אין בכלל שאלה לגבי הפיכתה של "מאסטר שף" לנוסחה מנצחת, כן גם בפרשנותה הישראלית, אפילו בעיקר. אוכל, ותוכניות אוכל גם הן בעיקרן עניין שחוצה מגזרים, עדות, פערי שכר, פוליטיקה וטעמים. גם הסנובים הכי גדולים וגם המסעודות מהפריפריה שכבר לא מדברים עליהן כולם מתמוססים חסרי אונים כשזה מגיע לסחיטה טלוויזיונית של בלוטות הטעם.
אבל מה שממש לא מוכרחים זה גם לסחוט את בלוטות הרגש ו"מאסטר שף" נופלת בדיוק שם, כשבכל עונה, שצריכה להתעלות על קודמתה, סף הגירוי הופך להיות יותר ויותר אגרסיבי ופחות טעים. בין התוכן השיווקי להתפרעות הרגשית של השופטים אל מול כל חריימה אקראית, בסופו של עניין הכי חמוץ הוא הטעם שנשאר מניסיון הניצול של הלב היהודי החם.
בהשקת העונה הזו מסתבר ש"מאסטר שף" מנסה לקחת את כל המאפיינים הרקובים של תוכניות ריאליטי אחרות אלו שכבר הינדסו את המניפולציה לכדי אמנות, אבל השאירו טביעות אצבעות שמנוניות על כל המסך תוך כדי. "מאסטר שף" היא חיה יותר מתוחכמת מרוב תוכניות הריאליטי, וכזו שהוכיחה שמתאפשר לה להחזיק עמדה אלגנטית יותר; לכל הפחות היא יכולה להרשות לעצמה להישען על המותג שהיא, ולא להותיר אחריה את השובל הדביק של חשופית מצויה.
אבל זהו לא המצב פרק אודישנים ראשון, וב"מאסטר שף" כבר מעלים מזבחות לאלילי המכנה המשותף הנמוך, מנצלים את המשתתפים, מנצלים את הצופים, וממסכים את העיקר בהרבה יותר מדי תוספות רושם מיותרות. אם היינו ניגשים אל המאכל ש"מאסטר שף" הפכה להיות כפי שאייל שני ניגש לטעום צלחות מקושקשות, היינו מעיפים את כל הקשקושים ועלי הבייבי המסוכרים הצדה, כדי להגיע אל העיקר. למרבה הצער, העיקר יגיע רק בעוד מספר פרקים, אחרי שנמצה את כל סוגי השכול הישראליים, כל המיעוטים הנדכאים, כל גווני הקיפוח, ולסיום סיומת נכה צה"ל. אין בזה כמובן לגלוג על המתמודד יש בזה רק כדי לומר ש"מאסטר שף" מתעניינת בכל מני דברים, חלקם טעמים, כרגע מרביתם רייטינג, ובכל דרך אפשרית - מלצר! יש נכה צה"ל במרק שלי.
בתחילה, כשחיים כהן, אייל שני, מיכל אנסקי ויונתן רושפלד עוד היו בעיקר מומחי אוכל ופחות אנשי טלוויזיה, הם התביישו קצת לשחק את המשחק. הם היו נציגים הרבה יותר שפויים של הקהל הלא אידיוט בבית, ופלירטטו פה ושם עם המניפולציה, לא נתנו לה לבלוע אותם. שלוש עונות מאוחר יותר, וכל אחד מהם יכול להיכנס כשחקן אורח לתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון לא היה מצמוץ דרמטי שהם פספסו, דמעה מנצנצת שעברה בשקט, סיפור טרגי שעוד עשוי להיות מתורגם לסיפור עוף החול שלא מיצו עד שאריות יבשות.
לא טעים מה שנעשה עם "מאסטר שף" בפתיחת עונתה השלישית. נכון שזה עוד עתיד להתאזן ולהירגע עם ירידת המתח המעושה של פרקי האודישנים ועם תחילתה של התחרות האמיתית. אבל כבר עכשיו התווסף למנה האהובה והמוכרת טעם לא נעים, של מסעדה שתפסה תחת ומתחילה לעגל פינות. זה אוקסימורון לכאורה, כיוון ש"מאסטר שף" מקדישה הרבה יותר משאבים היום כדי להיות טובה וקיצונית משהייתה, אבל לפעמים פחות הוא יותר, והמניפולציה שנערכת על הצופים כדי לקשור אותם בשלשלאות דרמה מופרזת היא מרירה מדי, אפילו לחיך המפותח. הטענה שהדרך הקצרה ללבו של אדם היא דרך קיבתו, כבר לא משפיעה על "מאסטר שף" כפי שאפשר לראות. העונה הדרך הקצרה ביותר היא בעזרת סכין חדה, ורצוי שתהיה מחושלת בחום של כור ההיתוך הישראלי.
המנות הטלוויזיוניות שהכי בא לנו עליהן
"מאסטר שף" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק