"בדרכים": ראיון בלעדי עם סם ריילי

גם מי שלא אהב את "קונטרול" (2009) העריך את עבודתו של השחקן הראשי בסרט ביוגרפי זה, סם ריילי. בתפקידו כאיאן קרטיס, סולנה של ג'וי דיוויז'ן ששם קץ לחייו בגיל 23, סיפק השחקן הבריטי המתחיל דאז תצוגה קודחת עצמות ובלתי נשכחת. זה עלה לו בחודשים ארוכים של חזרות ושל צילומים, וכמסתבר גם בטראומה נפשית לא פשוטה. "נכנסתי לבלגן שלא ידעתי איך לצאת ממנו", הוא מספר בראיון מיוחד לוואלה! תרבות. "לא ידעתי איך להגן על עצמי ואיך להתאושש מזה. זה כל כך השפיע עליי שגם הרבה לאחר תום הצילומים, כשאנשים היו קוראים 'איאן' למישהו אחר, אני הייתי מסובב את הראש. הרגשתי כמו הלום קרב, ולא ידעתי איך להסביר מה עובר עליי. למען האמת, חשבתי לפרוש מעולם המשחק, ובאמת לא עבדתי במשך שנה. התמקדתי בטיפוח הגינה שלי, וברחתי מן המצלמות".

אך בסופו של דבר, ריילי שב לשחק, ולמרות הטראומה, חזר גם לקחת על עצמו תפקידים מחייבים. בתחילה כיכב ב"ברייטון רוק", עיבוד מחודש לקלאסיקה של גרהם גרין, ועתה אפשר לראות אותו ב"בדרכים" פרי עטו של וולטר סאלס, אדפטציה ראשונה לספר הפולחן של ג'ק קרואק, שנחשב לאחד מאבני הדרך המרכזיות של דור הביט. לא סתם שהשחקן המרשים מופיע בו, אלא שהוא מגלם את התפקיד הראשי – סאל, בן דמותו של הסופר המהולל, שכזכור עובר שלל חוויות עתירות סקס, סמים ואלכוהול ברחבי אמריקה של התקופה.

הפגישה עם ריילי, בנוכחות קבוצה מצומצמת של עיתונאים מרחבי אירופה, מתקיימת מיד לאחר הקרנת הבכורה של "בדרכים" בפסטיבל קאן האחרון. הפרמיירה הזו עוררה עניין רב, שכן מדובר בסגירת מעגל – מאז יצא לאור ב-1957, לא פסקו קולנוענים שונים ומשונים לנסות להביא את הרומן האגדי אל הבד. תמיד הם כשלו, עד שהוא כבר קוטלג כבלתי ניתן לעיבוד. לכן, באופן טבעי, מיד לאחר שהשחקן הבריטי, בן 33 כיום, מספר על החותם השלילי ש"קונטרול" הותיר בו, כולנו תוהים – אז איך עשית את זה לעצמך שוב? לאור הלקח שלמדת, כיצד העזת פעם נוספת להעמיס על גבך עול שכזה? האם לא פחדת לגלם את בן דמותו של יוצר בסדר הגודל של קרואק, מה עוד שבעבר היו מועמדים לתפקיד שמות בסדר הגודל של מרלון ברנדו, דניס הופר, שון פן ובראד פיט?

כמו לאורך כל השיחה, ריילי עונה על כך באדיבות, בכנות ובעוונה, ובמבטא כבד ביותר המעיד על שורשיו. "קודם כל", מספר השחקן, "הופתעתי מזה שבכלל פנו אליי והציעו לי להיבחן לתפקיד – הרי מה לבחור מיורקשייר ולדמות כזו? אבל כיוון שהייתי שחקן מתחיל, לא בדיוק הייתי במעמד שמאפשר לי להגיד 'לא' לאופציה כזו. לאחר האודישן המוצלח, ההפקה נתקעה במשך יותר משנה, ואני חייב להודות שדי רווח לי, אבל אז התקשרו להגיד לי שגייסו את הכסף הדרוש ואפשר לצאת לדרך, והבנתי שכבר אין לי דרך להתחמק".

כפי שריילי מציין, המבטא החזק שלו הקשה עליו להיכנס לתפקיד, והיה עליו לאמץ חיתוך דיבור אחר לגמרי. כמו כן, מפני שבדמותו כסופר נדרש ממנו להקיש במרץ על מכונת כתיבה, נידון השחקן גם להתגבר על הדיסלקציה שלו. אם כל זה לא מספיק, הוא אף היה צריך לחפות על העובדה שמעולם לא קרא את "בדרכים" ולא ידע דבר על הביטניקים. כדי להשלים את החורים, הבמאי סאלס ארגן מעין מחנה מיוחד לו ולצעירים המככבים בצדו, קריסטן סטיוארט וגארת הדלונד ("טרון: המורשת").

השלושה בילו כחודש בקייטנה המאולתרת הזו. קראו כל ספר אפשרי וראו כל סרט אפשרי העוסקים בתקופה, נפגשו עם דמויות שחיו אותה בזמן אמת וגם האזינו למוזיקה מאפיינת שלה. "זה היה החלק האהוב עליי בתחקיר", מספר ריילי. "עד אז הייתי טיפוס של רוקנ'רול ובכלל לא אהבתי ג'אז, אבל ככל שהקשבתי יותר למה שקרואק היה מקשיב לו, נכנסתי לזה יותר וכבר למדתי להבדיל בין צ'רלי פרקר ודיזי גילספי ולשאוב מהם השראה. הקצב שלהם עזר לי להיכנס לקצב של הימים האלה. בסצינות שתיקתקתי במכונת כתיבה, הרגשתי כאילו שאני מנגן על כלי".

