1. בכל תוכנית של "דה וויס" יש מתמודד אחד או יותר שמתעלה מעל כולם. לפעמים זה ביצוע גדול (רודי ביינסין, למשל), לפעמים זה הסיפור שמסביב (כמו רוני פרי שגרמה לגפן לבכות), ולפעמים זה מתמודד שמייצג קהל שלם שמתרגש איתו (כמו לינה מחול או אופיר בן שטרית). בתוכנית הזאת הגיבור נשא את כל זה ביחד. לגיבור של התוכנית הזאת, גיבור אלמוני למדי, קוראים מישה סוחינין.
האמת, צריך להכות על חטא על כך שדברים לא נאמרו קודם. נכון, מתמודדים אחרים בנבחרת של שרית נשמעו טוב יותר. אף אחד לא האמין שרוקר בנבחרת של שרית חדד זה יותר מגימיק, ומראש הנבחרת החלשה שלה לא תפסה את מוקד את תשומת לב מול הנבחרת החזקה של שלומי שבת, למשל. עכשיו, כשמנקים את השולחן מדאווינים חד-פעמיים, צריך לומר בבירור: סוחינין הוא הזמר-הבן הטוב במשחק כרגע, ואחד הפרפורמרים הטובים בתוכנית בכלל. הפעם, עם "שלג צח" של משינה, בביצוע יותר רוק כבד מכל מה שנראה כנראה אי פעם בערוץ 2 ועם קפיצה (טיפשית אמנם) לתוך התופים, הוא גם הוכיח שהוא מעבר לזה: הוא לא גימיק, הוא זמר מלא כנות, יכולת ואנרגיות. אבל יש בזה עוד. במישה סוחינין יש זעם. הוא היה קופץ לתופים עוד פעם רק כדי להוכיח נקודה ברורה לאביב גפן: זאת לא חוכמה גדולה לעשות הצגות של רוקנ'רול בפריים טיים. זה מעיד על משהו שקצת מוזר להגיד על מתמודד ריאליטי. הרבה זמרים טובים נבלעו במסננת הקיטש וההתנחמדות הגדולה של "כוכב נולד" והעונה הראשונה "דה וויס"; הם נפלו למלכודת הדבש ופלירטטו עם מילים חסרות אישיות כמו 'מרגש', 'מקסים' ו'חמוד'. רוקרים בודדים - כמו איה זהבי פייגלין הגדולה מכל החתיכים אצלי, למשל - נפלטו כי מראש לא התאימו, ועוד פחות מזה נכנסו בשלום ויצאו בשלום (ימים יגידו מה יהיה עם דוד לביא, למשל). במובן מסוים, סוחינין ניצח את המשחק. הוא לא פחות אמין גם כמטאליסט בשלישיית הגמר של שרית חדד, והוא ימשיך לרוץ אל התופים. עדיין קצת קשה להאמין שהוא יהיה הנציג של חדד בגמר, אבל את שלו הוא כבר בטוח עשה.
ועוד דבר קטן על סוחינין, דבר חשוב אך נשכח: גם הוא - בדיוק כמו לינה מחול - מייצג מיעוט תרבותי משגשג שאין לו שום זכר במיינסטרים התקשורתי. קהילת המטאל - שמזוהה במידה רבה בישראל עם עולי חבר העמים - היא קהילה ענקית, עם פסטיבלים, הופעות סולד אאוט ולהקות משמעותיות, שמסוקרת, למרבה הצער, כמעט רק אצל קוואמי בהקצה. אז נכון, אין שום דבר משותף לרוח המטאל ול"דה ווייס", אבל סוחינין לא מתנצל על מי ומה שהוא, ובדרכו שלו, הוא מרסס גרפיטי על מרכז הבמה גם בשביל מי שלא תכנן ואולי גם לא רצה להיות עליה מעולם.
