לאחר מסע תלאות ארוך, עולה לאקרנים בישראל "מלחמת העולם Z", עיבוד לספר הפולחן, של מקס ברוקס בו מגלם בראד פיט סוכן מיוחד לשעבר ואיש משפחה בהווה היוצא להציל את היקום מפני מתקפת זומבים. בתחילה נראה היה שינחת באולמות עם חותמת של כישלון הסרט נודע לשמצה עוד בזמן הצילומים שלו, בעוון סיבוכים הפקתיים שלפי פרסומים ניפחו את תקציבו אל סביבות 400 מיליון הדולר והטילו ספק באשר ליכולתו להחזיר את ההשקעה בו. על זה עוד התווספו דיווחים על שלל שכתובים של התסריט ושאר צרות, שפיזרו ערפל סביב איכותו.
אך מרגע שהגיע הסרט למסכים בארצות הברית ובמדינות אחרות ברחבי העולם, הקארמה שלו השתנתה. מבקרים רבים שכבר השחיזו את הסכינים כדי לקטול אותו גילו לנוכח התוצאה הסופית שבעצם ראוי לנהוג בה בכפפות של משי, וגם הקהל התלהב. בהתאם לכך, "מלחמת העולם Z" נוחת בישראל כשלראשו כתר של שובר קופות, ועתה ידוע גם שצפוי לו המשך.
מדריך: כך תשרדו שואת זומבים
ההצלחה הזו משמחת, משתי סיבות. קודם כל, בשל המיאוס מכך שהרשתות החברתיות והתקשורת קוברות יחדיו סרט ברגע שמתחילות לטפטף שמועות על תסבוכות בהפקה שלו ובלי שמישהו ראה ולו שנייה ממנו, רק בגלל שהטוויטר דורש כותרת חדשה כל שעה ולכן אין ברירה אלא לייצר סערות בכוס תה. מגיעה לכל תוצר קולנועי הזדמנות הוגנת להוכיח את עצמו במגרש ולא בחדר ההלבשה. טוב שבאופן אירוני יחסית לעיסוקו בזומבים, "מלחמת העולם Z" השכיל להוכיח כי לשווא מיהרו לקבור אותו.
הסיבה השנייה היא ש"מלחמת העולם Z" בוחר באסטרטגיה הפוכה והרבה פחות מעייפת מזו של רוב סרטי הקיץ בשנים האחרונות, ומוכיח שאפשר להצליח גם כך. הוליווד כבר הרגילה אותנו למבנה עלילתי שבו האקספוזיציה תופסת כשעה ארוכה לכל הפחות, וזו תחת האיצטלה שיש "לבנות מחדש את המיתולוגיה של הדמות" וכיוצא בכך. בשיטה הזו, יש לשרוד את המשחק המקדים המייגע כדי לזכות במנה קצובה של איזשהן התפתחויות אמיתיות, שמתרחשות ומסתיימות בחטף, כאילו רק כדי לצאת ידי חובה.
ב"מלחמת העולם Z", לעומת זאת, האיזון שפוי הרבה יותר: הבמאי מרק פורסטר לא מחכה שעתיים כדי להחריב את העולם בחמש דקות, אלא עושה זאת כבר בפתיחה. כך, נותר סרט שלם כדי לחזות כיצד הגיבור מנסה לשקם את היקום, וכשהאקספוזיציה מתכווצת חזרה למקומה הטבעי, יש זמן לפתח כהלכה את המערכה השנייה והשלישית ואת שאר המושגים הקלאסיים שבדרך כלל נלווים אליהן - למשל, דמויות, קונפליקטים ורגעי שיא. בסיכומו של דבר, אם פנטזיות פעולה אחרות סיפקו לנו בעיקר את הקשה של הלחם, כאן המנה משביעה הרבה יותר.
מבחינת הצופה הישראלי, המנה הזו גם כוללת תיבול מיוחד במסגרת מסעותיו חובקי העולם בחיפוש אחר מזור להתפשטות הזומבים, מגיע בראד פיט לירושלים. לא יהיה זה יאה לחשוף יותר מדי פרטים מן המתרחש בעיר הבירה, אך ניתן לומר כי היא שוב מביאה לידי ביטוי את התפיסה ההוליוודית הקבועה כי בשל הנסיבות ההיסטוריות, בעם היהודי טבוע יצר הישרדות חייתי שבמצבי מצוקה מעניק לו עליונות על פני מרבית העמים האחרים. כמו כן, קשה גם להעלים עין מהצורה בה "מלחמת העולם Z" משלב בעלילה את חומת ההפרדה. כבר כמה שבועות מתחולל סקנדל סביב העניין והפרשנויות שלו, אבל יותר מכל נראה כי הסרט מבקש לטעון בזכות יתרונות הביטחוניים של הבנייה הזו ובהמשך לכך גם לועג לפציפיזם ולשאיפה לדו-קיום, ומזהיר מן הסיכונים שעלולים להתלוות אליהם.
