רווחים גדולים וביקורות מהללות ללהיט אנימציה הם לא בהכרח מתכון לסרט המשך מיידי בהוליווד, כך מתברר. רק תריסר שנים לאחר שהכרנו את צמד המפלצות ג'יימס פי "סאלי" סאליבן ומייק וואזבסקי, הם סוף סוף חוזרים. או יותר נכון חוזרים לאחור, בדוגמת פריקוול - סרט המשך שהוא למעשה עלילה מקדימה המגוללת את קורותיהם של השניים לפני שהתחברו והיו למפחידים הפופולריים ביותר במפעל "מפלצות בע"מ".
שמונה שנים בישלו באולפני פיקסאר סרט המשך, תוך כדי העברת בעלות הלוך-חזור של הזכויות, זניחת הרעיון המקורי בו סאלי נודד לעולם האנושי כדי למצוא את התינוקת ב?ו? ולבסוף הקונספט של חזרה לימי ספסל הלימודים. שבועות ספורים לפני העלייה לאקרנים של "בית ספר למפלצות" התקיים בפיקסאר ביקור במתקני האולפנים שבעיירה אמריוויל, מזרחית לסן פרנסיסקו, כשלב מקדים לקידום הסרט החדש, שם לא חוסכים במשאבים כדי להעביר את חווית הקולג' גם לאלו שלא בהכרח גדלו בארה"ב והמשיכו במסלול האקדמאי הידוע אחרי התיכון. על הדרך זוהי גם תצוגת תכלית של הכוח האדיר של בית פיקסאר וקריצה לעתיד הלא רחוק.
העשור הנוכחי הוא בסימן סרטי המשך לכמה מהלהיטים הגדולים של אולפני פיקסאר. לאחר ששני סרטי ההמשך של "צעצוע של סיפור" הוכיחו עצמם קופתית, כאשר השלישי גם היה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר (סרט האנימציה השלישי בהיסטוריה שהתמודד בקטגוריה, אחרי "היפה והחיה" של דיסני ו"למעלה", גם הוא של פיקסאר), ב-2011 יצא סרט המשך ל"מכוניות" וימים ספורים לפני הביקור באולפנים לטובת "בית ספר למפלצות", אלן דג'נרס בישרה לעולם כי בסתיו 2015 יגיע לבתי הקולנוע סרט ההמשך ל"מוצאים את נמו". בנוסף, בחודש שעבר במאי ויוצר "משפחת סופר על", בראד בירד, רמז בראיון כי הכרזה על סרט ההמשך למשפחת הגיבורים היא עניין של זמן.
בקמפוס שהוקם במיוחד לעיתונאים המבקרים בפיקסאר לטובת קידום "בית ספר למפלצות" תחושת הניצחון המובטח-מראש ניכרת היטב. דרך מסלול ההרשמה הפיקטיבי, תהלוכות של תזמורת האוניברסיטה, ועד לקפיטריה מפוארת מכל הבא ליד ומיצגים, הנקראים 'הרצאות' בהתאם לז'רגון. כל זאת כדי להסביר איך נעשה הסרט בשלוש השנים האחרונות: אנימציה, תנועה, עיצוב המפלצות וזהותן, בניית התסריט והסבר כיצד עבודתם של האנימטורים שמשימתם לגרום לפרווה של סאלי לנוע בטבעיות אורכת כעת רק חצי יום ולא שלושה שבועות כמו בהפקת הסרט הראשון. ואם תהיתם מה היה האתגר הפעם, גם על זה תקבלו תשובה: התאמת ביגוד על גבי הפרווה כך שיראה אמין מבחינת המימדים של הבד.
על הפרויקט מנצחים ביד רמה - תחת פיקוחו של מנכ"ל פיקסאר ג'ון לסטר - דן סקנלון וקורי ריי, הבמאי ומפיקת הסרט, בהתאמה. "העבודה שלי מסתכמת בלנתב את התנועה של מאות האנשים העובדים על הסרט", מסביר סקנלון בראיון אודות בכורת הבימוי שלו. "אני משקיף על הכל מעל ונלחם בפיתוי שלא לדבוק בפרטי פרטים, כי כל תמונה היא מרהיבה אבל היא מצריכה עבודה רבה שלא בהכרח משרתות באופן מהותי את הסיפור".
היה חשש ללכת על עלילה שמבוססת על חווית הקולג' האמריקאית, הזרה לקהלים ברחבי העולם?
"הרעיון נוגע יותר לזהות החברתית, בין אם הצופה היה באוניברסיטה או לא, בשלב ההתבגרות בו אתה מגלה את עצמך. אמנם עיקר העלילה הוא סביב האחוות השונות, אבל מדובר בקבוצות חברתיות. למען האמת, במהלך העבודה על הסרט גיליתי שגם עבורי כאמריקאי התובנות אודות חיי קולג' הוא מסרטי קולנוע. למדתי בבית ספר לאמנות וזה ממש לא כמו אוניברסיטה ולמעשה כתחקיר לסרט ביקרתי באוניברסיטאות לראשונה".
