בחירות בארה"ב: סיקור המשדרים המיוחדים בערוצי הטלוויזיה הישראלים

אין שום ספק בכלל שהבחירות בארצות הברית הן בחירות משמעותיות, חשובות במבחינה גלובלית, חשובות גם לישראל. אחרי קדנציה היפר מתוקשרת של ברק אובמה שאמור היה להיות התקווה הלבנה-שחורה של ארצות הברית, ונפל אל תוך סיטואציה שבה הוא בעיקר מטאטא את השברים הכלכליים-חברתיים-בטחוניים שהותיר לו קודמו.

ברור שהמאבק בין מיט רומני וברק אובמה היה דרמטי במובן העמוק ביותר של המילה – קלישאת האמריקאי הלבן, הנוצרי, שנולד לכסף ולפריבילגיות מובנות מראש, שלא נאבק על שום תפיסת מקום בעולם מצד אחד; מהצד השני הנשיא השחור הראשון, זה עם השם האמצעי המחשיד במקרה הטוב, דמוקרט שצמח מתוך העם, הבטיח לשנות את העולם – ובינתיים לא הצליח (כן תפס את ארכי המחבלים הכי שנוא בהיסטוריה האמריקאית, עם זאת). ובכל זאת - כבר נכון להבוקר, נבחר בקדנציה שנייה, ברוב קטן, אך רוב.

הכל ברור מאליו, ובכל זאת – משהו בגרגרנות הישראלית, שלנצח תהיה על תקן השושבינה האחרונה והעקמומית של 50המדינות של ארצות הברית, היא קצת מצחיקה. ההתייחסות הישראלית של שלושת ערוצי הטלוויזיה לבחירות בארצות הברית מזכירה קצת את קבוצת החננות המחכה בצד עם גשר בשיניים ומשקפיים עבי מסגרת; מוחאת כפיים בהתרגשות לקראת הרגע שבו ייבחרו את מלך הנשף בפרום של סוף התיכון וגם היא תתחכך בזוהר כשיעופו עליה פתיתי קונפטי אקראיים שנסחפו לכיוונה.

ןעדיין גם בתוך הדבוקה של הגישה האחידה-לכאורה של קבוצת המעודדות הישראלית, יש הבדלים, יש ויש. בערוץ 1, סיפקו את המשדר המגורען והמטושטש למראה ההכרחי, שנראה כאילו רובו צולם בפילטר 1977 של אינסטגרם, ועם לא מעט רגעי בידור שלא יסולאו בפז נוסח – "אלייך איילה בשיקגו!", איילה חסון: "אלייך אמיר באולפן!", "אנחנו איתך איילה...", "אני לא שומעת אמיר, יש לי בננה של ערוץ 1 באוזן". בין הכשלים הטכנים לקשיים הטכנים, הצליחו פה ושם באולפן להשחיל מילה. אבל התוצאה הוויזואלית היתה עגמומית למראה, וקשה היה לעמוד בפיתוי להעביר ערוץ כדי לצפות בשידור שהצליח להעביר קול ותמונה סבירים.

בערוץ 10 גיא זהר עשה מרב המאמצים להיכנס בהקפצה כמעט, למקום של תמר איש שלום שנאלצה לוותר על הבכורה בגלל גימלים בבית. למרות שלא הייתה נפילת מתח משמעותית, לקראת הבוקר ניכר היה שזהר תשוש משהו מכובד המשימה להמשיך ולהפעיל את הקייטנים הצופים. גיל תמרי ונדב אייל הרימו את האווירה עם הכימיה המשעשעת שלהם, וככל שהשעות נקפו הם רק הפכו ליותר ויותר מבדרים.

הפרס הגדול של הערב מוכרח להינתן עם זאת לחדשות ערוץ 2, שבעיקר בזכותה של יונית לוי הצליח להפוך את מה שעשוי להיות ערב מורט עצבי ורפטטיבי לדרמה מתמשכת. לוי, הגם שלא הנחתה מהאולפן, קיבלה נתח משמעותי של זמן מסך בין הפרשנים המתחלפים, והאולפן בראשותו של דני קושמרו והדביקה את כל השידור באקסטזה האמיתית שלה. יונית לוי הבשילה לשיאה כאשת חדשות, ומאז יום השידורים המלא שהנחתה בחזרתו של גלעד שליט מהשבי, לא נראתה במצב רוח כל כך עולץ.

בעוד ש-12 שעות השידור גבו את מחירם מכל המנחים והפרשנים – איכשהו הצליחה יונית לוי להיראות בכל פעם שהשידור הופנה אליה כאילו התעוררה אחרי שנת לילה מתוקה – רעננה, מצחקקת, ומלאת חיים. אפילו לרגע אחד היא לא חזרה על עצמה וקלחה בביטחון נתונים היסטוריים ורלוונטיים באשר לעבר הפוליטי של מערכות בחירות קודמות משל היתה מחוברת למנוע חיפוש. אם יש משהו שהוכיח השידור של ערוץ 2 הוא שגם מחוץ למקום מושבה הבטוח באולפן, יונית לוי שוחה בקלות במים הכרישייים, והפכה כל רגע שלה על המסך למחכים ומענג לצפייה.

מרגע שהמידע זרם והתבהר כי מדובר בנצחון היסטורי שני לברק אובמה, שלא נצטרך לחכות עוד ימים עד לתוצאות הסופיות והדגלים החלו מתנופפים במטות הבחירות ובככרות – התעוררו כל הערוצים לחיים ושינסו מתניים. אפילו באולפן המיושן של ערוץ 1– שמן הסתם החזיק בפרשנים לא פחות רלוונטיים, ובכל זאת נראה כאילו משדר מפלנטה אחרת - התמתח גם דוד ויצטום בכסאו ולקח חלק בחגיגה בזהירות.

אם יש בסיקור מערכת הבחירות האמריקאית כדי להעיד משהו על העתיד להתרחש בערוצי החדשות בזמן החם של מערכת הבחירות הישראלית, הרי זה שיהיה פה שמח, מנומק ופרשני לעילא, ושייבחר מי שייבחר – יונית לוי כאן כדי להישאר.

אובמה ניצח - תעשיית הבידור בארצות ברית חוגגת

מי מערוצי החדשות עשה את העבודה הטובה בסיקור הבחירות? ספרו לנו בפייסבוק