מי מאינו לא מצא את עצמו במצב הזה: אתם מתעוררים בבוקר, ומגלים שהציביליזציה כפי שאנחנו מכירים אותה באה אל קיצה, ומרבית תושבי העולם הפכו למתים-חיים חסרי בינה המנסים להסתער עליכם ולנשנש את מוחכם ואיברים נבחרים אחרים. המצב נראה לא טוב, אך אל ייאוש עשרות שנים של סרטים הכינו אותנו למצב הזה בדיוק. זה הזמן ליישם את כל השיעורים שלמדתם בסרטי זומבים, ובכך לשמור על אנושיותכם למשך ימים מספר לפחות. לכבוד "מלחמת העולם Z" שיעלה בסוף השבוע לאקרנים בישראל, לפניכם כמה נקודות שכדאי לזכור בבואכם להתמודד עם אפוקליפסת זומבים.
זהה את המגפה
אוקיי, אז אתם בעיצומה של מגפת זומבים. אבל איזה זומבים? לא כל הזומבים זהים, וזיהוי הסוג המסוים של המגפה עשוי להיות קריטי לבחירת דרך ההישרדות.
ראשית כל, האם מדובר בזומבים חיים או מתים? השאלה נשמעת אולי טיפשית, אבל היא למעשה חשובה: טכנית, לא כל הזומבים הם מתים שקמו לתחיה. במקרים מסוימים ("28 יום אחרי", "The Last of Us") הם קורבנות של מגפה מסוג כלשהו, שמשנה את התנהגותם. הם לא מתים, ומה שלא מת אפשר להרוג, וזה הופך את ההתמודדות נגדם למעט יותר פשוטה. לחסל זומבים שכבר מתו זה קשה יותר.
שאלה חשובה אחרת היא עניין המהירות. הזומבים הקלאסיים, בסגנון ג'ורג' רומרו, הם מפלצות מבעיתות ובלתי מנוצחות שנעות במהירות של חילזון ממוצע. למען האמת, הם כל כך איטיים שקצת קשה לראות איך הם יכולים לגרום נזק למישהו. הדרך הפשוטה ביותר לשרוד הוא פשוט מאוד: לזוז מהר. זומבים מהירים (כמו אלה של "מלחמת העולם Z" או של "דד סט" שעלתה לאחרונה בהוט) מהווים אתגר גדול הרבה יותר.
לעזאזל, תירו בראש
לא ברור למה, אבל אנשים לא לומדים את העובדה הפשוטה והאוניברסלית בקשר לזומבים: אם אתה רוצה להרוג אותם כך שהם יישארו מתים, תירה להם בראש. לא ברגל, לא במרכז הגוף, לא בלב. בראש. ובשום פנים ופאקינג אופן אל תישאר עומד בקירבת זומבי ירוי בבטן, כשאתה מנסים לברר האם הוא כבר החזיר את נשמתו לבורא. יש לו ראש? אז הוא לא מחוסל. קשה לספור את כמות האנשים שהפכו בעצמם למתים מהלכים בגלל הטעות הטיפשית הזאת. אין פה שום מקום ללבטים או היסוסים. תירו. בפאקינג. ראש.
חוקי הישרדות בעולם זומבים, מתוך "זומבילנד":
תהרגו את הרגש
תקשיבו. אין דרך קלה לומר את זה. האנשים שאתם אוהבים, קרוב לוודאי, מתים. הם הולכים וזזים אבל הם כבר לא הם. וגם אם מדובר רק בנשיכה, זה עניין של זמן עד שהחבר הזה שלכם יתחיל גם הוא לדשדש ולנשוך. תוחלת החיים שלכם עומדת ביחס ישר למהירות שבה תוכלו להכיר בעובדה הזאת. הקורבן הראשון של מגפת הזומבים צריך להיות הסנטימנטליות שלכם. מי שננשך הלך. מי שנזלל ז"ל. "רק פצע קטן בזרוע" כדור ישר ללוע.
זה הזמן לעזוב את העיר
שיעור שאנשים בסרטים נוטים לשכוח: משום מה, הם נוטים להתבצר דווקא במרכזי קניות. גיחה (זהירה מאוד) לסופרמרקט היא כמובן רעיון מצוין, כדי להצטייד בכל קופסאות השימורים, הגפרורים והגלידה שתוכלו לסחוב (גלידה היא לא חשובה במיוחד להישרדות נגד זומבים, אבל היי, אם כבר לא נשאר אף אחד שיעצור אתכם או יספור לכם קלוריות, למה לא ליהנות קצת מהחיים?). אבל מיד לאחר מכן, הכיוון שלכם צריך להיות ברור החוצה מהעיר, אל מקום מבודד ומבוצר ככל האפשר. ערים מלאות באנשים, ואנשים הפכו כרגע לאויב שרוצה לאכול אתכם. בחיק הטבע מבודד ופסטורלי יותר. תשתלו עגבניות, תגדלו תרנגולות, תלמדו לחיות מהטבע, לא בשביל הנשמה אלא משום שזה הסיכוי הטוב ביותר שלכם לשרוד. ובכל זאת, גם אי שם בערבות הגליל, אל תוותרו על מבנה בטון קשיח ובו דרך כניסה אחת בלבד.
חיים ומוות ביד הלשון
ברוב המכריע של סרטי זומבים, איש אינו אומר את המילה "זומבי", או אפילו מודע לקיומו של הרעיון. כשאתה מספר להם שמישהו ניסה לנשוך אותך באמצע הרחוב הם לא אומרים "אה, כמו זומבי?" אלא "הו לא! מעניין מה זה? מעולם לא שמעתי על תופעה כזאת. בואו נברח". לאנשים הרקובים-למחצה האלה שמדשדשים ברחובות הם קוראים "המתים", או "הנגועים". לפיכך, הדרך הטובה ביותר לוודא שאתם לא נמצאים בסרט זומבים, ולהפחית את הסיכוי של אפוקליפסה כזו לקרות, היא לומר "זומבים". ליתר בטחון יש לומר זאת לעתים קרובות ובקול רם. מומלץ להחליף רשמים על הפרק האחרון של "המתים המהלכים" ולשיר שירים מתוך זומבי-קון (מחזמר זומבים ישראלי מוצלח במיוחד שהועלה על ידי חובבים במסגרת פסטיבל אייקון לפני מספר שנים). זומבים!