חברים, קולגות וקרובי משפחה עדיין מתקשים להתמודד עם הבשורה על מותה של דבורה עומר, סופרת הילדים והנוער שהלכה אתמול (חמישי) לעולמה בגיל 80. "קודם כל, אני עדיין לא מעכל שהיא איננה", אמר לוואלה! תרבות שמואל (שמוליק) עומר, בעלה של הסופרת המנוחה. "דבורה הטביעה חותם גדול על הספרות הישראלית, דורות על גבי דורות נתלו על הספרים שלה. בכל מקום שאני הולך אליו, אם זה בבנק או בדואר, ניגשים אליי אנשים ואומרים 'גדלנו על הספרים שלה'. מה אני יכול להגיד? היא הייתה אישה יוצאת דופן, טובת לב, ובן אדם שידע לאהוב. אני זוכר שנפגשנו בפעם הראשונה בהצגת תיאטרון. זה היה מחזה שיגאל מוסינזון, דוד שלה, כתב - אחר כך ליוויתי אותה הביתה וככה זה נמשך 60 שנה".
דבורה עומר הלכה לעולמה
דבורה עומר גידלה דורות של ילדים. פרידה
"אני חושבת שאפשר לומר שני דברים עיקריים לגבי התרומה של דבורה: היא הייתה ידועה בכישרון הספרותי הגדול שלה וביכולת להעביר את ההיסטוריה להווה", אמרה הסופרת, הפסיכולוגית ושדרנית הרדיו ציפי גון גרוס. "בלעדיה אני לא בטוחה כמה איתמר בן אב"י או שרה אהרונסון היו הופכים לדמויות מוכרות, אהובות ומעוררות הערכה בציבור הישראלי: דבר נוסף - ספרה "אני אתגבר' משנות ה-70 על ילדה שיש לה שיתוק מוחי הוא מאוד חשוב; אני כפסיכולוגית מכירה לא מעט ילדים, שחלקם כבר מבוגרים היום, שהיו מביאים את הספר הזה לכיתה. זה ספר שעוסק בקושי בלהיות נכה ולהיות אחר".
"אני זוכרת ילדה בשם מאיה מארין, שאחרי שאמא שלה הקריאה את הספר הזה לכיתה, היא הרגישה שהמקום שלה בעולם השתנה. לדבורה הייתה מצד אחד יכולת לעניין בהיבט היסטורי ומצד שני לדבר על השונה ועל יוצא הדופן. היום זה נראה לנו מובן מאילו לכתוב על האחר והשונה, אבל היא הייתה הראשונה".
"אני חושבת שהיא הסופרת שהכי השפיעה עלי בתור ילדה ונערה", אמרה הסופרת שהרה בלאו. "בתקופה ההיא קראתי דברים של אניד בלייטון, ספרי 'החמישייה הסודית', חיפשתי דמויות בתוך טירות בריטיות עתיקות, אבל דבורה עומר כתבה באופן בו אף אחד אחד לא כתב - בעיקר בדמויות הנערות שכתבה, היא יצרה עבורי מודלים מאוד גדולים להזדהות איתם. חנה'לה ב'קרשינדו', ואסתי היפה מ'חבורת עלומים', גילה היפה והחזקה מ'אני אתגבר' ותמר מ'דפי תמר'".
"הנערות שהיא בראה היו כל כך... הן לא היו מושלמות - הן הרגישו, הן היו חיות. בתור ילדה אני זוכרת שהן היו עבורי מקור מאוד גדול לנחמה. אני זוכרת שהלכתי במשך שבועות, חושבת שאני בעצם חנה'לה או תמר, זוכרת שכתבתי מכתבים להוצאת הספרים וכתבתי עבור תמר, לא עבור הסופרת. לא חשבתי לרגע שזו דמות ספרותית. היא ידעה לצקת חיים ונשמה בגיבורות שלה. את דמות הנערה העברייה היא כוננה עבורי".
"לא מזמן היתה לי נחת גדולה כשאביגיל, האחיינית שלי, קראה לראשונה את 'אני אתגבר'. ראיתי שזה לא משנה - אומרים שעולם הספרות משתנה ואני קראתי את הספר לפני 30 שנה, אבל הדמויות שלה הן גרעיניות ויישארו לנצח עבור דורות של אנשים. אני עצובה. זה הלם. היא אחת הסופרות שהכי הייתי רוצה שיאריכו ימים. עבור הדור שלי, היתה פחות ספרות מקור והגילוי של הספרים שלה ודמויות הנערות היה מאוד מאוד משמעותי עבורי. הדמויות יחיו לנצח".