מעבר לכל הנ"ל, צילומי "בדרכים" טמנו בחובם אתגר נוסף – סצינות עירום וסקס, כולל מין בשלישייה. "באופן כללי, כל העסק הזה לא היה לי קל, בעיקר כיוון שאני נשוי באושר", אומר על כך ריילי, שבמהלך צילומי "קונטרול" התאהב בשחקנית הגרמניה אלכסנדרה-מריה לארה שכיכבה בצדו כמאהבת הבלגית של קרטיס, ומאז חי איתה באושר. "לא הרגשתי בנוח כי ידעתי שאם זה היה הפוך, לא הייתי מתלהב מכך שאשתי מצטלמת בכל מיני סצינות כאלה. אלה היו הסצינות הכי קשות מבחינתי בסרט, ובעיקר כל הזמן קיוויתי שיסתפקו בטייק אחד ולא נצטרך לחזור עליהן, אבל זה לא תמיד קרה. בסופו של דבר, יצא ככה שאת הבולבול של גארת ראיתי בסופו של דבר יותר מכל בולבול אחר שאי פעם נקרה בדרכי".

רוב העולם ידבר דווקא על סצינות העירום התקדימיות של קריסטן סטיוארט. איך היה לך המפגש איתה? יצא לך לראות לפני הצילומים את "דמדומים"?

"לא, לא ראיתי אף אחד מהסרטים האלה, אבל בזמן הצילומים קריסטן סיפרה לי את העלילה שלהם – וזה נשמע לי דפוק לגמרי".

שיתוף הפעולה עם סטיוארט הכין את ריילי למפגש עם שם גדול ממנה – אנג'לינה ג'ולי. זו מככבת בצדו ב-"Maleficent", עיבוד מודרני ל"היפהפייה הנרדמת" מבית היוצר של דיסני, שאמור להגיע לאקרנים ב-2014. "לקח לי זמן להצליח לבטא את השם של הסרט הזה", מגחך ריילי. "נסו רגע להגיד את זה בעצמכם – מה-לה-פי-סנט. זה ממש קשה! אבל אני שמח להשתתף בפרויקט הזה. קודם כל, סוף כל סוף יוצא לי לשחק בסרט שאני לא שותה בו אלכוהול ומת או עושה את שניהם ביחד. חוץ מזה, אבא שלי ממש מרוצה שאני חלק ממנו, כי הטיול המשפחתי הראשון שלו היה לדיסנילנד, אז מבחינתו זו סגירת מעגל נחמדה שעכשיו דיסני משלמים לי".

ריילי מספר כי המפגש הראשון עם ג'ולי היה סוריאליסטי מבחינתו – כל עולם הזוהר ההוליוודי זר לו, ואפילו ביושבו עמנו במרפסת של מלון מפואר בריביירה, הוא חש עצמו כאדם מן היישוב. כך הוא גם מדבר, ואכן התחושה אינה שאנו מראיינים שחקן עתיר פאסון, אלא סתם מבלים בפאב עם חבר.

בהתאם לזאת, אנו מדברים לא רק על קולנוע אלא גם על כדורגל (הוא אוהד מנצ'סטר סיטי) ועל מוזיקה. זה נושא קרוב ללבו של ריילי בלי קשר להופעתו ב"קונטרול", שכן לפני שפצח בקריירת משחק היה סולן של להקה בשם Ten Thousand Things. היא חיממה את בייבישמבלס ואת רייזורלייט וכבר נראה היה שתגיע הפריצה הגדולה שלה, אבל כפי שקורה לעתים קרובות, זה מעולם לא התרחש, והוא עצמו עשה הסבה מקצועית.

אך מובן שהמוזיקאי לשעבר והשחקן בהווה ממשיך להאזין למוזיקה בזמנו הפנוי. למה בדיוק? "לא לדברים חדשים, אני לא עם האצבע על הדופק", הוא אומר. "זה התפקיד של אשתי, היא מי ששמה את הפופ בבית, ולמה שאני מקשיב היא קוראת 'מוזיקה יומרנית'".

ובתור מי שגילם את איאן קרטיס, מה אתה חושב על כל הלהקות שצמחו מהמורשת של ג'וי דיוויז'ן, נאמר אינטרפול?

"אני שונא אותן. הן החלו לפעול במקביל ללהקה שלי, וכיוון שאני תחרותי, פיתחתי כלפיהן שנאה. בדיוק כמו שאוהד סיטי שונא את היונייטד".

לאור כל מה שדיברנו עליו, היה מעניין אותך שוב לגלם תפקיד ראשי בסרט ביוגרפי על אודות מוזיקאי? היית מוכן לעשות זאת?

"כן, בהחלט, למה לא? זה סוג עשייה שאני מתחבר אליו".

ואיזה מוזיקאי הכי היית רוצה לגלם?

"את אלביס".

"בדרכים": מה חשבנו על הסרט לאחר הקרנת הבכורה שלו בקאן?