"הלהקה" - הקלות הבלתי נסבלת של החיול
אין מי שלא זוכר את סצנת המרד המפורסמת מ"הלהקה" שבה לאחר שהלהקה מפוזרת ומוצבת בבסיסים חדשים לתפקידים מעאפנים שבשום אופן לא כוללים סקס, סולואים ומשחקי אמת או חובה, אלי גורנשטיין מתפרץ כקריימר תוצרת הארץ ומכניס את כולם לפרופורציות חמוש בגביע לבן. מה שאף אחד לא לוקח בחשבון זה שאחרי כל הטופסולוגיה הכרוכה בהצבה מחדש של כל החיילים, כולל יידוע כל שרשרת הפיקוד הרלבנטית, לא מספיק צחוק גדול ומשחרר כדי לבטל את העניין בקלילות ולהחזיר את כל המפונדרקים לשיר את "שיר לשלום".
"איים אבודים" - גדול ביפן וגם נוסע בזמן
במאמר שפרסם במדור זה דוד רוזנטל בשנת 2008, סופר כאן על עריכת הפסקול של הסרט "איים אבודים", שעלילתו מתרחשת בין השנים 1980-1982, אך השירים המושמעים יצאו לאחר מכן. לכאורה, מדובר בעניין קטנוני עד דבילי וגם יוצרי הסרט טענו נכונה כי זו בהחלט זכותם הבסיסית. מצד שני, זכותנו לראות בכך פאק באמינות: בעידן שבו "מד מן" מקפידה על השנייה בכל קוץ יוד העלילות שהיא מתארת, מותר לנו לצפות שכך ייעשה אצלנו ושבסרט על תחילת האייטיז לא נקבל את "Big In Japan" מ-1984.
"טיטאניק" - אין מקום לשניים על עמוד חשמל?
סיפור עצוב "טיטאניק" - גבר ואישה ממעמדות שונים נפגשים במקום שבו הכל אפשרי, בדרכם אל עתיד מוזהב. הכל מתנפץ כמובן כמו טורי צלחות הפורצלן כאשר הם נתקעים בקרחון שגדול יותר מהאגו של ג'יימס קמרון. הרגע המעצבן ביותר בסרט "טיטאניק", הוא כאשר רוז וג'ק מוטלים למים אחרי עשרות נסיונות עכבריים להישאר על הספינה, מוצאים לעצמם קרש ציפה ענק ונוח ובכל זאת רק היא מתפרשת לה בנוחות עליו כאשר אהובה קטן הגוף נשאר לצבור גלידי קרח בין ריסיו במים הקפואים. קצת תושייה, אשה אם היית זזה מעט לקצה מיטת הקינג סייז שסידרו לך, כל הסיפור הזה לא היה נגמר ביהלום ענק במים.
"בוורלי הילס 90210" - כמה שנים נשארת כיתה?
"בוורלי הילס 90210" אולי הכניסה קצת זוהר אמריקאי ואופנה תמוהה של בגדי גלישה לשנות התשעים הישראליות, אבל גם לא מעט פרכות וסתירות. גרועה מספיק היתה הבחירה הסופר קריפית לקרוא לתאומים ברנדון וברנדה על זה התווספה העובדה שהתיכוניסטים נטולי החצ'קונים היו כאלו כיוון שהם כבר היו בגיל הבלות. גבריאל קרטריס - מי ששיחקה את אנדראה זאקרמן החננה, פתחה את הקריירה שלה כתיכוניסטית כאשר היתה בת 31, ואילו סטיב (איאן זרינג) בנה במו ידיו את האבטיפוס של התיכוניסט הדושבאג בהיותו כבר בן 28. לא מפליא שאת הסדרה סיים על ארבע, עם מה שנקרא בנימוס "מצח גבוה".
"נמלטים" - תחיית המתים כבר כאן
עם כל הכבוד ליצירות האחרות המוזכרות בפרויקט, אין ל"נמלטים" מתחרה בתחום החורים בעלילה, כפי ש"אבודים" לא נכללת כאן כי בכל זאת, גם באינטרנט יש הגבלת מקום. "נמלטים" הצטיינה בהצגת אנשים עם תושייה אנושית מופלאה - כל עוד אין צורך להראות איך לעזאזל הם עשו את זה: הם חזרו מהמחבוא בדיוק בזמן לבדיקת הסוהרים; בדיוק בשנייה שבה היתה אמורה להתגלות המזימה הם ברחו, ובעשירית השנייה לפני החיתוך לפרסומות - לא היה זכר למה שקרה כאן קודם.
אבל המקרה המופרך ביותר שייך דווקא לדמות צדדית בסדרה: הסוכן פול קלרמן, חלק ממנגנון The Company והאיש הצמוד לסגנית נשיא ארה"ב, מלא חרטה על מעשיו ומחליט להעיד לטובתה של ד"ר שרה טנקרדי, ובכך גם להוציא לחופשי את אחיו של מייקל סקופילד, לינקולן בורוז. כמו כל מי שבגד ב-Company, קלרמן יודע שמצפה לו מוות מהיר ואכן - כשזה מגיע הוא מחייך: "לקח לכם זמן". הנה, "נמלטים" נפרדה מעוד דמות בדרך לקשקשת שהיא הפכה להיות אלא שאז, לקראת סוף העונה הרביעית, כשסקופילד והחבורה כבר לא זוכרים בעצם אחרי מי הם רודפים ומי רודף אחריהם, הם רואים את קלרמן, חי ובריא, עבר צד והוא עכשיו עם הטובים. איך? למה? ומה קרה בסצנה שבה יותר מחמישה אנשים לפחות היו אמורים לירות בו? את "נמלטים" זה אף פעם לא עניין ובואו נודה על האמת - אהבנו אותה קצת גם בגלל זה.
גם לכם יש חורים בעלילה? שתפו אותנו בפייסבוק