אביב גפן מתעקש לריב עם ליאור נרקיס
בזמן שצה"ל השתלט על שידורי רדיו חמאס במבצע עמוד ענן, מצא אביב גפן לנכון לכתוב בטוויטר את הדברים הבאים: "אם כבר שישמיעו שם את ליאור נרקיס, שגם הם יסבלו". לצערו של גפן, הפרובוקציה שלו לא ממש עוררה הדים. לגמרי לצערו. הוא הרי חי את הרעש ואוהב את ההמולה. מה שעוד יותר מצער עבורו הוא שסביר מאוד להניח שאם מישהו אחר היה אומר את הדברים, הם כן היו מעוררים סערה ציבורית. אבל אביב גפן הוא לא יהורם גאון שצריך לקחת את הדברים שלו ברצינות. הוא בסך הכל אביב גפן, איש של שטות שכבר הרבה מאוד זמן לא יצר משהו מעניין באמת.
למרות זאת, צריך לומר את המובן מאליו: נמאס מהבדיחות האלה. לאו דווקא של אביב גפן. המוזיקה המזרחית היא שק חבטות קל לניגוח, והסיבה שבדיחות מהסוג הזה לא הזיזו ממש לליאור נרקיס ואחרים, היא בגלל שהוא ועמיתיו כבר התרגלו. וזה מה שכואב באמת. בשעתו, נרקיס אמר בראיון לוואלה! תרבות "יהורם גאון מעניין לי את התחת" והתכוון לזה, ובכל זאת, הייתה שם תסיסה רגעית, כיוון שיהורם גאון הפתיע בדבריו. כשטקסט דומה מגיע ממישהו כמו גפן, שמתיימר להיות אמן מקורי ושנון, קשה שלא לגחך. כי הבדיחה של אביב גפן, די בדומה לשירים שלו, היא חיקוי של זיוף.
גפן בסך הכל לקח את האמירה של טומי לפיד מלפני עשר שנים ש"לא אנחנו כבשנו את טול כרם, טול כרם כבשה אותנו" והתאים אותה לחדשות העכשוויות. לפיד אמר זאת על שיר בביצוע עמיר בניון. רזי ברקאי, מגיש התכנית ששודרה בגלי צה"ל, שאל את לפיד: "לא אהבת את השיר?" ולפיד השיב "זה נורא, זה נורא". מאחורי הבדיחה של לפיד וגם ההיא של גפן מסתתרת אותו סאבטקסט שמעורר חוסר נוחות, ואפילו תחושה של גזענות. כן, גם אצל אביב גפן שב"דה וויס" מתעקש לספר בכל הזדמנות שהוא חצי סורי, או רבע סורי, או משהו שחור אחר. מהבחינה הזאת, גפן לא שונה מאנשים שמתבטאים נגד הקהילה הלהט"בית ומסייגים בהצהרה ש"כמה מחברי הטובים ביותר הם הומוסקסואלים". אם גפן חושב שהשמעות ברדיו עזה הן עונש, שיספר את זה למחנה השלום שאליו הוא משתייך. כוכבי הזמר המזרחי מתגאים בכך שיש להם קהל ערבי, גאווה אמיתית.
גפן זרק בדיחה, כאילו סתם, עוד הלצה של מלך הפרובוקציות. כנראה שאפילו הבדיחות שלו כבר לא מקוריות, יצירתיות או מעניינות. את השירים של ליאור נרקיס צריך להשמיע בתחנות הרדיו של ישראל, כי הקהל הישראלי אוהב אותו - וזה אולי מה שמפריע לאביב גפן, שהחלום שלו לכבוש את העולם התנגש עם המציאות. גפן לא באמת הפך לכוכב בינלאומי, אבל הוא חזר למדינה שכבר לא מתעניינת רק ברוק שלו. ישראל השתנתה לו, והוא, כאילו בחוש הומור, רוצה לשלוח את אלה שתופסים את מקומו לרדיו עזה. מעניין אם בדיחות דומות היו מתקבלות בהבנה גם על קהילות אחרות, רגישות יותר. כנראה שלא.
סינגלים חדשים
שרון מולדאבי - אש
רק כדי להמחיש עד כמה ההבדלים בין הז'אנרים הם רק עניין של תבלין, כדאי לשמוע את הגרסה של שרון מולדאבי ל"אש", הלהיט של משה פרץ. שינוי מקצב וסאונד הופכים לגמרי את התמונה. פתאום השיר נשמע "רוק". מולדאבי, בניגוד לעמיתיו הרוקרים, לא פחד ללכת לשיר "מזרחי", וגם אם התוצאה לא מפילה מהרגליים, מדובר במהלך מבורך. אם בעבר זמרים ים-תיכוניים היו צריכים לעשות גרסאות כיסוי לשירי אמצע הדרך כדי למצוא חן, היום זמרי אמצע הדרך מכסים אותם.
בר כהן - עד מתי
הנה עוד שיר שמגיע על רקע הצלחת גל הרטרו. בר כהן, זמר שהרבה זמן לא שמענו ממנו, מוציא שיר חדש שמתכתב בגלוי עם השירים הישנים של נתי לוי ואחרים. את השיר כתב איציק שמלי ללחן של אלי אדרי המצוין (שגם עיבד). השיר נשמע לגמרי ישן, כמעט כמו קאוור - ולמרות זאת הוא חדש לחלוטין.