אחרי שכל האולפנים בהוליווד ניהלו משא ומתן אחר התסריט שלו, ושיציאתו הוקדמה בשלושה חודשים בניסיון לייצר להיט קופתי שיהלום בגיבורי העל של הקיץ, בסוף השבוע יעלה לאקרנים בארץ "בלי חוקים". בסרט המדובר משתתפים כוכבים כמו כמו סלמה הייק, בלייק לייבלי, ג'ון טרבולטה, בניסיו דל טורו ואפילו אומה תורמן - רק שבמקרה שלה התפקיד נחתך כולו החוצה. אך מעבר לתסריט ולשחקנים, המרכיב המרתק הוא בכיסא הבמאי, אותו מאייש אגדת הקולנוע אוליבר סטון ("נולד בארבעה ביולי", "JFK"), כשהוא פרובקטיבי מתמיד.
"בלי חוקים" מבוסס על ספרו של דון ווינסלו "Savages", שראה אור לפני שנתיים כשמלכתחילה תוכנן לו עיבוד קולנועי פוטנציאלי. העלילה מציבה שני יצרני וסוחרי מריחואנה בקליפורניה, הנאלצים להתמודד עם קרטל מקסיקני עוין, המנסה להיכנס איתם לעסקים ויהי מה. הסרט מלא באלימות קשה, טוויסטים בעלילה, תשוקה והומור. "אני אוהב לשלב הומור בסרטים שלי כמו שעשיתי ב'רוצחים מלידה' ו'סיבוב פרסה' למשל", מספר אוליבר סטון בראיון שמתקיים איתו במלון ארבע עונות בבברלי הילס. "הצחוק עוזר כשאתה מתמודד בחיים עם דברים מפחידים".
לדעתך האלימות הזו היתה הכרחית לעלילה?
"תמיד נמשכתי לחקור בני אדם ויחסי כוחות והסרט החדש הוא מרדף חתול ועכבר סביב שליטה. נדמה שאלימות היא תמיד חלק מהעניין. כפי שניתן היה לראות ב'רוצחים מלידה', גם בסרט הזה האלימות מתאזנת עם אהבה. לא ניתן לדכא את יצר האלימות, אבל אחריות ומוסר הם אלה שמרסנים אותו. מוסר ההשכל הוא שאלימות היא הכרחית במקרים מסוימים, כפי שאומר הדלאי לאמה, כדרך למנוע חורבן גדול יותר. זה המסר שאני רוצה שיעבור".
האמירה של סטון היא חותם אישי בכל יצירותיו, עוד מהתסריט של "פני צלקת", שכתב בהשראת התמכרותו לקוקאין. הוא המשיך באותו קו גם בקריירת הבימוי, החל בפריצה הגדולה עם 'פלאטון' משנת 1986, זוכה שלושה פרסי אוסקר כולל הסרט הטוב, כביקורת על מלחמת וייטנאם, וכלה בסרט הביוגרפי-פוליטי "W" על נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש הבן, משנת 2008. סטון ידוע בדעותיו השמאלניות ובאמירותו השנויות במחלוקת, כולל התבטאות אנטישמית משנת 2010, בה אמר כי לדעתו היטלר הוא "שעיר לעזאזל לאורך ההיסטוריה ונעשה בשמו שימוש זול". מאוחר יותר חזר בו מאותן הערות ופרסם התנצלות פומבית.
ב"בלי חוקים" סטון מטפל בסוגיית הסמים הקלים בארה"ב מבלי להסתיר את דעתו האישית. הצעת החוק לביטול האיסור לעישון מריחואנה, שתעמוד להצבעה ביום הבחירות בנובמבר הקרוב במדינות מסוימות ברחבי ארה"ב, כבר תפסה חיים משל עצמה בראיה של סטון. הוא עצמו נעצר מספר פעמים על אחזקת סמים. מתוך אותה נקודת מבט אידיאולוגית, הממסד בסרט מוצג כשחקן שולי, מנוון, מושחת ועיוור ברוב המקרים. "העבודה על הסרט היתה מעין מסע מפתיע וצבעוני", הוא משתף. "יש עיסוק עכשווי בכל העניין של מלחמה בסמים ובאיפה שזה תופס אותנו כיום, כך שמצאתי אספקטים מרעננים לטיפול בנושא".
הסרט הזה הוא כלי קידום האג'נדה שלך בנושא?
"אני מאמין שהגיעה השעה ללגליזציה של מריחואנה, כשקודם כל מוכרחים לנקות את כל המכשולים הפליליים. בתי הסוהר בארה"ב מלאים באנשים צעירים שרובם הורשעו על עבירות הקשורות בסמים, מבלי שאותן עבירות כללו אלימות או פגיעה בנפש. למעשה ארה"ב עברה את רוסיה וסין במספר האסירים ביחס לאוכלוסיה שלה, והמדינה שלנו מענה בני אדם בדרכים איומות ויוצאות דופן".
אתה מפנה אצבע מאשימה לעבר השלטון האמריקאי?
"גורמי המשטר והצבא משני צידי הגבול המקסיקני בדרום קליפורניה מושחתים וזה מוביל לאינספור סיבוכים. עצם זה שכל התעשייה הזו מגלגלת סכומי כסף אדירים גרם לכך שאף אחד מהצדדים לא חף מפשע. היחס למריחואנה צריך להשתנות. בסופו של דבר מדובר בצמח יפהפה שקיים מאז ומתמיד, ואם יש לו שימוש בריא, צריך לוודא בחוק שהוא יתועל באפקטיביות לטובת הציבור ולא עבור בצע כסף".
רצית לשקף את המציאות בויזואליות מסוימת?
"בחרתי בשלושה סגנונות. העלילה מתרחשת כולה בדרום קליפורניה, שזה מבחינתי אזור קסום לא פחות מדרום צרפת, ואני מקווה שאנשים יתחילו להעדיף בקרוב את לגונה ביץ' על קאן. רציתי גם לוק של מערבון מודרני עם השמש הקופחת, יחד עם פילם נואר בכל התיאור של הקרטל המקסיקני. האופל עובר דרך העיניים הכהות של בניסיו דל טורו וסלמה הייק, דרכן ניתן לראות את הצד החשוך. אבל בהחלט יש לוק קליפורני בולט".
כי משם מגיעה הבשורה של הסמים הקלים?
"קליפורניה היא גן עדן בוטני למריחואנה. רק בשנים האחרונות פותח כאן זן מיוחד, שלא הכרתי טוב ממנו ב-40 שנות הניסיון שלי בתחום. ואני רואה בזה לא פחות משלב בהתפתחות של המין האנושי, ממש מקביל לחידושים הטכנולוגיים של אפל".
מסכימים עם אוליבר סטון? דברו על זה בפייסבוק