"נשואים פלוס" בגרסתה הישראלית החדשה שעלתה אמש מזכירה את מדורי האופנה והאיפור בעיתוני נשים שמבטיחים דברים כמו "איך להיראות כמו אנג'לינה ג'ולי מחומרים שיש לך בבית". בצד אחד יש את התמונה הנחשקת של הכוכבנית האמיתית, בצד השני נמצאת ישראלית כלשהי מרוחה בכל הפרפומריה שיש לה בשולחן האיפור, לבושה בחיקוי תפור רע של הורסאצ'ה של הכוכבת כמוה היא מתיימרת להיראות. כל זה לא מפריע לה לחייך חיוך רחב וקלולסי, כי היא קרובה בצעד אחד להיות הדבר האמיתי. הנה מי אמר גלאם ישראלי ולא קיבל? אנחנו. אנחנו אמרנו.
"נשואים פלוס" היא ההוכחה שאפשר לקחת חומרים מקומיים מוצלחים ולערבב אותם כך שייראו כמו החיקוי המתפורר של הבת דודה המגניבה מאמריקה. ומגיע לנו, מכיוון שאף אחד לא עצר בזמן את הרכבת הדוהרת להתרסקות של העיבוד המחריד ל"בנות הזהב", ועכשיו אנחנו מקבלים עוד רעיון שלא חשבו עליו מספיק לעומק של עיבוד לסיטקום מצליח ואמריקאי, שהצליח באייטיז ובניינטיז, ועיקר גדולתו היא שהוא היה רלוונטי וחתרני נכון לשני עשורים אחורה.
משפחת באנדי היתה סאטירה שלא התיימרה לאמירה ישירה על תרבות הווייט טראש האמריקאית משפחה לבנה גזענית וצרת אופקים, שהשעשוע שלה היה גירבוץ, הטחת עלבונות ופשיטה על קניונים. אחרי שהאמריקאים הורגלו בסיטקומים טובי לב על משפחות סמי-מושלמות בעלות צרות קטנות וידידותיות וחוסר הבנות פעוטות שנפתרו בחיבוק ואנחת רווחה, "נשואים פלוס" היתה מוחטה עסיסית בפרצוף האמריקאי שבע הרצון מעצמו. הקונטקסט משמעותי, הקונטקסט ברא את "נשואים פלוס" והפך אותה לאנדרדוג אהוב כי היא פרעה את הסדר של שנים של פוליטיקלי קורקט מאומץ, מעושה וקפוץ תחת.
"נשואים פלוס" לא ניסתה לתת מעט ונטילציה בריאה בסוף יום עבודתו של האמריקאי הממוצע, כדי שלא יחזור מעבודתו כהופך המבורגרים בזמן שהוא חולם להיות דונלד טראמפ ויכה את אשתו. היא נתנה לו לקטר יחד עם אל באנדי, ללגלג על ילדיו הבורים והחרמנים כמו באד וקלי, ולהתבאס על אשתו הפרחה דמויית פגי ששום דבר שהוא עושה לא בא לה טוב. "נשואים פלוס" לא היתה הסחת הדעת מטעם האח הגדול והממשטר, היא היתה הדבר עצמו, רק מוקצן באופן מספיק גרוטסקי כדי להראות את הגרעין האמיתי והמגוחך שבערכים האמריקאים המגוחכים לכשעצמם.
הקונטקסט אם כן, משנה. פחות משנה ש"נשואים פלוס" היתה סדרה שהיתה אהובה פעם. ומשום מה בוחרים להתעלם מיוצרים ותסריטאים ישראלים ומהרעיונות הרלוונטיים יותר שיש להם לסדרות ישראליות שתופסות משהו מהכאן והעכשיו אלוהים יודע שלא חסרים לנו חומרים. "נשואים פלוס" רלוונטית לישראל 2012 פחות או יותר כמו "חדווה ושלומיק" אם מסירים כירורגית את הנוסטלגיה, נשארים עם מוצר שלא מדבר בשפה הנכונה ולא עוסק בנושאים הנכונים. אבל עם הצלחה לא מתווכחים כנראה, גם אם היא היתה נכונה ללפני 25 שנים.
כך קרה שאמש עלתה הגרסא הישראלית ל"נשואים פלוס" התסריטאים שלה מוצלחים, השחקנים שלה טובים, וכל העיסה לא תופחת. לא רק שלא תופחת, צונחת באופן שמשפיל את כל העוסקים בדבר. ליאור אשכנזי הוא שחקן טוב, יש לו טיימינג קומי לא רע וארסנל בסדר גמור של הומור; דורית בר אור היא שחקנית עם יכולות קומיות אדירות ומימיקות שעוד לא נוצלו באופן אינטליגנטי בשום מסגרת ראויה ונועה וולמן כבר הוכיחה ב"המשרד" שעם טקסטים נכונים ובימוי מדויק היא קלף משוגע. גם הכותבים של "נשואים פלוס" הם מיומנים ומשעשעים למה לאלץ את כולם לנסות לעשות כמו, במקום להיות הדבר עצמו?
בסופו של דבר, "נשואים פלוס" היא לא תוכנית איומה, היא פשוט היתה יכולה להיות הרבה יותר טובה אם רק לא היתה חיקוי למוצר שפג תוקפו. תפתחו חלון ותציצו החוצה - אנחנו לא אמריקה, ובטח שלא אמריקה בסוף שנות השמונים. נכון לעכשיו, "נשואים פלוס" מזכירה סוכריה מעופשת שמצאו בכיס של מעיל ישן ובכל זאת החליטו שזה מספיק טוב עבור החיך הלא מפותח שלנו.
"נשואים פלוס": שלומי קוריאט ותמר קינן יוצאים מהטייפקאסט
מדוע הטלוויזיה הישראלית מתחילה למחזר פורמטים ישנים מחו"ל
"נשואים פלוס" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק