סופרת הילדים דבורה עומר הלכה הלילה (חמישי) לעולמה, והיא בת 80. עומר, מסופרות הילדים והנוער החשובות והבולטות בישראל אי פעם, היא כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2006, כלת פרס זאב, פרס למדן, עיטור אנדרסן ופרס שרת התרבות, ובשנת 2013 נבחרה כאחת מהזוכות בפרס אקו"ם למפעל חיים.
שמואל עומר: "אני עדיין לא מעכל שהיא איננה"
עומר אחראית לכמה מספרי הנוער החשובים והידועים ביותר שנכתבו בעברית, כמו "שרה גיבורת ניל"י" אודות חייה ומותה של שרה אהרונסון, "הבכור לבית אב"י" שהתחקה אחר סיפור חייו של איתמר בן אב"י, "לאהוב עד מוות" אודות סיפור האהבה של זוהרה לביטוב ושמואל קופמן, "הגבול שבלב", "אני אתגבר" ועוד רבים. הלוויתה תתקיים ביום ראשון בשעה 17:00 בכפר מעש.
עומר היא בת קיבוץ מעוז חיים, מהילדות הראשונות שנולדו בקיבוץ. בילדותה התגרשו הוריה, וכשהיתה בת 11 נהרגה אמה מתאונת ירי באימונים של ההגנה. יצירותיה הראשונות התפרסמו בבמעלה, ירחון הנוער העובד אותו ערך אביה, משה. יגאל מוסינזון, מחבר ספרי "חסמב"ה", היה דודה. בשנת 1955 החלה לפרסם בעיתון דבר ילדים מדור בשם "דפי תמר", יומנה של נערה בת קיבוץ, שבהמשך יצא לאור כסדרת ספרים ונחל הצלחה במקביל לעבודתה כמורה; אולם לתהילה ספרותית זכתה רק בסוף שנות ה-60, כאשר החלה לפרסם את הספרים שהפכו ברבות השנים לקלאסיקות. אחדים מספריה של עומר הומחזו והפכו להצגות ילדים מצליחות בתיאטרון לילדים ולנוער.
מוקדם יותר השנה, כשקיבלה עומר פרס אקו"ם למפעל חיים על תרומתה לספרות הילדים והנוער לאורך למעלה מחמישים שנות יצירה, כתבו עליה השופטים בוועדת הפרס את הדברים הבאים: "יצירתה של דבורה עומר עשירה ומגוונת - רומנים היסטוריים, סיפורי התבגרות, ספרי נוער שבמרכזם החריג בחברה וסיפורים לפעוטות. בכל ספריה אלה של דבורה עומר ניכרים אהבת האדם שבה, רגישותה, הבנתה את נפשו של הילד והכבוד שרחשה לו. ספריה וסיפוריה, הפכו לקלסיקה, תורגמו לשפות רבות, עובדו להצגות תיאטרון ואף נלמדים במסגרת תכניות הלימודים בבתי הספר. ספריה הינם מאבני הדרך של ספרות הילדים העברית".
עומר היתה נשואה לשמואל (שמוליק) עומר, לשעבר מנכ"ל תיאטרון הבימה, ולהם שלושה ילדים - טלי, גיל ורון - ושישה נכדים. בשנותיה האחרונות התגוררה במושב כפר מעש, ובעקבות מצבה הבריאותי מיעטה להיחשף בתקשורת.