כמעט ולא הרגשנו איך עבר הזמן. כבר שנה מאז שאיימי וויינהאוס נמצאה בדירתה בלונדון, צעירה מדי מכדי להיות הכתובת על הקיר. וויינהאוס לא היתה צריכה למות בשביל שיגידו עליה שהיא כישרון ענק ונדיר. היא לא היתה צריכה להצטרף למועדון ה-27 המפוקפק כדי שיגידו שהשירים שלה גדולים מהחיים. אבל, מצד שני, קשה להתווכח עם העובדה שדמותה, והיצירה שלה, זכו לעדנה מיוחדת, אולי כצפוי, אחרי מותה. ככלות הכל, המוות, כידוע, משמש כסם החיים של תעשיית המוזיקה, כמה חבל שזהו הסם היחיד שאיימי וויינהאוס לא אהבה באמת.
כך, בתום תקופת ההספדים והמחוות הרבות (רשימה חלקית: אדל, ברונו מארס, ריהאנה, ליידי גאגא, קולדפליי ואפילו פטי סמית' וגרין דיי שהקדישו לה שירים באלבומים החדשים שלהם) והמיצוי הראשוני של חומריה הגנוזים, אפשר היה להאמין שוויינהאוס תנוח על משכבה. אלא שלקראת יום השנה, תאגיד שמירת הזיכרון של וויינהאוס, בראשות אביה השנוי במחלוקת, מיטץ', הרים את ראשו בשיא הכוח ובשל כך המותג "איימי וויינהאוס" חי אולי יותר מכפי שהיה בימים בהם וויינהאוס היתה עדיין איתנו.
גולת הכותרת של היארצייט הוא ספר הזכרונות שכתב מיטץ', "Amy, My Daughter", ובו הוא מספר, כפי שאפשר היה לנחש, על בתו והכישרון שלה, על ההתמכרויות ויחסיה עם גברים. בעוד מיטץ' ואשתו, ג'ניס, סיפרו כי בכוונתם לציין את יום השנה בצניעות, בהדלקת נר, "על פי המסורת היהודית", כהגדרתם, השניים העניקו (בנפרד) מספר ראיונות לאחרונה, גם בעקבות הוצאת הספר, ששופכים אור מסוים על ימים האחרונים של וויינהאוס, ולא פחות מעניין גם על מה שצפוי בהמשך.
כך, בראיון לרשת BBC לפני מספר שבועות, אמר וויינהאוס כי ישנם עוד חומרים שלה שלא שוחררו עדיין, ושהוא מעריך שייצאו בעתיד באופן מסודר. "אני לא בטוח כמה נשאר, אבל משוכנע לחלוטין שנקבל עוד אלבום אחד לפחות, אם לא שניים", הוא אומר, "יש המון גרסאות כיסוי, המון מהן, אבל הבעיה היא שאנחנו לא רוצים לאכזב אף אחד". בראיון אחר לצהובון "הסאן" הבריטי, אמר וויינהאוס האב כי אינו פוסל גם יצירת הולוגרמה של בתו בדומה להופעה המדומה של טופאק שאקור המת בפסטיבל קואוצ'לה, אולם גם ציין כי לא היה רוצה להיות עד לה. "זה תלוי במעריצים של איימי, איך הם רוצים לשמור את זכרה בחיים. אם זה ספר, אלבום או הולוגרמה שיהיה", אמר.
למי שדאג, ההכנסות מהספר כמו גם מהאלבום האחרון שיצא, מוזרמות כולן לחשבון "קרן איימי ויינהאוס", שהוקמה שלושה חודשים לאחר מותה של הזמרת, עת צויין יום הולדתה ה-28. מטרת הקרן, בראשה עומד כמובן האב הדומיננטי, היא "לתמוך בפעילות צדקה, בבריטניה ומחוצה לה, ולסייע לאנשים צעירים, בעיקר כאלה הנזקקים בשל בריאות לקויה, מוגבלות פיזית, בעיה כלכלית או התמכרויות". המטרה היא טובה כמובן, אבל הולך ועולה החשש שבדומה לטרגדיות אחרות, גם כאן משפחת וויינהאוס עסוקה יותר בהוצאת חשבוניות מאשר באבל.
