"Half A Person"/ עינב שיף
בתיכון דתי אין הרבה אופציות: בנים בלבד, בנות רואים בחצאיות ארוכות מדי בבני עקיבא, כולם מדברים על מכוניות וימי גיבוש לסיירת, קצת כדורגל ואם שמעת על ההוא שחילל שבת אצל הזה. לא לכולם היה אח שאמר לך בגיל 13 שמוריסי הוא גאון ולא כולם הבינו מה זה אומר להיות בן 16, מגושם וביישן. אין לנו יותר מחמש שניות, אז אפשר לסכם ולומר ש-"Half A Person" הוא הסיפור כולו, ממנצ'סטר ועד התיכונים הדתיים של גוש דן: מאות אלפים של בני 16 שמוריסי הפך אותם מחצי בן אדם לאדם שלם.
"Rubber Ring" ו-"Paint A Vulgar Picture"/אבנר שביט
בין השירים מעוררי ההערצה של הסמיתס, יש גם כאלה שמדברים על הערצה עצמה, ומתכתבים עם חסידי הלהקה כך שקשה להם שלא למצוא את עצמם בין השורות. זה קורה, למשל, בשעה שמוריסי מחליף צדדים ושר ב-"Paint a Vulgar Picture" בקולם של כל אותם נערים מן הפרברים, שחשים כאוויר ותו לא מול אלילם, ויכולים לאחל רק בלבם שהוא יחשוב כי הם יותר מזה.
ב-"Rubber Ring" הפנייה כבר ישירה מלכתחילה. המוזיקאי הבריטי, שמעטים מבינים בנפש האדם כמוהו, ידע כבר אז כי יום אחד, המעריצים שהיו זקוקים לו בזמן אמת ובשעת מצוקה עוד יתבגרו ויתגברו, ולכן מבקש מהם גם בשעה שהנשמה שלכם תהיה בודדה פחות, ואתם תהיו גדולים וחכמים יותר, אל תשכחו; לא את השירים שהעלו בכם חיוך, ולא את אלה שגרמו לכם לבכות. כחצי יובל לאחר שהשיר הזה נכתב, בשבת הקרובה תהיה הזדמנות לעמוד מול מוריסי ולומר לו שוב לא שכחנו, לא נשכח לעולם.
"Let Me Kiss You"/ מריאנה בננסון
האם אי-פעם התגנב ללבכם החשש שאהבתכם למוריסי, שאינה תלויה בדבר ואינה יודעת שובע, גורמת לכם להתעלף על שירים לא בלתי מכוערים? אין כמו "Let Me Kiss you" בביצוע ננסי סינטרה עם קולות רקע של מוריסי כדי להשיב את הסדר על כנו. הגרסה של סינטרה יצאה כמה חודשים אחרי הגרסה של מוריסי מאלבום הסולו הנהדר (והמצליח) "You Are the Quarry" מ-2004. הניצחון הוא ניצחון כפול: סינטרה מזכירה עד כמה היא טובה, וגם מספקת את ההזרה הנדרשת כדי להעניק עוצמה חדשה לתשוקה המביכה, המרירה, הנוקשה, הכל-כך מילולית של מוריסי: Close your eyes and think of someone you physically admire, and let me kiss you. להיט הוא להיט.
"Everyday is Like Sunday"/ עינב שיף
בשבועות האחרונים, נוכח טרגדיית משה סילמן ועוד כהנה וכהנה אירועים ישראליים שבולטים בשגרתיות הנוראית שלהם, מתרבים הקולות שאומרים שאולי פצצה אירנית זה לא רעיון רע כל כך. ממילא בכל פעם אנחנו חוזרים לאותה נקודה, והתקווה היא באמת הפואמה הזו של נפתלי הרץ אימבר, שככל הנראה איבדה כל משמעות. בכל פעם שמוריסי שר על העיר הזו, ש"הם שכחו להפציץ", קשה שלא לחשוב על הכאן ועכשיו הישראלי כמה אפור, ככה מייאש. בוא ארמגדון, בוא.
"Irish Blood, English Heart" / חן רוזנק
ממש כמו וויל מקאבוי, המגיש הכריזמטי שעומד במרכז "חדר החדשות", הסדרה החדשה והמדוברת של ארון סורקין, גם מוריסי ניסה לנסח סוג אחר של פטריוטיות לא אחת עיוורת ודטרמיניסטית, אלא כזו ביקורתית ונושכת; גם אצלו לא תמיד זה התקבל בהבנה, בלשון המעטה. במשך שנים הסמיתס תקפו את הפוליטיקאים ומשפחת המלוכה, ומוריסי המשיך זאת נאמנה גם בקריירת הסולו שלו. השיא הגיע בדמות השיר הנהדר הזה "Irish Blood, English Heart", שהיה נקודת הפתיחה בקאמבק שלו מ-2004.
השיר הפוליטי החריף היה גם מסמך ההגנה של מוריסי בעליהום הציבורי שהתחולל נגדו שנים באשמת גזענות ושנאת מיעוטים. מוריסי הציג לכל המלעיזים את הזהות המורכבת והחצויה שלו כבן מהגרים אירים וביקש לבטל את הלאומנות לטובת הלאומיות, את הפוליטיקאים לטובת מודעות פוליטית. במדינה כמו שלנו, ובמיוחד בימים אלה, הרצון של מוריסי לעמוד ליד הדגל ולא להתבייש לא יכול להיות רלוונטי יותר. חוץ מזה, זו חתיכת רוקנרול מעולה.