כך או כך, יהיה זה פרובינציאלי להתמקד יתר על המידה באפיזודה הירושלמית של הסרט, שכן כיאה לקצביות ולענייניות שבו, היא נמשכת כמה דקות בלבד ומהווה רק חלק קטן ממנו. מה שכן, הגיבור בגילומו של בראד פיט יוצא מישראל עם ירושה להמשך הדרך חיילת שמשום מה מתהדרת בשם "סגן", ומתלווה אליו להמשך הרפתקאותיו. מגלמת אותה דניאלה קרטס, שמפגינה תצוגת משחק יוצאת מן הכלל, משתלבת בטבעיות בנוף ההוליוודי ונראית כמעין אחות קטנה של אלן פייג'.
בכלל, עבודת המשחק בסרט חסרת דופי. פיט, כהרגלו, מלא כריזמה ועוצמה, ומקיף אותו צוות רב-לאומי של שחקני אופי, ובהם דיוויד מורס, דיוויד אנדרוז ומוריץ בלייבטראו. כולם מהסוג שהקהל מזהה את פרצופיהם ולא בהכרח מכיר את שמם, ואף "מלחמת העולם Z" לא יהפוך אותם לכוכבים, אך הם מיישרים בו קו עם הרהיטות והיעילות של התסריט ומנפיקים תצוגות משחק קולחות ואפקטיביות.
מעל כל אלה עומדת עבודת הבימוי של פורסטר, קולנוען מוזר שבעבר כמעט קבר את סדרת ג'יימס בונד ב"קוואנטום של נחמה", אבל יודע גם להתעלות לפעמים, כפי שמוכח כאן. בניגוד לרוב יוצרי הבלוקבסטרים של השנים האחרונות, הוא אינו טורח להפגין ב"מלחמת העולם Z" איזשהו חזון מיוחד ויומרני, והפעם זה עובד לטובתו. יחסית למקובל בסרטים עתירי תקציב ואפקטים, דווקא בגישה הקלאסית והקורקטית שלו יש משהו מקורי.
פורסטר גם מצליח לרענן קצת את החוקים של ז'אנר הזומבים, סוגה שפעם היתה מן החתרניות בהוליווד וכעת כבר נשחקה. זאת כיוון ש"מלחמת העולם Z" לא מתנהל כמצופה מסרט על מתים-חיים ומעולם פנטזיות הפעולה בכלל, אלא משתייך יותר למחוזות ה- Procedural, דרמות מתח העוקבות בפרטנות אחר מלאכתם של אנשי מקצוע. הפעם רצה הגורל והם נלחמים ביצורים סהרוריים ורצחניים שנושכים את כל מה שזז, אבל האמת היא שאפשר היה להחליף אותם בכל סוג של סכנה אחרת, והכל היה נשאר די דומה. מדובר למעשה במעין גרסה נוצצת ומדממת יותר של "כוננות עם שחר", והתוצאה מרתקת כמעט כמו המותחן על חיסול בן-לאדן.
עם זאת, אין ב"מלחמת העולם Z" את העוקץ שהיה לאותו סרט מהולל. אמנם, הוא מציע ביצוע מהוגן לתסריט אינטליגנטי ומדי פעם יש בו עקיצות שנונות כמו למשל באותו רגע בירושלים. אך בסך הכל, העיבוד הקולנועי לא נאמן לרוח הסאטירית והמורכבת של המקור, ואם מנסים לתמצת אותו בשורה אחת בתום הצפייה, המשפט המגובש היחיד שניתן לומר על תכניו הוא "עוד סיפור על אבא אמריקאי שמציל את משפחתו ועל הדרך גם את העולם".
נוסף לזאת, אף שלאורך רוב הדרך הסרט נמנע מן הרעות החולות של הקיץ ההוליוודי העכשווי, הסיומת שלו חוטאת בזו המתריסה מכולן: נראה כאילו שהסוף האמיתי שלו נחתך בחופזה, והוחלף במעין טריילר לקראת ההמשכון. המהלך כאן עוד יותר ברוטלי מן הנהוג ואף שהוא לא מפתיע, בכל זאת קשה שלא להתרעם נגדו.
אם הסרט אכן עלה בסביבות 400 מיליון הדולר, קשה להבין מדוע היה צורך בתקציב כה מנופח. האפקטים מרשימים אך לא פנומנליים, וגם הזומבים בהחלט דוחים ומרתיעים, ועדיין גנריים למדי. מצד אחר, עלות "מלחמת העולם Z", תהיה מה שתהיה, אינה משפיעה על מחיר הכרטיס, כך שלא ברור למה זה בעצם רלוונטי מבחינת מחיר הצפייה. וגם: זה לא שבלוקבסטרים עם עלות של "רק" 300 מיליון דולר הם סמל ומופת לניהול חשבונות שפוי והגיוני שמציל ילדים רעבים באפריקה, כך שההיטפלות דווקא לפרויקט הזה מעט קטנונית.
בכלל, בסיכומו של דבר, בחישוב הפלוסים והמינוסים שלו, זוכה "מלחמת העולם Z" למאזן חיובי. הוא מספק חווית צפייה חזקה, מבדרת, סוחפת וכמעט נטולת שומן מיותר, ומצדיק את היציאה מהבית. חשוב מכל, לאחר רצף ארוך של אכזבות, פנטזיית הפעולה הזו מוכיחה כי השמועות על מותם של סרטי הקיץ היו מוקדמות מדי הקולנוע ההוליוודי לא מת, מקסימום מת-חי.
טורקיה צנזרה את ישראל בסרט של בראד פיט?
לא יכולים לחכות לצפות בסרט? ספרו לנו בפייסבוק