהן הופיעו הסטונז. ומיק ג'אגר ולהקתו אכן עשו פרסומת לדגני בוקר ב-1963.

• עוד משמעות לשיבוץ השיר מ"צלילי המוזיקה": הילדים בסרט יתומים מאם. כך גם בפרק הזה של מד מן: דון יתום מאם, הוא חושש שילדיו יתייתמו מאם, וגם למייקל יש אב בלבד.

• "רומני הוא ליצן", צועק הנרי פרנסיס לטלפון. הוא מתכוון לג'ורג' רומני, מושל מישיגן באותם ימים. אבל זו כמובן גם עקיצה לבנו של ג'ורג', מיט רומני, שצפוי להיות המועמד הרפובליקניל נשיאות מול הנשיא אובמה בבחירות הקרובות. ההערה הזו הציתה סערה בתפר שבין העולם הפוליטי לתעשיית הטלוויזיה: נכדו של ג'ורג' רומני, בנו של מיט, תקף את הסדרה בטוויטר וטען כי סבו היה אדם לא פחות מגדול, ואילו מגזינים שונים החלו לחפור בעבר כדי לראות אם לאותה הערה היה ביסוס כלשהו במציאות ושוב, כמו מקרה ה"זו ביזו ביזו", תקרית רומני היא עדות לכוחה התרבותי הרב של "מד מן".

זמן "מד מן": בלוג העונה החמישית של גדי להב
"מד מן": עוד לא יצאתם מהזובי זובי זו, נכון?
"מד מן": מה דעתכם על העונה החמישית עד כה? ספרו לנו בפייסבוק