נוסף לכל אלה, פירות יצירותיה של וויינהאוס צפויים להיקטף באלבומי אמנים אחרים. כך למשל, הראפר המבריק והחשוב Nas, ששיתוף פעולה שלו עם איימי, "Like Smoke", הופיע כבר באלבום האחרון שיצא לה, מפרסם באלבום החדש שלו "Life is Good" שיצא אך לפני שבוע - שיר חדש בו היא מתארחת בשם "Cherry Wine". נאס, שמלבד ידידות חלק עם וויינהאוס גם תאריך לידה (הוא מבוגר ממנה בעשור בדיוק), התבקש לספר עליה לאורך השנה מספר פעמים בראיונות, ובאחד מהם הוא אף תיאר את שיתוף הפעולה ביניהם כ"מתוק-מריר". באחד אחר אישר את השמועה לפיה השיר "Me and Mr. Jones" של ויינהאוס, נכתב למעשה עליו.
מוזיקאי אחר שמוציא לאור את שיתוף הפעולה של עם איימי וויינהאוס הוא כוכב הרוק פיט דוהרטי (הבייבישמבלז, ליברטינז), ידידה הטוב ובעצמו אחד שחי על הקצה ועבר התמכרויות רבות, גמילות, מעצרים והרבה הרפתקאות. דוהרטי סיפר ל-NME כי באלבום הסולו השני שלו, שעליו הוא עובד כעת, יופיע דואט עם הזמרת סוזי מרטין בשם "Bird Cage" - שאת מילותיו לדבריו כתבה וויינהאוס. זאת ועוד, לפני כחודשיים ציור משותף שציירו השניים באמצעות דמם (!) נמכר במכירה פומבית תמורת 35,000 לירות שטרלינג. את העבודה על הציור, ששמו "Ladylike" והוא ומוגדר כדיוקן עצמי של וויינהאוס, תיאר דוהרטי לאינדיפנדנט באומרו כי "איימי היתה בטלפון עם אביה כשהיא עשתה את זה. היא קראה 'אבא, אני עם פיט והוא גורם לי לצייר עם הדם שלי!'. הוא לא חיבב אותי כל כך, אבא שלה". כן, שוב האבא.
בתחנת הרכבת התחתית בקאמדן טאון שבצפון לונדון, סמוך לבית שבו נמצאה אז וויינהאוס ללא רוח חיים, תלו לזכרה לפני עשרה ימים כרזה גדולה הנושאת את דמותה, שעוצבה על ידי האמן הבריטי ג'והן אנדרסון. הכרזה, שתישאר במקומה עד ליום השנה, ה-23 ליולי, הוצגה בעבר כבר שבועיים לאחר מותה של וויינהאוס. בהיעדר אירוע מחווה רשמי, זו המחווה הבולטת ביותר הנערכת לזכרה במלאת שנה ללכתה.
יש סמליות במחווה דווקא בתחנת הרכבת התחתית. בין שלל הסיפורים, האזכורים והראיונות, נשכח סיפור נוסף: אותו הבית בקאמדן טאון שבו סיימה וויינהאוס את חייה, הועמד למכירה בחודש מאי האחרון תמורת כשני מיליון ושבע מאות אלף לירות שטרלינג. "איימי אהבה את הבית אבל אף אחד במשפחה לא חושב שזה יהיה ראוי לחיות בו, וזה לא מעשי לשמור את המקום ריק ולהמשיך לשלם על אחזקתו", נמסר אז ל"סאן". כך נותרה תחנת הרכבת התחתית השכונתית, ההומה והרועשת, המקום היחיד למעשה שמקדיש פינה לזמרת המנוחה, שלא מצאה לה לא שקט ולא מנוח.
איימי וויינהאוס: 1983-2011 - הסיקור המיוחד
שנה למותה של איימי וויינהאוס - איך ראוי לציין אותו? ספרו לנו בפייסבוק