שמואל רוזנר מציג תמונה חלקית ומעוותת של מצב שוק הספרים במאמר שפורסם השבוע בוואלה! תרבות. תלכו לחנויות, הוא כותב, ותראו שלא חסרים ספרים, ולא חסרים קוראים. ולכן השוק "תוסס, יצירתי ומגוון".
ספרים וקוראים אלה המשתנים היחידים שרואה רוזנר לנגד עיניו. ושוכח שכדי שהספרים האלה יראו אור ויגיעו לידיהם של הקונים, יש עוד כמה חוליות בשרשרת המזון: סופרים, מתרגמים, עורכים, מגיהים, מעצבים, דפסים, מפיצים ועוד. "תענוג", הוא מכנה את העובדה שאלפי אנשים שעוסקים במקצועות האלה מאבדים פרנסה. "הישג יפה", הוא קורא למצב שבו נסגרו בשנים האחרונות עשרים חנויות ספרים פרטיות, ולמעלה מעשרים הוצאות ספרים נסגרו או התמזגו עם הוצאות אחרות. "לא טרגדיה", היא הפסיקה שלו על העובדה שכותבים מוכשרים לא יכולים להרשות לעצמם להשקיע זמן בעבודה שלא תתגמל אותם ובורחים לטלוויזיה או להייטק.
קחו לחם, לדוגמה. נניח שכיכר לחם תעלה שקל. אם תלכו לחנויות הלחם, לפי תפיסתו של רוזנר, תראו המון לחם והמון קונים, נכון? שוק הלחם יהיה "תוסס, יצירתי, ומגוון". אבל בשוק שבו מוכרים לחם בזול, רק מאפיה או שתיים ענקיות, שמייצרות כמויות אדירות של לחם, וגם מוכרות את הלחם לציבור ברשתות משלהן, ירוויחו משהו. החנויות הקטנות, המאפיות, החקלאים, המובילים? אלה המשתנים שיישארו מחוץ לתמונה. זה ה"תענוג" שקיים בענף הספרים היום.
בסופו של דבר, הסיפור הוא די פשוט, ומתנקז למילה אחת קטנה: נורמה.
כשמחיר הנורמה של ספר הוא 25 שקלים, כמו שמכתיבות היום רשתות סטימצקי וצומת ספרים ששולטות בענף, אין אפשרות לכל העוסקים במלאכת היצירה והייצור של הספר אותה שרשרת מזון שפירטתי קודם להרוויח פרוסה עבה מספיק מהעוגה המצומצמת, כדי להתפרנס בכבוד.
לכן צריך להבטיח שמחיר הנורמה יהיה גבוה יותר. חוק סופרים, שמתקיים בהצלחה באחת-עשרה מדינות אירופאיות ובמדינות רבות מחוץ לאירופה, יכול להבטיח את זה. העדויות ממדינות אלה מוכיחות שתרחישי האימה של מתנגדי החוק קורסים בזה אחר זה: ספרים ממשיכים להימכר בעוז, סופרים צעירים ממשיכים להתגלות מדי שנה, הקוראים מרוצים.
עכשיו וזה משהו שעדיין לא קיבלתי עליו תשובה ממתנגדי החוק אם הוצאת ספרים משוכנעת שמחיר של 25 שקלים לספר הוא "תענוג"; שהוא מקדם את התרבות ואת הסופרים; שהוא מאפשר למעוטי יכולת לקרוא ספרים ולקשט בהם את סלונם; ובכלל הוא יוצר שוק "תוסס, יצירתי ומגוון" אדרבה ואדרבה: אף אחד, אף סעיף בחוק החדש, לא מונעים ממנה לקבוע מחיר קטלוגי של 25 שקלים לספר ולמכור את ספריה בסכום הזה ככל שתחפוץ!
הבעיה היא שהנורמה שמכתיבות הרשתות מאלצת את כולם להתיישר לפי מחיר ההפסד הזה, שוחקת את שכרם של העובדים לאבסורד (כי בניגוד לרוב התחומים האחרים במשק, אין להם שכר מינימום), ומביאה את הענף אל סף תהום. כשמחיר הנורמה יתייצב במקום הגיוני יותר, נוכל לקוות לראות שוק בריא יותר, כדוגמת אלה שמתפקדים בזכות חוק דומה במדינות כמו גרמניה וצרפת. אז, הוצאות ספרים, חנויות, סופרים ושאר אנשי הספר יוכלו לנשום קצת לרווחה, להעז יותר בהוצאה לאור של ספרים פחות מסחריים, להציג בחנויות מגוון רחב יותר של ספרים בקיצור, קצת "להרחיב את הריאות" של תעשייה תרבותית-לכאורה, שאולצה בשנים האחרונות להביט רק דרך חור המנעול של הכדאיות המסחרית. ולא פחות חשוב גם אז, אף אחד לא יפריע לרוזנר למכור את הספרים שלו במחירים נמוכים בהרבה מהנורמה, אם זה תענוג כל כך גדול עבורו.
אסף גברון הוא סופר ומתרגם. ספרו "אייס" ראה לאחרונה אור בהוצאה מחודשת כספר דיגיטלי.
ראיון עם אסף גברון
מה דעתכם על חוק הסופרים? ספרו לנו בפייסבוק