2. ולשאר התוכנית: קשה היה להתעלם מהמתח בין המנטורים בשבועות האחרונים, ובמיוחד הפעם, רגע אחרי פרסום תחקיר "7 לילות" עליהם (כמובן שלא הייתה לו השפעה ממשית על השידור אמש - התוכנית עצמה הוקלטה טרם פרסומו). גפן ממורמר מתמיד וחוש ההומור שלו הולך ונעשה דלוח ותוקפני, וברור שלאחרים יש פחות ופחות סבלנות אליו ("אתה לא מוזמן למסיבה", אמרה לו חדד). שלומי שבת (שיהיה בריא) באמת נראה עייף מתוכנית לתוכנית - וגם ההערות שלו למתמודדים משבוע לשבוע נראות כשל מי שכבר איבד את הכוח. מולם דווקא שרית חדד ומשינה, מנטורים רדומים בדרך כלל, מתעוררים לחיים (כמובן, עדיין בפיהוק גדול).
לפחות מבחינת המנטורים, "דה ווייס" מרגישה עכשיו קצת כמו תוכנית שנמאס לה מעצמה ומתה שהעונה תיגמר כבר. נקודת האור: סוף סוף, שמענו מהם יותר על עצמם, כלומר, כמעט על עצמם. שרית חדד על אבא שלה, ויובל בנאי על אבא שלו, ושלומי שבת כמובן על אבא שלו ואפילו יהונתן גפן הוזכר. ההזדמנות הזאת לשמוע יותר על מה שמאחורי כמה מהשירים המצליחים ב-25 השנים האחרונות, עושה חסד עם המנטורים ומזכירה שהם בעצמם היו פעם זמרים רעבים. צריך לשמוע את זה יותר.
3. ההדחה של יהודה מימרן (שביצע נחמד, אבל לא יותר מזה, את "אהבנו" של גפן) היא אחת ההפתעות הגדולות העונה ב"דה ווייס". אני קצת אוכל את הכובע, כי הימרתי שמימרן, הזמר המזרחי הבולט בתוכנית (חוץ מאור בן עטר שעף בשבוע שעבר), יהיה הנציג של שרית בגמר. למעשה, מבין 14 המתמודדים שנשארו בתוכנית, כמעט לא נשארו זמרים מסלסלים - רק סהר שרב, ניב מנצור ולינה מחול, ואף לא אחד מהם בנבחרת של שרית חדד. אז את מי היא תשלח לגמר? את עתליה פירס המעולה אך חסרת-הביטחון (שהפעם ביצעה יפה את "אבא" של שבת, ולראשונה נתנה ביצוע טוב גם בעברית), את דנה צלח ("אנה" של משינה שהלך למקום מעניין, קצת אלקטרוני ופופי) שהרבה פחות טובה? אז אולי בכל זאת מישה? הימור מושכל ומעודכן ברביעי, לאחר שייסגרו השלישיות.
4. הנבחרת של שבת ממשיכה ברצף לא טוב, זו התוכנית השנייה ברציפות, והיום היא נפרדה מיאיר לוי, שדווקא נתן ביצוע יפה ל"סוף העולם" של גפן (שקטל כמובן באופן לא מאוד חינני. דווקא יובל בנאי ענה לו יפה). כרגיל, גם שאר הביצועים היו יפים, אבל אף אחד מהם לא התעלה באופן מיוחד - לא ניב מנצור בעיבוד רגאיי מוזר ל"תחזור תחזור", לא אנאל ולנזי שצעקה את עצמה לאורך "הייתי בגן עדן", ואפילו לא יקירת המדור לינה מחול ("מקסיקו" של גפן).
ולנזי אהובה מאוד על הקהל, יש לה קול מצוין והיא פרפורמרית טובה, אבל ישראל לא צריכה עוד קטלין רייטר, מירי מסיקה או מאיה בוסקילה. הכישלון שלה עם השיר של חדד צורב במיוחד כי היא התחילה אותו נפלא ובשקט, אבל המשיכה בשיגעון שהוציא את הדבר הכי קרוב לקטילה ששמענו משרית חדד מזמן: "זה היה מאוד מעניין". היא חייבת להתאפס.
מה חשבתם על הביצועים? ספרו לנו בפייסבוק