"סיירתי עם המאיירים בכמה אוניברסיטאות ברחבי ארה"ב ומה שבעיקר זכור לי זה כמה צעירים הסטודנטים. אתה שוכח כמה היית צעיר כשהיית בסיטואציה דומה וכמה לחץ וציפיות נשאת על כתפייך. המטרה מבחינתי היא שכל אחד יוכל לזהות אלמנטים ויזואליים מהמוסד האקדמאי שהוא מכיר".
כיצד בחרת על אילו אלמנטים לחזור מהסרט הראשון?
"אנחנו מאוד משתדלים שזה יהיה סרט שיעמוד בזכות עצמו, דווקא בסרטי המשך יש נטייה לעשות מחווה למוצר הקודם ואז תמיד יש סכנה של שיעתוק הקיים ומאוד נזהרתי מכך. אולם היה חשוב לכבד את הסרט הראשון".
אולפני פיקסאר בצפון קליפורניה נמצאים מרחק נסיעה לא ארוכה מעמק הסיליקון, חממת כל חברות הטכנולוגיה המובילות בעולם, כולל פייסבוק, גוגל ואפל, בכולן תוכלו למצוא ישראלים רבים שהתברגו בתפקידים שונים. בדומה, גם בצוות האנימטורים של "בית ספר למפלצות" ניתן למצוא נציגות ארצישראלית, האנימטור אלון וינטרשטיין (עמו פרסמנו ראיון בשנה שעברה עם יציאת הסרט "אמיצה"). "באנימציה יש שיפור מסרט לסרט מבחינת הכלים שאנחנו משתמשים בהם ואלו דברים שכל הזמן מתפתחים", מסביר וינטרשטיין החיפאי בן ה-28. "בכל סרט יש אתגר משל עצמו וכאן זה המפלצות, כמו תמנון עם זרועות שזזות בצורה מאוד מסוימת או יצורים עם 8 עיניים שאלה דברים שצריך להתרגל לעבוד איתם, כי ב'אמיצה' עבדתי עם אנשים בעצם".
"העבודה מתחילה עם דמות שהיא למעשה לא חיה, והתפקיד שלנו הוא ליצור הופעה שתהיה מספיק אמינה, כשתראה את הסרט אתה תאמין לכך שזו דמות שיש לה חיים לפני הסרט ואחרי הסרט. זוהי דמות שקיימת בעולם הזה ואנחנו כל הזמן צריכים לשים לב לפרטים קטנים וצורות התנהגות אנושיות".
יש מספר אנימטורים ישראלים באולפני האנימציה השונים, יש תחרות ביניכם?
"דבר שאני חושב שהוא מאוד מרכזי בתעשייה שלנו, או לפחות מבחינת התרבות בפיקסאר, זה התפיסה שתחרותיות לא באמת מובילה אותך לשום מקום ושזה בעיקר על איך אתה עובד עם אנשים. זו תכונה שהיא לא בריאה אז אני לא כל כך נתקל בה. אתה מבין מהר מאוד שאם אתה לא נעזר באחרים ואם לא לומדים אחד מהשני, אתה לא תגיע רחוק מדי. החלום שלי היה להגיע לכאן וזו רק שנה שנייה שלי".
ואיך נראית מבפנים האינטנסיביות של הישורת האחרונה לקראת עליית הסרט?
"ככל שמתקרבים יותר לדד-ליין, השעות הן קצת יותר ארוכות מאשר בדרך כלל. משתדלים שלא לעבוד בסופי שבוע, זה לא משהו שהוא נפוץ, כי הם מבינים שאנשים צריכים את זמן המנוחה שלהם והאולפנים מאוד לא מעודדים את זה. אתה נותן את כל מה שיש לך כמו בסופו של כל מירוץ טוב".
כנהוג בסרטי אנימציה, אבק הכוכבים ניכר בדיבוב הנלווה, בראש ובראשונה ג'ון גודמן ובילי קריסטל, שדיבב את מייק וואזובסקי בסרט המקורי. קריסטל סיפר לא אחת כי ב"רוב טיפשותו" דחה את ההצעה לדבב את באז שנות-אור ב"צעצוע של סיפור" באמצע שנות ה-90, ועל כך אסיר תודה עד היום הקומיקאי טים אלן, שהיה אופציה ב'. נוסף אליהם ולסטיב בושמי, שלקח חלק גם הוא ב"מפלצות בע"מ", מצטרפים הפעם לחגיגה הלן מירן, אלפרד מולינה, ג'ון קרסינסקי ("המשרד") ואפילו אנימטור שעובד בפיקסאר בשם ג'ון סוהן שגויס מפנים.
"עבדתי על הסרטים 'מכוניות' ו'צעצוע של סיפור 3' קודם לכן ובנוסף ביימתי לפני מספר שנים סרט קצר בשם 'טרייסי', בו נעזרתי באנשים מהאולפנים, כי מתברר שיש פה לא מעט שחקנים טובים", מגלה הבמאי סקנלון, "אבל בסופו של דבר בפיקסאר אנחנו משקיעים הרבה אנרגיות בדמויות שאנחנו יוצרים עד כדי כך שהן נעשות אמיתיות עבורנו ולבסוף כשהליהוק למדבבים הוא כל כך מרשים, זה מוסיף לתחושת הגאווה".
מחכים ל"בית ספר למפלצות"? ספרו לנו בפייסבוק