השופט דראד הוא החוק. הוא משוטט ברחבי העיר מוכת הפשע, ומשמש כשוטר, חבר מושבעים, שופט, תליין, וגם קלדן ומחלק תה. יש לו רובה רב שימושי, קסדה גדולה, אופנוע גדול וסמכות למצוא ולהרוג את מי שבא לו. במילים אחרות, הוא לא שונה בהרבה מגיבור האקשן הממוצע, שמפיץ צדק בכוחות עצמו ממילא רק שיש לו הצדקה חוקית לכך. דראד חי כבר הרבה שנים בקומיקס, ובשנות התשעים הגיח לרגע לקולנוע בסרט עם סילבסטר סטאלון, שנחשב בקרב חובבי הקומיקס לאהוב ונאמן למקור בערך כמו שחובבי באטמן אוהבים את הסרט "באטמן ורובין". אבל זה לא אומר שהוא לא דמות שמגיע לה סרט, ועכשיו הוא קיבל עוד אחד. התוצאה, הפעם, הרבה יותר מוצלחת.
השופט דראד חי בעולם פוסט אפוקליפטי גדול ומפורט, שמלחמות גרעיניות הפכו את רובו לעיי חורבות רדיואקטיביות, ואת היתר לערי ענק צפופות, מוכות עוני ופשע. אחת מהן היא מגה סיטי 1, שמשתרעת על חלק גדול ממה שהיה פעם ארצות הברית וחיים בה 800 מיליון תושבים. ומכל זה אנחנו רואים מעט מאוד, כי 90% מהסרט מתרחש בתוך בניין ענק אחד.זו אינה תלונה. צמצום האקשן לזירה אחת רק מוסיף לו פוקוס. תשאלו את כל מי שראה את "הפשיטה", סרט האקשן האינדונזי המשובח שהעלילה של "השופט דראד" מזכירה אותו במידה חשודה.
דראד נקרא אל אותו בניין כדי לטפל בעניין משטרתי שגרתי ושולי: רצח. מישהו פשט את עורם של שלושה אנשים וזרק אותם מהקומה ה-200. אתם יודעים איך זה. בראש אותו מגה-בניין דרה לנה הדי, שאתם בטח מכירים מ"משחקי הכס" ככסרסיי לאניסטר. כאן היא לא פחות ביץ', אבל במקום גינוני מלכות היא מסתובבת עם מבט של הומלסית מסוממת. ממרום מושבה שבפנטהאוז היא שולטת על ייצור והפצת סם פופולרי בשם "סלו-מו", שגורם לעולם לנוע בהילוך איטי (מתברר שזאק סניידר מכור כבר שנים).כשדראד מתחיל לעשות לה בלגן, הביג בוסית מכריזה על עוצר כללי, אוטמת את הבניין ומכריזה על פתיחת עונת ציד השופטים.
מכאן והלאה, בעיקר יריות.
את השופט דראד מגלם הסנטר של קרל אורבן, באחת ההופעות הטובות ביותר של סנטר בקולנוע מאז הסנטר של כריסטיאן בייל ב"האביר האפל" וריס וויתרספון. יתר הפנים של אורבן לא משתתפים בסרט, כיוון שדראד לעולם לא מסיר את הקסדה שלו, ולכן גם לא נקבל תשובה למסתורין הגדול של הסרט: איך הוא רואה משהו עם הפסים האדומים האלה שמכסים לו את העיניים.
המשחק של אורבן בסרט מתמצה בעיקום הפה בזוית מרשימה כלפי מטה בעוד הוא מדקלם שורות מחץ בקול רובוטי טרמינייטור-סטייל, ואת זה הוא מבצע היטב. לצידו נמצאת אוליביה תרילבי בתפקיד אנדרסון, שופטת בהתמחות; בניגוד גמור לדראד, היא אף פעם לא חובשת קסדה, כי זה עלול לפגום בכוחות הטלפתיים שלה וכי הקהל צריך משהו יפה לשטוף בו את העיניים בין זעף ליריה.
מה שחשוב פה הן היריות, המכות והאנשים שנקרעים לגזרים. לומר שהסרט אלים לא מעביר את מלוא המשמעות: "דראד" לא מסתפק בסתם לירות באנשים, אלא מתענג על כל טיפת דם וקישקעס כמו על סטייק עסיסי.אם אי פעם תהיתם איך נראית לחיו של אדם בעודה נקרעת על ידי כדור רובה בהילוך אולטרה-איטי כאן מחכה לכם תשובה. הסרט מלא בשוטים יפים ומקוריים של אלימות פוטוגנית, גם אם הצירוף של כולם יחד לא תמיד מקל על ההבנה מה בדיוק קורה ולמי.
זה לא סרט חכם, ואם היתה לקומיקס המקורי אי פעם יומרה לסאטירה חברתית, היא נבלעה עמוק עמוק מתחת לשכבות של ברזל ובשר אבל זה טראש כמו שטראש צריך להיות. את דראד עצמו אי אפשר לקחת ברצינות, אבל זה בסדר, כי הסרט לא דורש מכם לעשות זאת: יש מעט תחושת גיחוך בכל פעם שהוא פולט עוד איזה "אני החוק!". נכון שהסיפור הזה היה טוב יותר כשקראו לו "הפשיטה", אבל גם בתור "דראד" מדובר במנה יפה של אדרנלין ודם.
"השופט דראד": כל מה שצריך לדעת לפני שרואים את הסרט
איפה ומתי רואים את "השופט דראד"?