"דבורה עומר ז"ל היא גדולת סופרי הילדים והנוער בתולדות הספרות העברית", אמרה שרת התרבות לימור לבנת בהצהרה שפרסמה. "דבורה ז"ל סיפרה בספריה בכישרון מופלא את סיפורה של מדינת ישראל, העניקה ביטוי יוצא דופן לערכי הציונות והפכה אותם לחלק חשוב מחיינו. ספריה ליוו, ריתקו והילכו קסם על דורות רבים של ילדים ובני נוער. במובנים רבים גם לאחר מותה תמשיך דבורה עומר באמצעות ספריה להטביע את חותמה ולהשפיע על פני החברה הישראלית. התרבות הישראלית והספרות העברית איבדו אמש את אחת מיקירות בנותיה. אני משתתפת בצער משפחתה. יהי זכרה ברוך".
"הספרים של דבורה עומר היו חלק בלתי נפרד מהילדות ומהנעורים שלי", אמרה יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ'. "'שרה גיבורת ניל"י', 'הבכור לבית אב"י', ו'צוללים קדימה' היו כניסה מרתקת ורגשית אל תולדות הציונות והמדינה, 'אני אתגבר' העניק תעצומות נפש ולילדי קראתי את 'מגדל של קוביות'. עומר הייתה שותפה חשובה ואינטימית בעיצוב האתוס הציוני של רבים כמוני, והספרים הנפלאים שלה יישארו אתנו תמיד".
"אקו"ם מרכינה את ראשה בצער עם היוודע דבר פטירתה של הסופרת דבורה עומר, כלת פרס ישראל לספרות וזוכת פרס מפעל חיים של אקו"ם לשנת 2012", נכתב בהודעה רשמית שפרסם הארגון אתמול. "דבורה עומר היתה אחת מעמודי התווך של ספרות הילדים בישראל וכתבה במהלך חייה קרוב ל-90 ספרים שונים. בזכות ספריה העוסקים בפרשיות היסטוריות ובדמויות מתולדות הציונות ומן הישוב העברי, נחשפו דורות של בני נוער לדמויות המופת שקמו לעם היהודי בדורות הקודמים. היא נולדה בשנת 1932, בקיבוץ מעוז חיים, אביה משה מוסינזון היה עורך עיתון הנוער 'במעלה' והיא החלה בכתיבה כבר מגיל צעיר".
"יצירתה של דבורה עומר היתה עשירה ומגוונת - רומנים היסטוריים, סיפורי התבגרות, ספרי נוער שבמרכזם החריג בחברה וסיפורים לפעוטות. בכל ספריה ניכרה אהבת האדם שבה, רגישותה, הבנתה את נפשו של הילד והכבוד שרחשה לו. ספריה וסיפוריה, הפכו לקלסיקה, תורגמו לשפות רבות, עובדו להצגות תיאטרון ואף נלמדים במסגרת תכניות הלימודים בבתי הספר. יצירותיה הינן מאבני הדרך של ספרות הילדים העברית. בין ספריה של עומר 'שרה גיבורת ניל"י', 'הבכור לבית אב"י', 'מגדל של קוביות בניתי', 'הבריחה אל החופש', סדרת "אמנון ותמר", 'הנשיקה שהלכה לאיבוד', 'סיפור שקרה לי בדרך' ועוד רבים וטובים.
"בשנת 2012 בחרה ועדת הפרסים להעניק לה את פרס אקו"ם למפעל חיים בתחום הספרות, על תרומתה הגדולה לספרות הילדים והנוער למשך חמישים שנות יצירה. בשל מחלתה, נבצר מדבורה עומר להגיע ולקבל את הפרס בטקס שהתקיים בחודש ינואר השנה, ואת הפרס בשמה קיבלו בנה, רון עומר ונכדתה נועה, בתו של הבן גיל, שאמרה בנאום התודה כי היא מאוד מתרגשת לקבל את הפרס בשם סבתה. כבר כשהיתה תינוקת בת שבוע בלבד, סיפרה נועה, העניקה לה סבתה את הספר הראשון והיא מקווה יום אחד להמשיך את המורשת הספרותית המשפחתית".
עומר, שחיברה את הספרים "שרה גיבורת ניל"י", "הבכור לבית אב"י", "לאהוב עד מוות", "אני אתגבר" ועוד רבים, הותירה אחריה בעל, שלושה ילדים ושישיה נכדים. בשנותיה האחרונות התגוררה במושב כפר מעש, ובעקבות מצבה הבריאותי מיעטה להיחשף בתקשורת. הלוויתה תתקיים ביום ראשון בשעה 17:00 בכפר מעש.
איך אתם זוכרים את דבורה עומר? דברו על זה בפייסבוק