"היספיקו החיים?": מכובד, מושקע – וקצת משעמם

זה צירוף מקרים מעניין שאל מול הכאב האינטימי של חוה אלברשטיין, ששחררה הפסח הזה את אלבום המוות הנפלא והמרגש "ואיך אצלך?", פרויקט חדש מבית "עבודה עברית" מבקש להגיש לחנים חדשים למילותיו של חנוך לוין המנוח, האיש שהפך לאומנות את החיבור בין סיטואציות טרגיות וקומיות, ואלברשטיין עצמה הלחינה אותו בעבר בהצלחה רבה (למשל בלהיט "לונדון"). הפרויקט, שנוהל אמנותית על ידי אסף תלמודי, הולחן, בוצע ונוגן על ידי אנסמבל גדול שעבד יחד על האלבום כולו, וכולל בין היתר את יוני רכטר, שלומי שבן, אלי מגן (שסוגר כאן מעגל מרגש 40 שנה אחרי ששר את "העץ הוא גבוה" של לוין במסגרת אחרית הימים), קרולינה, איתמר רוטשילד, ערן ויץ, תלמודי עצמו ועוד. הסופר-גרופ המרשים הזה ביקש לאסוף טקסטים של לוין ולהציגם כמרקם אחד, מעין הצגה עם להקת שחקנים.

אם כן, הנושא המרכזי והמדכדך למדי בהצגה הזו הוא חדלונם של החיים, או כשלונם של החלומות. זהו אוסף טרגדיות על אנשים בודדים הנאחזים לשווא בכל טיפת חום כאשר הזמן בורח והמוות מתקרב במהירות. כמיטב המסורת הלוינית, הכל עטוף בטקסטים משעשעים, מרושעים ובעיקר עצובים. פחד לעבור את החיים לבד ("וכשמיששנו זה את זו לראשונה"), מין נטול רגש והנאה ("בין שדך הימני לשדך השמאלי", "זאת שעה נפלאה"), מוות ("חשבתי שאצלנו זה יהיה שונה", "שמים את אבא במקום שקט", "היא ישנה עמוק") והרהורים על החיים וניצולם הכושל - כל אלה לוקחים חלק במופע הזה, כשרק הזמרים מתחלפים, ואיתם הדמויות שלמול עינינו.

על הרגעים הטובים ביותר באלבום אחראים שניים - יוני רכטר ("אני ילד בעיגול אור"), שניסיונו בהלחנה לתיאטרון ובהלחנת שירי משוררים, ובכלל היותו אחד הקולות המבוגרים באלבום, סייעו לו בכך, ולצדו הזמר המצוין איתמר רוטשילד, שבדיבור שירה לא מתאמץ אך רב משמעות והבעה מוביל את שיר הנושא, שהוא גם המוצלח והמרגש באלבום: "היום ארוך, הלילה עוד רחוק, אך כבר אנחנו מתחילים לדאוג: היספיק לנו הקיץ? היספיקו החיים?". גם נועם ענבר ("הבילויים") מתארח לשיר אחד חריף ונפלא ("אל תבכי"). רוב המבצעים האחרים, לעומתם, קצת מפספסים.

הטקסטים של לוין הרי בזים לדרמה האנושית, וכזהו גם הקונספט המוזיקלי של האלבום - עולם מינורי, הרמוני בחלקו, עגמומי ונטול גאות ושפל. ההיבט הזה, בתוספת ההומוגניות של רוב הלחנים השונים, הופכים את אוסף השירים הזה ליפה אמנם, אבל באותו הזמן גם קצת משעמם, דומה לעצמו ("כל היחידים דומים", כמאמר אחד השירים) ובעיקר חסר שיאים. רוב השירים לא נחרתים בזיכרון, ומתערבבים בשירים אחרים. אוהביו של לוין, הראוי בוודאי למחווה יפה כזו, עשויים ליהנות ממנה מאוד. אחרים עלולים להתעצב אל לבם, משלא ימצאו כאן לא שירי אהבה ולא אהבה כלל.

מה אתם חשבתם על אלבום המחווה? ספרו לנו בפייסבוק